וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מֶ֚ה מִשְׁפַּ֣ט הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר עָלָ֖ה לִקְרַאתְכֶ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
And he said unto them: ‘What manner of man was he that came up to meet you, and told you these words?’
גן נעול
וזה הַהֶשְׁחֵת העצום המנגד לשקול הדעת, כי הם מתקוממים נגד חקי השם, ממאסים בדבר השם ב"ה, ובוחרים שקוציהם לתארם בחכמה. וכמבואר למעלה (חדר ו' חלון ו'). ועל זה הוכיח הנביא ואמר כי הם נבזים מבעלי חיים האלמים. כי הם שומרים המנהגים הנטועים בם בהכרח, לא יסורו ממעשיהן. כי החסידה ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור שמרו עת בואנה. ואלה הרשעים מנגדים למנהגים הנטועים בם בהכרח שקול הדעת, כי דעת האדם תכריחנו להבין שאין שכל ובינת האדם נחשבים לכלום, נגד תבונת השם ב"ה שאין לה חקר. ושחוקי השם ב"ה אמת, וכל המנגד לחוקיו שקר. והם בזדון לא ידעו את "משפט" ה'. כלומר גדולת השם וחכמתו העליונה. כדרך (מל"ב א, ז) "מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם?" כלומר ענינו ותאריו. וזה הפירוש נפלא ואמת. ויפה אמר (ירמיה ח, ח) "איך תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו?" כלומר איך תסבול הדעת דברים כאלו, שאתם אומרים שיש אתכם תורת ה'? הנה אתם מודים שחוקות התורה הן אלהיים. ואתם משקרים בה, ודרכיה לא יתכנו בעיניכם, ומאסתם בדבר ה'. וְהִמְצֵאתֶם מלבכם חקים לא טובים. "הובישו חכמים". כלומר חכמים כמותכם, ראוי לכם שתבושו ותכלמו וְשֶׁתֵּחָתוּ1לשון פחד ואימה ותלכדו בשחתותיכם. "הנה בדבר יי' מאסו". כדרך החכמים בעיניהם. "וחכמת מֶה להם", איך אפשר שתהיה בכם חכמה? או שיתוארו "חכמים" בעבור מנהגם בחכמה? ואין חכמה זולתי החקים האלהיים שהן דבר ה'. ואין "חכם" זולתי הנוהג כפי חוקות חכמת השם. והתברר מזה שכל חכמה שבעבורה יתואר האדם "חכם" איננו מה שיבארו השכל והבינה האנושיים או חכמות למודיות ומלאכת מעשה, זולתי חקי התורה שהן דבר ה'. כי כל חכמה [היא] אלהית, ואין חכמה אנושית במציאות כלל: