Chasidut for Isaiah 65:5

ועם מה שאמרנו תירץ בטוב, כי הקב"ה מתנהג עם כל הבריות מדה כנגד מדה, דאפילו בזמן שישראל חוטאים ויודעים פחיתותם ויש ביניהם צדיקים ואותן החוטאים מכירים ערך עצמם וערך הצדיקים, אז כך היא המדה שהעמיד הקב"ה בעולמו שנוטל את הצדיק והדור מתכפר. משא"כ אם הרשעים מתגאים ומחזיקים עצמם לצדיקים ואין מכירים כלל ערך הצדיקים, ואדרבה אין הצדיקים נחשבים להם לערך עצמם לכלום, וכמאמר הכתוב (ישעיה סה, ה) אל תגש בי כי קדשתיך, אז העונש כפול כי הצדיק נתפס בעונות הדור, עבור שכך היא המדה שהוא נתפס, ואעפ"כ אינו מכפר על הדור לפי שהקב"ה דנם מדה כנגד מדה, והלא הם בדעתם הם המה הצדיקים וזה הצדיק לא נחשב בעיניהם לצדיק, אם כן לדעתם אין מיתתו מכפרת עליהם, כי הלא לכל אחד ואחד לדעתו ורשעתו שאומר שהוא הצדיק, אם כן ראוי שיהיה הוא הנתפס בעון הדור, ולכן כך הוא ונענשים כולם איש בעונו ימות, משום הכי בחורבן בית המקדש שהיה להם הגאוה ראשו של זה בצד זנבו של זה כאמור, לכן עלתה להם כך שהצדיקים מתו, ואפילו הכי כלל ישראל לא נתכפרו, ונתיישב קושית המפרשים הנ"ל. וזהו עצמו אמרו ז"ל חטאו בכפלים דהיינו עבירות שחטאו היה בכפלים, תרתי לריעותא חוטאים וגאים, ולכן לקו בכפלים שהיה העונש תרתי לריעותא מדה כנגד מדה, שהצדיקים נתפסו ואפילו הכי לא נתכפר הדור והבן.

וְזֶה בְּחִינַת סְפִירָה וְשָׁבוּעוֹת זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ. כִּי כְּבָר כָּתַבְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ אַחֲרֵי צַדִּיק אֲמִתִּי כָּזֶה. וְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד כָּל יָמָיו לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשֹ רַבִּי אֲמִתִּי כָּזֶה, כִּי לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה בְּמֵתִים שֶׁהֵם מִי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בַּחַיִּים וְאֵינוֹ חָס עַל נַפְשׁוֹ כְּלָל לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה לְנַפְשׁוֹ לָנֶצַח לְהַצִּילוֹ מִמַּה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לְהִנָּצֵל בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ כְּפִי מַעֲשָֹיו אֲשֶׁר הוּא יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ בַּמֶּה הוּא מְבַלֶּה יָמָיו לַהֶבֶל וְלָרִיק. וְהַלְוַאי הָיָה עַל כָּל פָּנִים לַהֶבֶל וְלָרִיק, אֲבָל עוֹד הוּא חוֹטֵא וּמְקַלְקֵל וּפוֹגֵם כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ. וְלֹא דַּי לוֹ בָּזֶה, אַף גַּם הוּא מְחַפֵּשֹ לִמְצֹא מוּמִים בַּאֲחֵרִים, וּבִפְרָט בְּהַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים הַחָסִים עַל נַפְשָׁם וְלֹא יָשִׁית אֶל לִבּוֹ לֹא דַּעַת וְלֹא תְּבוּנָה לֵאמֹר, אֵיךְ אֲנִי מַטְעֶה אֶת עַצְמִי לִקְרֹא תִּגָּר עַל הַכְּשֵׁרִים לֵאמֹר לָהֶם סוּרוּ טָמֵא וְכוּ' וְכוּ'? כַּמָּצוּי עַכְשָׁו כַּאֲשֶׁר נִבָּא הַנָּבִיא מִקֹּדֶם עַל אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הָאוֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ וְכוּ'" (יְשַׁעְיָה סה). וְעַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ אֵין שַׁיָּךְ אַזְהָרָה הַנַּ"ל, כִּי יִשְֹחֲקוּ וְיִתְלוֹצְצוּ גַּם מֵאַזְהָרָה הַזֹּאת גּוּפָא וְכָל מַה שֶּׁיֹּאמְרוּ לָהֶם דִּבְרֵי אֱמֶת וָצֶדֶק וּמוּסַר הַשְֹכֵּל וְנִפְלָא, יַפְטִירוּ בְּשָֹפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ בְּלֵיצָנוּת כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לְרָעַת נַפְשָׁם וְכוּ'. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֵין דּוֹר יָתוֹם מִן הָאֱמֶת לְגַמְרֵי וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל עֵת נִמְצָאִים תְּמִימִים וּכְשֵׁרִים קְצָת הַחָסִים עַל נַפְשָׁם הַחֲפֵצִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן. וּלְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה וְכוּ'" (יְשַׁעְיָה מא), שֶׁזֶּה נֶאֱמַר עַל לֶחֶם וּמַיִם שֶׁל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם. עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם מִגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים עַד קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים, עֲלֵיהֶם צְרִיכִים לְהַזְהִיר וּלְהַזְכִּיר אַזְהָרָה זֹאת אֲלָפִים פְּעָמִים שֶׁיִּזְכְּרוּ מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ"ל שֶׁיּוּכַל לְתַקְּנָם בֶּאֱמֶת לָנֶצַח. וְעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל: