Musar zu Schemuel I 25:6

וגרסי' במ' יבמות בפרק הבא על יבמתו, א"ר יוסי לאליהו, כתי' (בראשית ב, יח) לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, במה עוזרתו. אמ' לו, אדם מביא חטים, חטים כוסס, פשתן, פשתן לובש, לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו. ועוד גרסי' בפרק הבא על יבמתו מי שאין לו אשה, שרוי בלא טוב, בלא עזר, בלא שמחה, בלא כפרה, בלא ברכה, בלא שלום, בלא חיים. בלא טוב, דכתיב (בראשית ב, יח) לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר, דכתי' (בראשית ב, יח) אעשה לו עזר כנגדו. בלא שמחה, דכתיב (דברים יד, כו) ושמחת אתה וביתך. בלא כפרה, דכתיב (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא ברכה, דכתי' (יחזקאל מד, ל) להניח ברכה אל ביתך. בלא שלום, דכתי' (שמואל א כה, ו) ואתה שלום וביתך שלום. בלא חיים, דכתי' (קהלת ט, ט) ראה חיים עם אשה אשר אהבת. א"ר אלעזר, כל מי שאין לו אשה אינו אדם, שנא' (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם [וגו'] ויקרא את שמם אדם.

אֲבָל אִנּוּן צַדִּיקֵי הַדּוֹר הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, רוֹדְפֵי צֶדֶק וָחֶסֶד, בַּעֲלֵי אֱמוּנָה, הַמִּתְחָרְטִים בְּמַעֲשֵׂיהֶן הָרָעִים, וּבְכָל יוֹם מְכִינִים עַצְמָן לְיוֹם הַדִּין וְיוֹם הַפְּקֻדָּה כְּדֵי לָבוֹא בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, אֲזַי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים רְשׁוּמִים ונֶחְקָקִין בְּמִצְחָן לְטוֹבָתָן, וּבְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן מַלְאָכִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, מְבָרְכִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִין: דֵּין בְּרָא קַדִּישָׁא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרָא חֲבִיבָא, הַמְשַׁמֵּחַ אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ, וְהַקְּדֻשָּׁה מִדַּבֶּקֶת בּוֹ וּמִתְגַבֶּרֶת יוֹם יוֹם, אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ! וְאָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹמְעִים: רַבִּי, מִנָּא לָךְ הָא דְּשַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ? אָמַר לָהֶן: כִּי נַעֲשָׂה לִי רְשִׁימָא חַד בְּאַנְפִּי עַל יְדֵי חוֹבָה, וְעַל יְדֵי זַכָּאָה אָזִיל מִנִּי רְשִׁימָא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: מַה שְּׁמָךְ? אָמַר לֵיהּ: אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דַּחֲמֵינָא לָךְ וְזַכִּינָא לְמֵיחֲמִי לָךְ! זַכָּאָה חוּלְקָךְ בְּעָלְמָא הָדֵין, זַכָּאָה חוּלְקָךְ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי! אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: אֲנָא הוּא דְּאַרְעָנָא לָךְ בְּאוֹרְחָא! אִשְׁתַּטַּח קַמֵּיהּ, עָיֵל לְהוּ לְבֵיתֵיהּ, אַתְקִין קוּרְטִיסָא דְּנַהֲמָא וְחַד עֶגְלָה תִּלְתָּא, וְרָאָה רַבִּי אַבָּא, דְּהוּא מֻשְׁלָם בְּתוֹרָה וּבַחֲסִידוּת. קָרָא עָלָיו: אַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם, וְכָל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. שָׁלוֹם לְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שָׁלוֹם לְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא!

אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן (משלי ג, כח). שלא לדבר בדברי סחורה בשבת (שבת קנ, א), שנאמר (ישעיה נח, יג) ממצוא חפציך. שלא לדבר שיחה בטילה בו (שבת קיג, ב), דכתיב (ישעיה נח, יג) ודבר דבר, ואמרו בירושלמי בקושי התירו שאלת שלום בשבת, דברי תוספות (שם ד"ה שלא). ובזוהר (עי' ח"ב מז, ב) קרי לדברים בטלים חילול שבת. אסור לתת שלום לאדם רשע, ומפני דרכי שלום יכוון שנותן השלום לרבו או להש"י, שנאמר (ש"א כה, ו) ואמרתם כה לחי ואתה שלום, אמר להם דוד שיכוונו לחי העולמים וכו'. אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת גוי (חולין צד, א):