Midrash for Ezekiel א:א

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'. ואנוהו, ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה. אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון. ר' יוסי הגלילי אומר ניינו ושבחו להב"ה בפני כל אומות העולם. ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית מקדש נאה אין נוה אלא בית המקדש שנא' ואת נוהו השמו (תהלים עט) ואומ' חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן (ישעיה לג). ר' עקיבא אומר אדבר בנאותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלין את ישראל לומר מה דודך מדוד שככה השבעתנו (שה"ש ה) שכך אתם מתים עליו ובך /וכך/ אתם נהרגין עליו שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א) אהבוך עד מות וכתיב כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד) הרי אתם נאים הרי אתם גבורים בואו והתערבו עמנו וישראל אומרים להם לאומות העולם מכירין אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה"ש ה) כיון ששומעין שכך שבחו אומרים לישראל נלכה עמכם שנ' אנה הולך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו אלא דודי לי ואני לו וגו' (שם ב) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו), וחכמים אומ' אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו. משל למלך שהלך בנו למדינת הים ויצא אחריו ועמד עליו הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו כך ישראל כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם שנ' אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מו), עלו עלת שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה וגו' (שם), ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד), יצאו למדבר שכינה עמהם שנ' וה' הולך לפניהם יומם (שם יג) עד שאבוא עמו לבית מקדשו וכה"א כמעט שעברתי מהם וגו' (שיר השירים ג׳:ד׳): אלי, עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת הדין ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנא' אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב) ואומר אל נא רפא נא לה (במדבר יב) ואו' אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח): אלהי אבי וארוממנהו, אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים. משל לאדם שהלך לקדש אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני איני כן אלא מלכה בת מלכים וגו': אלהי אבי וארוממנהו, ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום אז מתגדל שמו בעולם שנ' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה) וכן אמרה רחב לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' ואומר ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל (שם ב) ובזמן שאינן עושין רצונו כביכול שמו מתחלל בעולם שנ' ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי [באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל וכת' לכן אמור לבית ישראל כה אמר ה' אלהים לא למענכם אני עושה בית ישראל] ואומר וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים (יחזקאל לו). אלהי אבי וארוממנהו, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא על נסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שיר וזמרה אלא על נסים שעשית עמי ועם אבותי ועושה עמי בכל דור ודור אלהי אבי וארוממנהו.

דָּבָר אַחֵר, אָדָם, זֶה לְשׁוֹן חִבָּה וּלְשׁוֹן אַחֲוָה וּלְשׁוֹן רֵעוּת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל בֶּן אָדָם, בֶּן אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, בֶּן צַדִּיקִים, בֶּן גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, בֶּן שֶׁמְבַזִּין אֶת עַצְמָן עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְעַל כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו. דָּבָר אַחֵר, בֶּן אָדָם, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, עָמַד וּדְחָפָן מִבֵּיתוֹ וְהוֹצִיאָן לַחוּץ, לְאַחַר מִכָּאן שָׁלַח וְהֵבִיא בֵּן אֶחָד מֵאֶצְלָהּ אָמַר לוֹ בֶּן פְּלוֹנִי בּוֹא וְאַרְאֲךָ בֵּיתִי וּבֵית שְׁכוּנָתִי שֶׁיֵּשׁ לִי חוּץ מֵאִמְּךָ, כְּלוּם פִּחֵת כְּבוֹדִי וּשְׁכוּנָתִי אַף עַל פִּי שֶׁאִמְּךָ עוֹמֶדֶת מִבַּחוּץ, כָּךְ נִדְמֶה לִיחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): וַיְהִי בִּשְׁלשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, (יחזקאל א, ג): הָיֹה הָיָה דְּבַר ה', זוֹ שִׁיטָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר (יחזקאל א, ד): וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, מֵאַחַר שֶׁהֶרְאָהוּ כָּל הַמֶּרְכָּבָה אָמַר לוֹ בֶּן אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדִי שֶׁהִגְבַּהְתִּי אֶתְכֶם לְמַעְלָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, כְּלוּם פִּחֵת כְּבוֹדִי וּבֵית שְׁכִינָתִי לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג, יא): וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ צוּרוֹת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו, שֶׁמָּא תֹּאמַר אֵין לִי מִי שֶׁעוֹבֵד אוֹתִי, כְּבָר יֵשׁ לִי לְפָנַי אַרְבַּע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁשָּׁה אֲלָפִים שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם עוֹמְדִים וּמְקַדְּשִׁים שְׁמִי הַגָּדוֹל בְּכָל יוֹם תָּמִיד מִיצִיאַת הַחַמָּה וְעַד שְׁקִיעָתָהּ וְאוֹמְרִים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, מִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וְעַד יְצִיאָתָהּ וְאוֹמְרִים (יחזקאל ג, יב): בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁבָּאָרֶץ, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם עוֹשִׂים דְּבָרִים הַמְכֹעָרִים, דְּבָרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן מַכְעִיסִין אֶתְכֶם בַּיִּסּוּרִים הַבָּאִים עֲלֵיכֶם, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, יד): וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל וגו'.

וְלָמָּה נִדְבַּר עִם הַנְּבִיאִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ? בִּזְכוּת אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וְגוֹ' (ירמיה לא, יד). וּכְתִיב: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְגוֹ' (ירמיה לא, טו). וְאַף בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא נִדְבַּר עִם הַנְּבִיאִים אֶלָּא בְּמָקוֹם טָהוֹר. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי (דניאל ח, ב). וְכֵן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדֶּקֶל (דניאל י, ד). וְכֵן יְחֶזְקֵאל אוֹמֵר: וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר (יחזקאל א, א). זֶה חִדֶּקֶל. מִשֶּׁנִּדְבַּר עִמּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ (יחזקאל ג, כב).

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו', צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה.

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' (שיר השירים א) זו היא כנסת ישראל שנמשכה אחר הקב"ה שנאמר (ירמיה לא) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד אהבה רבה אהבתיך לא נאמר אלא אהבת עולם אהבתיך שמא תאמר אהבת הקב"ה שלש שנים או אהבת עשר שנים או אהבת מאה שנים לכך נאמר אהבת עולם אהבתיך לכך נאמר משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו משל למלך שהיה יושב על כסאו והיו עבדיו עומדין לפניו ונתן עיניו במי שהיה אוהבו תפסו בידו והכניסו בחדרי חדרים שלו (כך הקב"ה הביא את ישראל לחדרי חדרים) מה שלא הביא לכל אומה ולשון לכך נאמר הביאני המלך חדריו. ד"א הביאני המלך חדריו כשם שיש להקב"ה חדרי חדרים בתורתו כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאות עליך רוץ לחדרי ד"ת ומיד היסורין בורחין ממך שנא' (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך וגו' לכך נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך במה שגדלתנו ועסקתנו ורוממתנו וקשרת לנו קשר גדול בד"ת מסוף העולם ועד סופו עד שהנחת ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת ובאת ונדבקת בהם בישראל לעולם. ועל שנאמר בך לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה (ישעיה מג) קראת אותנו בנים אחים ועבדים ועל שנאמר בך אני ה' ואין עוד זולתי אין אלקים (ישעיה מה) קראת לנו אלקים. ועל שנאמר בך אל צדיק ומושיע אין זולתי (ישעיה מה) השרית את שמך הגדול בשם ישראל. ואת שם ישראל שתפת לשמך הגדול על אותה השעה הוא אומר (שיר השירים ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי ומה כתיב למעלה ממנו באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים לכך נאמר נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול לעלם ולעלמי עלמיא זוכר ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואמר למה לא נתמלא כל העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כך יהא אדם זוכר ומשבח להקב"ה בתפלה ובד"ת ובדברי חכמים בכ"מ ובסוף יהא דרכו לפני הקב"ה שנאמר (הושע יד) מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ולכך נאמר נזכירה דודיך מיין. ואימתי זוכר הקב"ה ומשבח מעשה הצדיקים והכשרים וטופח שתי ידיו זו על גב זו ואומר למה לא נתמלא העולם כאברהם יצחק ויעקב וכמשה ודוד. כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם אמר הקב"ה כמה נסים וכמה גבורות עשיתי להם ועדיין לא נכנסו תחת כנפי השכינה. ויעקב לא עשיתי לו נסים מעולם וכל ימיו היה ישר לפני שנאמר (בראשית כה) ויעקב איש תם. תם מן הגזל. תם מן העבירה. תם מדבר מכוער. וכשהקדוש ברוך הוא זוכרו טופח שתי ידיו זו על גב זו עליו שנאמר (דברים לג) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב וגו'. אף שמיו וגו'. ואף כשעומד עמוס הנביא ובקש על ישראל רחמים מלפני הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע אם אין בעולם כמו יעקב יחרב כל העולם כולו אבינו שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. תהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם שלא הנחת לעבדך עמוס הנביא עד שענית אותו מיד שנאמר (עמוס ז) כי הראני אדני אלקים והנה יוצר גובי בתחלת עלות הלקש והנה הלקש אחר גזי המלך והיה אם כלה לאכול את עשב הארץ ואומר אדני אלקים סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת לא תהיה אמר ה'. זו היא שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה הוא אומר כה הראני אדני ה' והנה קורא לריב באש וגו' ואומר אדני אלקים חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא ניחם ה' על זאת גם היא לא תהיה אמר אדני אלקים הרי לך שהקב"ה היה גילה על ידי עמוס הנביא שתי פעמים אמר הקדוש ב"ה לעמוס לא כתבתי בתורתי על ידי משה רבך (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וגו' מכל מקום בין רשעים בין כשרים במשה מה הוא אומר (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' לפי שבימי הושע בן בארי ובימי יואל ובימי עמוס ובימי מיכה המורשתי ובימי שאר כל הנביאים לא היו יודעין לשפוך רחמים ולבקש תחנונים על ישראל כמה ששפך משה רבך לכך נאמר זכרו תורת משה וכי תורת משה היא והלא שלך היא ששעשעת עמה תתקע"ד דורות קודם שנברא אדם וצרפת אותה ונתת אותה לישראל אלא מת"ל זכרו תורת משה עבדי אלא הואיל ועמד בתפלה ד' וה' פעמים והציל את ישראל מן המיתה העלה עליו הכתוב כאלו כל התורה כולה של משה היא לכך נאמר זכרו תורת משה עבדי וגו'. אבל מה הוא אומר בימי מלכי ישראל ובימי מלכי יהודה הגדולים הולכים ויושבים לפני המלכות ונותן הפחות את עיניו במי שהוא גדול ממנו ואומר לו אעפ"י שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה יעברו דבריך ויתקיימו דברי אפי' כל העולם כולו יחרב. וכן בדורות האחרונים עליהן הוא אומר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה ואחריו מה כתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקום ובניתיה כימי עולם. ד"א נזכירה דודיך מיין טוב הזכרת ד"ת ודברי חכמים בכל חדרי מקומות מיין ישן למלך בחדרי חדרים לכך נאמר נזכירה דודיך מיין. הביאני המלך חדריו זה אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות של חדרי חדרים שיש להקב"ה בתורתו ואמר אל משה שיאמר להן לישראל שנאמר (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: ד"א ויקרא אל משה מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעה בהמה טובה ממנו תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה רבינו אבי החכמה אבי הנביאים והוציא את ישראל ממצרים ועל ידו נעשו נסים ונפלאות בארץ מצרים ובארץ חם ונעשו על ידו נוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה מן השמים ועסק במלאכת המשכן ואפי' הכי לא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו לכך נאמר ויקרא אל משה. ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ולהלן הוא אומר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה בסנה הפסיק אליו בו וכשהוא מדבר באהל מועד אין בו הפסקה כמו בסנה משל למה"ד למלך שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ אבל באהל מועד שהוא שמח בבניו ובבני ביתו והם שמחים בו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהושיבו בין ברכיו כמו אדם עם בנו לכך נאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם וגו' אדם זה לשון אחוה לשון עתירה לשון ריעות וכן אמר הקב"ה ליחזקאל הכהן בן אדם כלומר בן אנשים כשרים וצדיקים וגומלי חסדים שמבזין את עצמן על כבודי ועל כבודן של ישראל כל ימיהן. ד"א למה"ד למלך שסרחה עליו אשתו ובניו ועמד המלך ודחפן והוציאן לחוץ מביתו. לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה ואמר לו בן פלונית בא ואראך את ביתך ובית שבניתי לך ולאמך כלום פחת כבודי או הבית שבניתי לאמך לכך נדמה יחזקאל שנאמר (יחזקאל א) ויהי בשלשים שנה וגו' ואני בתוך הגולה וגו' היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו'. זו שיטה הראשונה ובשיטה שניה מה אומר (יחזקאל א) ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' ומתוכה דמות ארבע חיות וגו' כל הענין מאחר שהראה הקב"ה ליחזקאל את כבודו אמר לו הקב"ה בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מן העכו"ם כלום פחת כבודי ובית שבניתי לכם שנאמר (יחזקאל מג) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגו' זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב וגו'. שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי והלא כבר יש לי ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשין שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה ואומרים לפני ק' ק' ק' ה' צבאות וגו' ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואצ"ל שבעים לשונות שבארץ מפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ומבעטין אתם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול לבלתי החל: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' למה לא נאמר כאן כמה שנאמר להלן (שמות יב) ויקחו איש שה לבית אבות וגו' אף כאן לכתוב איש כי יקריב מכם למה נאמר אדם להביא את הגר מכם פרט למומר לע"ז שהוא אינו מביא עולות אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן מי ששלח את עולתו ממדינת הים אם שלח עמו נסכים קרבים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים משלו ואם לאו קרבין משל ציבור. ותנאי ב"ד על כ"ג שמת שתהא מנחתו קרבה משל ציבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קרבה. ועל המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהן ועל הפרה שלא יהיו מועלין באפרה. ועל הקנים פסולות שיהיו באות משל צבור. רבי יוסי אומר המספק את הקנים (נוסחא ישנה כאילו מספק את הסלתות) הוא מספק את הפסולת. פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם א' והיה בא אלי כמו שבא על חבירו בזרוע. ואמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לעכו"ם והן מעידין בהן שירדו לגיהנם. אמרתי לו בני כך אמר לי משבעה נביאים ואילך יכולין העכו"ם לומר התורה לא נתנה לנו ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם. אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה. כותי שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה (נ"י מכאן ואילך גרי הדור מעידין בדור). מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן ואם נאמר מן הבקר ומן הצאן למה נאמר מן הבהמה. מכאן אמרו מקבלין מיני זבחים מרשעי ישראל בשביל להכניסן תחת כנפי השכינה. חוץ ממומר ומנסך יין ומחללי שבתות בפרהסיא: ברוך המקום ברוך הוא שספר את עצמו עם הצדיקים. אדם קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. והעלה שור על גבי המזבח. שנאמר (תהלים סט) משור פר מקרין מפריס. נח קיים מה שכתוב בתורה להקריב קרבן. שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה' וגו'. אברהם קיים כל מה שכתוב בתורה. שנאמר (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. יצחק קיים כל מה שכתוב בתורה והושלך לפני אביו כשה לטבח. שנאמר (בראשית כב) ויעקד את יצחק בנו וגו'. יעקב קיים כל מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית לה) ויאמר יעקב וגו' הסירו את אלקי הנכר וגו'. יהודה קיים מה שכתוב בתורה מצות יבום שנאמר (בראשית לח) ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'. יוסף קיים כל התורה כולה כבד את אביך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד. התורה לא ניתנה להם והם קיימו אותה מאליהן. לפיכך אוהבן הקב"ה אהבה גמורה. והשוה את שמן לשמו הגדול. עליהן הוא אומר (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' וגו' ואו' (דברים לב) הצור תמים פעלו וגו' ואומר (שמואל ב כב תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה וגו'. ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א) ובאיל הוא אומר (ויקרא יא) ושחטו אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'. אמרו אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח. התקין הקב"ה שני כבשים אחד שחרית ואחד ערבית שנאמר (שמות כט) את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. וכל כך למה. שבשעה שישראל מעלין את התמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקדת יצחק: ד"א צפונה לפני ה' כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם צפונים לפני ה'. ומנין לך לשון הזה. שנאמר (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. חדשים זה חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד וחבורתו של חזקיהו מלך יהודה. וישנים חבורתו של עזרא ושל הלל הזקן ושל ריב"ז ושל רבי מאיר וחבריו. עליהן הוא אומר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. מפני מה הוא אומר בשור וקרבו וכרעיו ירחץ במים (פסוק ט) מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב. איל אינו חסר שתי וערב. ומפני מה נאמר באיל הקרבה שנאמר והקרב והכרעים וגו' והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה וגו' ובשור לא נאמר הקרבה שנאמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר וגו' ואמרו חכמים למדנו הקרבה מן האיל אל השור אמרתי להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח והעלו עולה לזה ולזה חטאת לזה ולזה שלמים לזה ולזה ונאמר שם הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. ולמה כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה אותו ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים. אלא יעשה אדם מעשים טובים וילמוד תורה ויביא איל שהוא כחוש בבשר וכולו לאשים ויעלהו עולה ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור. שתי מנחות הם שנאמר (שם ב) ואם מנחה על המחבת וגו' ואם מנחת מרחשת וגו' ובשתיהם הוא אומר והבאת וגו'. ומה בין מחבת למרחשת שזו תובלל בשמן. וזו תעשה בשמן כל צרכה. שכך שנו חכמים במשנה מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין. כיצד שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחת מחבת בלולה בשמן על אהבתי שאני אוהב את המקום. אמר לו הקב"ה בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה ובמע"ט. שאין שמן אלא תורה. ואין שמן אלא מעשים טובים. שנאמר (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. על כן עלמות אהבוך אפי' העכו"ם מכירין בחכמה בבינה בדעת ובהשכל ומגיעין לגופה של תורתך היו אוהבין אותך אהבה גמורה. בין כשהוא טוב להם בין כשהוא רע להם. לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. ד"א על כן עלמות אהבוך אלו ימות העולם. אמור כמה שנים נקרא עולם. הוי אומר נ' שנה נקרא עולם. שנאמר (ש"א א) וחנה לא עלתה וגו' וישב שם עד עולם. נ' שנה שנאמר בשמואל הרמתי נקרא עולם ונ' שנה שנאמר בעבד עברי נקרא ג"כ עולם שנאמר (שמות כח) ועבדו לעולם. (נמצא משנברא העולם עד עכשיו תשעים עולמות וצ"ד שנים) לכך נאמר עלמות אהבוך: ד"א על כן עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ הוא עומד. שנה ולא קרא עדיין בחוץ הוא עומד. קרא ושנה ולא שמש ת"ח. דומה כמי שנתעלמה ממנו תורה. שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי וגו' (ירמיה לא). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש ת"ח אפי' מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם בעוה"ב. לכך נאמר עלמות אהבוך. מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין. כיצד יש בו דוגמא באדם. אדם שיש בו תורה ונזהר בעצמו שלא יבא לידי חטא ועון. אומר לו הקדוש ברוך הוא בני ברוך אתה ותהא לך קורת רוח בעולם וישמרו ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בידו דברי תורה ושמורין בידו ויודע להשיב בהן תשובה במקומו. עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ) ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה'. (ויקרא ו) זאת תורת העולה. וזאת תורת המנחה. זאת תורת החטאת. וזאת תורת האשם. וזאת תורת השלמים. מה בין אלו לאו שאלו יתירות אות אחת ואלו חסר אות אחת. ועוד למה נאמר זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה סתם. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא עולה שכולה לאישים ואעלה ע"ג המזבח. מה אם ישא הקב"ה לי פנים אלא יעשה אדם מע"ט וילמוד תורה לשמה ויביא מנחה שהיא בסלע או באיסר ויעלהו ע"ג המזבח והריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה לכך נאמר זאת תורת העולה חסר אות אחת. וזאת תורת המנחה יתירה אות אחת ולכך כתיב זאת תורת העולה ולא נאמר זאת העולה. ולמה נאמר זאת תורת החטאת. כדי שלא יאמר האדם בעצמו אלך ואעבוד ע"א ואביא חטאת ואתכפר בה. ושנו חכמים במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. לכך נאמר זאת תורת החטאת. ולמה נאמר וזאת תורת האשם כך אמר הקב"ה לישראל בני אני אמרתי לכם אין חפצי אלא ברכה ובמי שאין בו עבירות. וחזרתי בו בדברי אפי' יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה מזו ויחזור ויעשה תשובה וישפיל את עצמו לארץ ויראה א"ע כאלו הוא חציו זכאי וחציו חייב ויראה את עצמו כאלו חייב באשם תלוי בכל יום. הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה ואתן לו בנים של בעלי קומה ועוסקי בתורה ומקיימי מצות ויטמנו ד"ת בפיו לעולם. שנאמר (ישעיה כג) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. אמר הקב"ה לישראל בני אל תאשימוני שאני חפץ בחולה הזה שאינו לא מן החיים ולא מן המתים אלא ישפיל אדם בעצמו. כמו שנאמר אם תשים אשם נפשו כמו שאמרו חכמים יביא אשם ויכפר על נפשו בוודאי יראה זרע ויאריך ימים ותלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצליח. ד"א יראה זרע בעולם הזה ויאריך ימים בעוה"ב לכך נאמר וזאת תורת האשם. ולמה נאמר וזאת תורת זבח השלמים. כך אמר הקב"ה לישראל בני עשו רצוני ומעשים טובים והביאו שלמים שכולה לבעלים ואין מהם ע"ג המזבח אלא דמים ואימורים והריני עמכם בשמחה לעולם ולכך נאמר וזאת תורת זבח השלמים. אבל כשאין ישראל במדינה נאמר בהן (ירמיה ז) כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי וגו'. ואומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות. וכך אמר הקב"ה לירמיהו. לך אמור להם לישראל. עד מתי אתם טוענין דברים מכוערין ודברים שאינן ראויין ואומרים אתם עלי מזיד עשה את אבותינו ואותנו בכל דרכינו. שנאמר (ירמיה א) כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה וגו' ודברתי משפטי אותם על אשר עזבוני וגו'. לכן אמר הקב"ה לירמיהו (ירמיה ג) הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם.

‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח. יֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת כְּלָל בַּתְּחִלָּה וּפְרָט לְבַסּוֹף. אֵלּוּ הֵן: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים (שמות יט, ו) פְּרָט. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ו) כְּלָל. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה (במדבר יט, ב) כְּלָל. אֲדֻמָּה פְּרָט. זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כְּלָל. כָּל בֶּן נֵכָר פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבִּפְרָט. זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח. אֵין לִי אֶלָּא פֶּסַח מִצְרַיִם, פֶּסַח דּוֹרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ (במדבר ט, ג). כָּל בֶּן נֵכָר, אֶחָד יִשְׂרָאֵל רָשָׁע, וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמָע. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף, עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִקְנַת כָּסֶף, מִכָל מָקוֹם.

עזי אין עזי אלא תקפי שנ' (ירמיה י"ו י"ט) ה' עזי ומעזי ואומר (תהלים כ״ח ז') ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי: ד"א עזי אין עזי אלא תורה שנ' (שם כ"ט י"א) ה' עז לעמו יתן ה' וגו' ואומר(שם צ"ט ד') ועז מלך משפט אהב: ד"א עזי אין עזי אלא מלכות שנ' (שם כ"א ב') כעזך ישמח מלך: ואומר (שם כ"ח ח') ה' עוז ומעוז ישועות משיחו הוא: ד"א עזי עוזר וסומך אתה לכל באי העולם ולי ביותר: וזמרת יה. זמרה את לכל באי העולם ולי ביותר שהרי אומות העולם אומרין גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנ' (ש"ב כ"ג א') ונעים זמירות ישראל: הוא עשאני אימרא ואף אני עשיתיו אימרה: הוא עשאני אימרה וה' האמידך היום (דברים כ"ו י"ז) ואף אני עשיתיו אימרה את ה' האמרת היום (שם כ"ו י"ח) ישראל אומרין מי כמוך באלים ה' (ט"ו י"א) ורוח הקודש מבשרת על ידיהן ואומרת אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל"ג כ"ט): ישראל אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (שם ו' ד'): ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ (דהי"א י"ז כ"א): ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שה"ש ב' ג') ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב' ב'): ישראל אומרין זה אלי ואנוהו (ט"ו ב') ורוח הקודש מבשרת על ידם ואומרת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט ג'): ויהי לי לישועה. ישועה אתה לכל באי העולם ולי ביותר: ד"א ויהי לי לישועה היה לי והווה לי: היה לי לשעבר והווה לי לעתיד לבוא שנ' (שם מ"ה י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים: זה אלי ואנוהו. רבי אלעזר אומר מנין שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' (הושע י"ב י"א) וביד הנביאים אדמה: ואומר (יחזקאל א' א') נפתחו השמים ואראה מראות אלהים מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואילת צפירה מקיפתו וחיילות מלפניו ומאחוריו וגבורים מימינו ומשמאלו הכל צריכין לשאל עליו ולידע איזה הוא מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשעלה הקב״ה על הים לא נצרך אחד לשאל אלא הכירו כולם ופתחו כולם פיהם ואמרו זה אלי: ואנוהו ר' ישמעאל אומר וכי היא אפשר לו לאדם לגאות את קונו אלא היה נאה לפניו במצוה עשה לו סוכה נאה לולב נאה תפילין נאה ציצית נאה: אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום: ר' יוסי בן דורמסקית אומר עשה לו בית המקדש שנ' (ישעיה ל"ג כ') חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן ואומר (תהלים צ"ג ה') לביתך נאוה קודש ואומר (ירמיה י' כ"ה) ואת נוהו השמו: ד"א ואנוהו ר' יוסי הגלילי אומר אדבר בניאותו ובשבחו שלמי שאמר והיה העולם ב"ה: ר' עקיבה אומר אומר ניאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם שהרי אומות העולם משאלין את ישראל ואומרין להן מה דודך מדוד היפה בנשים (שה"ש ה' ט') שכך אתם מומתים עליו וכך אתם נהרגים עליו כענין שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א' ב') אל תקרא עלמות אלא אפלו על מית אהבוך ואומר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ"ד כ"ג): כולכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו בנו: וישראל אומרין להם נאמר לכם מקצת שבחו אי אתם מכירים אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז (שה"ש ה' י'): זה דודי מה רעי בנות ירושלים (שם ה' ט"ז) כיון ששמעו אומות העולם גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אמרו להן לישראל נבוא עמכם שנ' (שם ו' א') אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרין להן אין לכם חלק בו אלא אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו' ג') אני לדודי ועלי תשוקתו (שם ז' י"א): ד"א ואנוהו וחכמים אומרים נלונו עד שנבוא עמו לבית מקדשו מושלו משל לה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: נכנס למדינה אחרת אמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: כך ירדו ישראל למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה: עלו שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה: ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים: באו למדבר שכינה עמהם שנ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך עד שבאו עמו לבית מקדשו שנ' (שה"ש ג' ד') כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי זה אהל מועד ואל חדר הורתי שמשם נתחייבו ישראל בהוראה: אלהי אבי. עמי נוהג במדת רחמים ועם אבותי נוהג במדת הדין: אלי אין אלי אלא מדת רחמים שנ' (תהלים כ״ב ב') אלי אלי למה עזבתני ואומר (במדבר י"ב י"ג) אל נא רפא נא לה ואומר (תהלים קי״ח כ"ד) אל ה' ויאר לנו: ד"א אלהי אבי אני אהובה בת אהובים [מלכה] בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנשא אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני אהובה בת אהובים מלכה בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: וארוממנהו. ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם שנ' (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: וכשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומר (יחזקאל ל"ו כ') ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ד"א אלהי אבי וארוממנהו לא על נסים שעשה עמי בלבד אני נותנת לפניו את השבח אלא על נסים שעשה עם אבותי ועתיד הוא לעשות עמי לכך נאמר אלהי אבי וארוממנהו:

וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן וגו' (בראשית ב, יג), עֲדַיִן לֹא עָמַד כּוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, אֶתְמְהָא. אֶלָּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל (בראשית ב, יד), שֶׁהוּא חַד. פְּרָת אַוְתִּינְטִין שֶׁל נְהָרוֹת. רַבִּי חֲנִינָא בַּר אָמֵי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (דניאל ח, ג): אוּבָל, אַוְתִּינְטִין שֶׁל נְהָרוֹת, וְהָכְתִיב (דניאל י, ד): וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל, אֶלָּא לְפִי שֶׁדָּנִיֵּאל רָאָה שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת, אֶחָד בְּחִדֶּקֶל וְאֶחָד בְּאוּבָל, וְחִדֶּקֶל גָּדוֹל מֵאוּבָל לְפִיכָךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, וַהֲלוֹא הוּא בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל, אֶלָּא שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר עַבְדָא דְמַלְכָּא, מַלְכָּא. הִדָּבֵק לְשִׁיחֵין וְיִשְׁחוּן לָךְ. רַב אָמַר לְחִיָּא בְּרֵיהּ בְּנֵה לִי בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָן, אֲמַר לֵיהּ אַעֲבַרְתְּ נַהֲרָא בְּנֵהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר עַד מָקוֹם שֶׁהַנָּהָר מְהַלֵּךְ שָׁם הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵי זוֹ זוֹ תַּרְבַּקְנָה. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי הוּנָא, רַבִּי יוּדָן אָמַר הוּא פְּרָת, וְהוּא (יחזקאל א, א): נְהַר כְּבָר. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה עַד שֶׁעוֹבְרִין אוֹתוֹ בִּסְפִינוֹת. פְּרָת שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. פְּרָת שֶׁמְפָרֵשׁ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁכָּלָה בְּמַגְרֵיפָה. כְּבָר שֶׁמֵּימָיו כָּלִין. כְּבָר שֶׁפֵּרוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינָן יוֹרְדִין בִּכְבָרָה. רַבִּי הוּנָא אָמַר כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, פְּרָת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אוֹמְרִים לַפְּרָת לָמָּה אֵין קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם אֵינִי צָרִיךְ מַעֲשַׂי מוֹדִיעִים אוֹתִי, אָדָם נוֹטֵעַ בִּי נְטִיעָה וְהִיא עוֹשָׂה לִשְׁלשִׁים יוֹם, זוֹרֵעַ בִּי יָרָק, וְהִיא עוֹמֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. אוֹמְרִים לַחִדֶּקֶל לָמָּה קוֹלְךָ הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלִי וְנִרְאֶה. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי מַאֲכָל לָמָּה אֵין קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם אֵין אָנוּ צְרִיכִים, פֵּרוֹתֵינוּ מְעִידִין עָלֵינוּ. אוֹמְרִים לְאִילָנֵי סְרַק לָמָּה קוֹלְכֶם הוֹלֵךְ, אָמְרוּ לָהֶם הַלְּוַאי נִשְׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִרְאֶה. אָמַר רַב הוּנָא לֹא מִשּׁוּם הַטַּעַם הַזֶּה, אֶלָּא אִילָנֵי מַאֲכָל עַל יְדֵי שֶׁהֵם כְּבֵדִים בְּפֵרוֹתֵיהֶם לְפִיכָךְ אֵין קוֹלָן הוֹלֵךְ, אֲבָל אִילָנֵי סְרַק עַל יְדֵי שֶׁהֵן קַלִּים בְּפֵרוֹתֵיהֶם קוֹלָן הוֹלֵךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ז, ב): וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי וגו'.

ויהי בשלשים שנה וגו' (יחזקאל א א), היו שלשים שנה משנמצא הספר בית ה', ברביעי בחמשה לחדש וגו', היה היה דבר ה' וגו' (שם), ואבוא אל הגולה תל אביב וגו' ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם (שם ג טו) לאחר שבעת ימים נאמר לו, ואתה שכב על צדך וגו', ואני נתתי לך את שני עונם וגו' (שם ד), מלמד שהיו ישראל מכעיסין לפני הקב"ה, משנכנסו לארץ ועד שיצאו ממנה שלש מאות ותשעים שנה, וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני וגו' (שם ד ו), מלמד שהיו בית יהודה מכעיסין לפני הקב"ה, משגלו עשרת השבטים ועד שחרבה ירושלם ארבעים שנה, נמצאו כולם ד' מאות ושלשים שנה, ויהי בשנה הששית בששי [בחמשה] לחדש אני יושב בביתי וגו' (שם ח א), מלמד שהיתה אותה שנה מעוברת, (ותהי) [ותפל] עלי שם יד [אדני] ה' (שם), באותה שעה הראהו המקום ליחזקאל כבוד השכינה שמסתלקה מתוך הבית, וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו (מעל) [מן] הארץ וגו' (שם י יט), ואומר ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר וגו' (שם יא כג), אתה מוצא אותם עשר מסעות לשכינה, ויהי בשנה השביעית בחמשי (בעשרים) [בעשור] לחדש באו אנשים מזקני ישראל וגו', ויהי דבר ה' אלי לאמר, בן אדם דבר (אל) [את] זקני ישראל (לאמר) [ואמרת וגו'] הלדרש אתי וגו', התשפט אתם וגו' (שם כ) באותה שעה כרת צדקיהו ברית את כל העם וגו', לשלח איש את עבדו וגו', וישובו אחרי כן וישיבו וגו' (ירמיהו ל״ד:י״ח), ואומר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (שם לד יח), למרוד במקום, שתמצא אומר אלו ואלו מתוך מרד, באותה שעה מרד צדקיהו במלך בבל, והלך וסמך על מלכי מצרים, כשתמצא לומר אלו נסמכו על מלכי מצרים, ואלו נסמכו על מלכי מצרים, אלו גלו שלש גליות, ואלו גלו שלש גליות, אלו עשו ג' שנים במצורה, ואלו עשו ג' שנים במצורה, אלו אכלו בשר בנים ובנות, ואלו אכלו בשר בנים ובנות, וכן הוא אומר בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך וגו' (יחזקאל כג לא), בשנה השמינית לצדקיהו, בא חיל מלך בבל על ירושלם וגו', וחיל פרעה יצא ממצרים וגו' (ירמיה לז ה), וחיל פרעה שטף עזה, וחזר למצרים, ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית (בעשירי) [בחדש העשירי] בעשור לחדש לאמר, בן אדם כתוב לך את שם היום (בעצם) [את עצם] היום [הזה] סמך מלך בבל (על) [אל] ירושלם בעצם היום הזה (יחזקאל כ״ד:ב׳), בעשרה בטבת, בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה (שם כט), אותו הזמן הנה חנמאל בן שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות, ויבא אלי חנמאל בן דדי כדבר ה' אל חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין כי לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה לך ואדע כי דבר ה' הוא (ירמיהו ל״ב:ח׳), ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי וגו' (יחזקאל ל׳:כ׳-כ״א), ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם אמר אל פרעה מלך מצרים ואל המונו אל מי דמית בגדלך (שם לא), ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה (שם כו), בשלשה בתשרי אחר חורבן הבית נ"ב יום נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר היו במצפה, ושאר הפליטה הלכה למצרים, וירמיה וברוך עמהן, ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר (שם לג כא), ויהי בשתי עשרה שנה בשני עשר חדש באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית וגו', ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם נהה על המון מצרים והורדהו (שם לב), אותה שעה הראה ליחזקאל שהאומות נדונין לבאר שחת, בשנת עשרים ושלש לנבוכדנצר נתנה צור בידו, ושטף את כל היהודים שהיו בעמון ומואב ובסביבות ארץ ישראל, נפש שבע מאות ארבעים וחמשה, בשנת עשרים ושבע לנבוכדנצר נתנה מצרים בידו, ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו (שם כט יט), והגלה ירמיהו וברוך לבבל, בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום [הזה] היתה עלי יד ה' ויבא אתי שמה (שם מ א), אותה שעה הראה הקב"ה ליחזקאל במראה את תבנית הבית לעתיד לבא:

אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את [ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן] וגו' (ישעיה נ"א י"ב): ילמדינו רבינו המתפלל להיכן הוא צריך לכוין את לבו. כך שנו רבותינו יכוין אדם לבו נגד בית קדשי הקדשים (ברכות פ"ד מ"ה). רבי אליעזר בן יעקב אומר היה מתפלל בחו"ל יכוין לבו לארץ ישראל. היה מתפלל בארץ ישראל יכוין לבו לירושלים. היה מתפלל בירושלים יכוין לבו לבית המקדש. היה מתפלל בבית המקדש יכוין לבו לבית קדשי הקדשים. אמר ר' אבין הלוי ברבי כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שה"ש ד' ד') מהו לתלפיות תל שכל הפניות פונים בו. ואחר כל השבח הזה כתב פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך (זכריה י"א א'). וכן אמרו שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג). אמרו לו ישראל רבון העולמים עד אימתי כך לא הכתבת בתורתך שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב ה') ואתה הוא שהבערת שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה שם) ואתה צריך לבנותו ולנחם אותנו לאע"ימלאך אלא אתה בכבודך. אומר להם הקדוש ברוך הוא חייכם כך אני עושה שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז ב') ואני הוא שמנחם אתכם ומניין ממה שקראו בעניין הנביא אנכי אנכי הוא מנחמכם: אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח רבי תנחומא ברבי זהו שאמר רוח הקודש על ידי איוב ואשברה מתלעות עול ומשיניו אשליך טרף (איוב כ"ט י"ז) לפי שאתה מוצא את איוב זה אדם גדול ועשיר וכל מי שהוא עשיר אינו [משגיח] על דין דלים תאמר שהיה איוב כן לא אלא נתן נפשו על (הדכים) [הדינים] ולא עוד אלא שהוא היה שופט והוא היה שוטר שכן אמרה תורה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים ט"ז י"ח) אמר רבי אלעזר אם אין שוטר אין שופט [השופט] דן את הדין והשוטר מעשה את הדין. אמר רבי שבתי צריך הדיין שיהא לפי המקל לפי הרצועה לפי מה שהוא שלא יהא חשוד והמקל והרצועה גדולים (והקשרים) [וכשרים]. אמר איוב התורה איימה על הדיין שיהא עושה את הדין והשוטר שיהא מוציא את הגזל (אמר איוב) אני לא עשיתי כן אלא אני הייתי הדיין ואני הייתי השוטר ואף עפ"י שהיה השוטר עומד לפני לא הייתי ממתין לו שהוא יוציא את הגזל אלא כיון שהייתי דן את הדין אני עומד הייתי על הגזלן ומשבר את שיניו להוציא מתוכם את הגזל ואשברה מתלעות עול ומשיניו אשליך טרף. אבחר דרכם ואשב ראש [וגו'] (שם שם כ"ה) שהיה מושיב (ראש) הדיינים והיה אומר לכל אחד ואחד דרכו ויושב בראש כולם כמלך אבחר דרכם [ואשב ראש] ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם. דבר אחר אבחר דרכם ואשב ראש [בזמן] שהיתה ההלכה והמעשה מכוונים לפני הייתי מוציאה והמעשה שהיה קהה הייתי שואלו (ומבחרו) [ומבהרו] אבחר דרכם ואשב ראש מהו ואשכון כמלך בגדוד אלא שהייתי מרשיע לרשע ומחייב לחייב הייתי יושב ואוכלוסים עומדים לפני ואילו היה אותו שהיה רשע (ומבקש) [מבקש] שלא לקיים את הדין מן היראה של אותם שהיו עומדים עלי בגדוד היה מתיירא ומקיים את הדין אשכון כמלך בגדוד ואם היה יצר הרע בא להטעותי שלא לילך ולנחם את האבילים לומר שאני אדם גדול לא הייתי שומע אלא [כאשר] אבילים ינחם למה שהייתי אומר אין אני טוב מבוראי הקדוש ברוך הוא אין ברייה בעולם (או מלך) חי וקים כמותו או מלך גדול כיוצא בו והוא בכבודו מנחם את ישראל שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח ר' תנחומא בי רבי זהו שנאמרה ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ"ה ח') אהבת צדק זה אברהם אבינו שהפסוק הזה נדרש באברהם אבינו באהרן ובישעיהו. אהבת צדק (היה) זה אברהם שבשעה שראה הקב"ה כל אותם הדורות שהיו עכו"ם ואברהם עמד ופירש מהם ולא השוה להם אלא היו כולם עכו"ם ואברהם עמד ונתחכם מאיליו ועבד הקדוש ברוך הוא לכך כתב בו ויגד לאברהם העברי (בראשית י"ד י"ג) מהו העברי שכל העולם כולו לעבר אחד והוא היה לעבר אחד והיה אוהב להקדוש ברוך הוא ועובדו לכך קורא אותו הקב"ה עברי וזרע אברהם (אוהבי) [אוהבו אמר] הקב"ה אהבת צדק וצוית את בניך שיעשו אף הם צדקה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' (שם י"ח י"ט) ותשנא (רשעים) [רשע] של דורות שלך שהיו עובדי עכו"ם ושמא הפסדת הרי עשרה צדיקים ראשי דורות היו מלפנים ולא זכה אחד מהם להתעלה בעולם אלא אתה על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך. דבר אחר אהבת צדק ותשנא רשע זה היה אהרן שתפש את האמת שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וגו' (מלאכי ב' ו') ותשנא רשע שבשעה שעשו ישראל אותו המעשה לא היה שבט לוי עמהם אלא שנאו הרשע אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמא הפסדת על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך הרי כל ישראל עומדים לפני המשכן וי"א שבטים מקיפים אותו [עם] שבטו של לוי משפחות הגרשוני משפחת העמרמי משפחת היצהרי ומשפחת הקהתי ומכל אלו העומדים חייך [אין] אני אומר למשה שיבחר מכולם אלא לך ולבניך קח את אהרן ואת בניו אתו (ויקרא ח' ב'). נבא (לענייה) [לעניין] אהבת צדק זה ישעיה שבשעה ששמע ישעיה מצעק ואומר את מי אשלח (ישעיה ו' ח') אמרו רבותינו היה הקדוש ברוך כביכול צועק ומיילל בפני עצמו את מי אשלח מי מקבל עליו מעכשיו לילך בשליחותי ששלחתי את מיכה והכוהו ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכה (מלכים א' כ"ב כ"ד) שלחתי את זכריהו והרגוהו שלחתי את ירמיה והשליכוהו לבור את מי אשלח מי מקבל עליו לילך התחיל ישעיה משיב ואומר הריני לפניך ואומר הנני שלחני (ישעיה שם) כיון שראה את מלאכי השרת מקלסים להקב"ה ולא שיתף קילוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר ואומר אוי לי כי נדמתי כי איש [וגו'] (שם שם ה') דברים שלא היה אפשר לראות (ולהיות) [ולחיות] ראיתי ולא (חתי) [מתי] ולא היה לי לשתף קילוסי עם קילוסן של מלאכי השרת שאילולי שיתפתי קילוסי עם קילוסם שלהם הייתי חי וקיים לעולם כמותם היאך היה לי שדממתי אוי לי כי נדמתי עם (ההוא) [שהוא] עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפניו ואמר [כי איש טמא שפתים אנכי] ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (שם) א"ל הקדוש ברוך הוא אמרת כי איש טמא שפתים אנכי הותרה לך על שהיית שליט בעצמך שמא בבניי היית שליט שהיית עומד ואומר עליהם ובתוך עם טמא שפתים מיד נטל את שלו שנ' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו [רצפה במלקחים לקח מעל המזבח] (שם שם ו') גחלת אין כתב כאן אלא רצפה מהו רצפה אמר ר' שמואל בר נחמן רץ פה שאמר דלטורא על בניי במלקחים [וגו'] מהו במלקחים להודיעך כחו של צדיק אמר הקדוש ברוך הוא למלאך ליטול גחלת מעל המזבח וליתן על פיו נטל המלאך גחלת במלקחתו מתוך המזבח של מעלה והוא משליך אותה ונוטל מלקחת אחרת ונותן את הגחלת בשתיהן והוא הולך ונותן את הגחלת בשפתיו של ישעיה אמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם שם ז') והרי המלאך של אש הוא וכשנטל הגחלת במלקחת אחת ניכוה עד שנטל מלקחת אחרת במלקחים לקח מעל המזבח וישעיה לקח הגחלת על פיו ולא הרגיש ויגע על פיו (שם) וכיון שראה ישעיה כן התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סניגוריא מהו אומר בסוף נבואתו ה' אלקים נתן לי לשון למודים [לדעת לעות את יעף דבר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע כלמודים] (שם נ' ד') אמר ר' יצחק הכהן בן חמה בשם ר' חלקיהו בשם ר' סימון מהו לשון [למודים] לדעת לעות את יעף דבר שהוא פתח לי לשון למודים (לדעת לעות) [ללמד עליהם סניגוריא] מהו אומר בסוף ה' אלקים פתח לי אוזן (שם שם ה') הוא פתח לי אוזן לשמוע קולו כשאמר את מי אשלח ונתן בי דעת לומר הנני שלחני וה' אלקים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי (שם) לפיכך ואחור לא נסוגתי (שם) לא נעשיתי אחור (לנבואת) [לנבואה] אלא [נתנביתי יותר] לכל הנביאים שכן אתה מוצא את ישעיה שנתנבא נבואות הרבה יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא שנתנבא על כל אומות העולם משא בערב (שם כ"א י"ג) משא מואב (שם ט"ו א') משא דומה (שם כ"א י"א) מי גרם לישעיה לבא לכל השבח הזה ולכל הכבוד הזה על שצידק את ישראל ולימד עליהם זכות אמר דוד אהבת צדק אהבת לצדק את בריותיו ותשנא רשע שנאת להרשעים על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחביריך רוח אלקים עלי יען משח ה' אותי (שם ס"א א'). ונפתח עוד שם בפרשת רוח אלקים עלי יען משח אותי על כן משחך אלקים. (אלקים) שמן ששון מחביריך שזכה להתנבאות יותר מכל הנביאים ולא עוד אלא שנתנבא נחמות הרבה יותר מכל הנביאים ועוד שהיו נבואותיו נבואות כפולים עורי עורי (שם נ"א ט') התעוררי התעוררי (שם שם י"ז) שוש אשיש (שם ס"א י') נחמו נחמו (שם מ' א') אנכי אנכי הוא מנחמכם. פתח בכל אילו הפרשיות: דבר אחר אנכי אנכי למה שני פעמים אנכי אנכי אלא לפי שבסיני קבלו שני אנכי אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') כי אנכי ה' אלקיך אל קנא (שם שם ה') לפיכך הקב"ה מנחמכם בשני אנכי [אנכי] אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי כך פתח ר' תנחומא ברבי זה שאמר הכתוב: מי את ותראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן מי את למה את מתיירא שמא אין את יודעת מי את אין את בתו של אברהם בתו [של יצחק ובתו] של יעקב ובתם של שלשה הררי עולם ואת מתיירא מן ברייה ומן אנוש שהיום הוא חי למחר הוא מת מאנוש ימות אלא אין את יודעת מה עשיתי (כל) [לכל] מי שנזדווג (לאברהם) [להם] אמרפל שנזדווג לאברהם תחילה להשליכו לתוך כבשן האש לא הצלתי אותו וחזרתי אותו בידו אלא עוד יצחק שנזדווגו לו פלשתים ואבימלך ושלחו אותו ממקומם ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (בראשית כ"ו ט"ז) לא חזר עוד לפניו ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך (שם שם כ"ח) אלא יעקב אביכם שנזדווג לו עשו וברח לפניו לא חזר ונפל בידו ופינה מלפניו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (שם ל"ו ו') מי את ותראי ובתו של אותם ומתייראית שאבותיכם כל מי שנזדווג להם נפל לפניהם אף אתם כל מי שיבא ויזדווג לכם נופל לפניכם: דבר אחר [מי את ותראי וגו'] מאנוש ימות את מתיירא אמר רבי יהודה ברבי שמעון למי שהיה רואה תולעת והיה מתיירא ממנו רואה בגחלת נקראת גומרת לילו אמרו לו מזו אתה מתיירא בלילה היא גחלת ויוקדת יבא הבקר ואתה רואה שאינה אלא תולעת כך אמר להם הקדוש ברוך הוא מאנוש אתם מתייראים תולעה הוא אף כי אנוש רימה ובן אדם תולעה (איוב כ"ה ו') מאנוש אתם מתייראים אמרו לפניו רבש"ע והרי שיעבודם של מלכיות קשה (היה) [הוא] אמר להם מפני שהעולם הזה לילה (היה) [הוא] ושולטים בו יבא בוקר ואתם רואים אותם שאינם אלא תולעה איזה בקר מה ישעיה אומר שומר מה מלילה [וגו'] אתא בוקר [וגם לילה] וגו' (ישעיה כ"א י"א וי"ב): ותשכח ה' עושך בצרת המן הכתוב מדבר שנתייראו (לאחר שעה) [לשעה אחת] ונתייאשו מן הגאולה אמר רבי שמואל בר נחמן ראוים היו ישראל שלא ליגאל מצרת המן על שנתייאשו מן הגאולה אילולי שהסכימו לדעת יעקב אביהם יעקב שמע מפי הדיבור והנה אנכי עמך (בראשית כ"ח ט"ו) ונתיירא מן עשו ויירא יעקב מאד וייצר לו (שם ל"ב ח'). דבר אחר ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ (ישעיה שם י"ב) מה ענין זה אצל זה אלא היו ישראל מתפחדים שהיו לקוחים למיתה ולהריגה ונתיאשו מן הגאולה אמר להם שכחתם מה שאמרתי לירמיה (מה שכתבתי) כה אמר ה' אם ימדו שמים [מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל] וגו' (ירמיה ל"א ל"ז) [אתם] רואים את השמים במקומם ואת הארץ במקומה ואתם מתייראים ותפחד [תמיד] כל היום [מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק] (ישעיה שם) פרוסטומא שלו פרושה מיום ליום ומחודש לחודש (אסתר ג' ז') והיו מתבהלים בכל יום מפני חמת המציק זה המן איש צר ואויב המן הרע הזה (שם ז' ו') ואיה חמת המציק: [מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו] (ישעיה שם י"ד) מהו מהר צועה להפתח אלא מן אדם שהוא ממהר בפסיעתו בשביל להיפתח בשביל שלא ימות וממהר בפסיעתו לכאן ולכאן ורץ לכל מקום שלא יחסר לחמו (ואתם מתייראים) [את מתייראית] הוי מי את ותראי א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' חלקיה בשם ר' סימון מהו לא ימות לשחת ולא יחסר לחמו אלא האדם הזה חסר לחמו מת כיון שאינו אוכל הוא מת לא חסר לחמו מת כיון שאוכל ואינה נפנה ומקלקל את המזון הראשון הוא מת וסימן בחולה כיון שנפנה אינו מת מיהר צועה להפתח לא ימות לשחת. דבר אחר אמר רבי חגי בשם ר' חמא בר אבא אימתי אינו מת כשאינו חסר לחמו אבל אם היה פתוח וחסר לחמו הרי הוא מת ושאינו חולה מעים מיהר צועה להפתח אינו מת לא ימות לשחת אימתי לא יחסר לחמו. ומזכיר יציאת מצרים כשם שיציאת מצרים במסות באותות ומופתים כך הפרוסה אמר רבי יהושע בן לוי תדע לך שכן למדתי מן הלל הגדול שהוא אומר לגוזר ים סוף לגזרים [וגו'] (תהלים קל"ו י"ג) ויוצא ישראל מתוכם (שם שם י"א) נותן לחם לכל בשר (שם שם כ"ה) הקיש הפרוסה לקריעת ים סוף וליציאת מצרים שהיא שקולה כנגד שתיהם לא יחסר לחמו אנכי ה' אלקיך רוגע הים למה סמך יציאת מצרים ללחם אלא שכשם שעשה הקב"ה כמה ניסים לגאול את ישראל ממצרים כן הוא עושה בפרוסה הזו שאדם נותן לתוך פיו וכשם שביאתו (ויציאתו ממצרים) [כך יציאתו] מהר צועה להפתח אנכי ה' אלקיך אמר ר' שמואל בר נחמן רצונך לידע מה כחה של פרוסה זו שאדם נותן לתוך פיו שהיא קשה יותר מן הגאולה מניין אתה מוצא בשעה שיוסף מקריב את בניו לפני אביו שיברכם תלה את הגאולה במלאך המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מ"ח ט"ז) אבל כשבא לפרוסה מה [הוא] אומר האלקים הרועה אותי (שם שם ט"ו) הוי יפה אמר ישעיה לא ימות לשחת לא יחסר לחמו אנכי ה' אלקיך רוגע הים: דבר אחר אנכי (ה' אלקיך) [אנכי הוא מנחמכם] זש"ה אשר הראיתני צרות רבות ורעות [תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני] (תהלים ע"א כ') אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם נולד מלך המשיח שעלה במחשבת עד שלא נברא העולם כן הוא [אומר] ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה י"א א') אינו אומר (כן) כאן ויצא אלא [ויצא] היך אתה מוצא כתב בבריאת עולם שהוא מזכיר שיעבודם של מלכיות ושל גואל מלך המשיח בראשית ברא אלקים [וגו'] והארץ היתה תהו ובהו [וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים] (בראשית א' א' וב') תהו זו מלכות בבל ראיתי את הארץ והנה תהו (ירמיה ד' כ"ג) ובהו זו מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את המן (אסתר ו' י"ד) [וחשך] זו מלכות יון שהיו גזירותיה קשות כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל על פני תהום זו מלכות אדם הרשעה דוד רואה אותם ארבעתם היאך הם באות בכח ומשתעבדות בישראל התחיל תמיה עליהם ואומר אשר הראיתני צרות רבות ורעות (רבים) [רבות] שתיים מלכות מדי ומלכות אדום תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעליני אמר תחייני מן הראשונה משיעבודה של מלכות בבל תשוב תחייני מן השנייה משיעבודה של מדי תעליני מן השלישית משיעבודה של יון מתהומות הארץ תשוב תעליני זו אדום הרשע ומניין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח ורוח אלקים מרחפת זה מלך המשיח וכן הוא אומר ונחה עליו רוח ה' (ישעיה י"א ב') ואימתי מרחפת על פני המים כשתשפכו כמים לבבכם נכח פני ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם זש"ה כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו (הושע ו' א') למי שעלה לו מכה וקורעה הרופא כיון שראה (הרופא) [אותו] שהיה בו מכה שלא נתרפאה מכתו מיד היה מחזר אצל הרופאים אחרים ולא (היה מוציא) [היו מוצאים] לו רפואה (אמר) [אומר] לו אתה הולך אצל כמה רופאים ולא (מצאו) [מצוי] להם כדי לרפאותך שאינם יודעים מה היתה המכה ניכרת אלא אם מבקש אתה להתרפאות לך אצל אותו שקורע אותך והוא מרפא אותך כך הנביא אמר כל מה (שאתה מפלי') [שאתם מפליגים] דעתכם מן הקץ הנחמות רחוקים מכם עשו תשובה והקב"ה גואל אתכם משיעבודם של מלכיות שהוא הוא שהכה והוא הוא שמרפא לכו ונשובה עד ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שהכיתי אני הוא שמרפא (לכו ונשובה עד ה') אני הוא שהכיתי שנאמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' י"ג) ואני הוא שמרפא אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם באנכי בראתי את העליונים באנכי בראתי את התחתונים [שנאמר אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מיאתי] (ישעיה מ"ד כ"ד) באנכי בראתי את אדם הראשון [שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי] (שם מ"ה י"ב) באנכי דברתי עם אברהם [שנאמר אנכי מגן לך וגו'] (בראשית ט"ו א') באנכי דברתי עם יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי האל אלקי אביך (שם כ"ו כ"ד) כשנגלה על יעקב לא נגלה עליו באנכי אלא באני שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך (שם כ"ח י"ג) לפיכך נתיירא ויירא יעקב מאד (שם שם י"ז) למה נתיירא אמר על אבותי לא נגלה בלשון הזה באני אלא באנכי תאמר מה עון אירעני שלא הסיח עמי בלשון הזה שהיה מסיח עם אבותי כיון שראהו הקב"ה שהיה מצטער על הדבר מיד התחיל מדבר עמו באנכי והנה אנכי עמך (שם שם ט"ו) (ואנכי) [באנכי] ירדתי עמו למצרים אנכי ארד עמך מצרים (שם מ"ו ד') באנכי העליתי [אותו] משם ואנכי אעלך גם עלה (שם) באנכי נגליתי על הגואל שנאמר הנה אנכי אלקי אביך (שמות ג' ו') באנכי בראתי את הדיבור ושמתי בפיו ואנכי אהיה עם פיך (שם ד' ט"ו) אמר רבי חמא בר חנינא קשה גליפת שפתים שהוא שקול כנגד ברייתו (שבריאת) [של עולם שבבריאת] העולם ומלואו כתב (בבריותיו) [ברייתו] אלה תולדות השמים [והארץ] בהבראם (בראשית ב' ד') ובגליפת שפתים כתב בורא ניב שפתים (ישעיה נ"ז י"ט) אמר ר' שמואל בר נחמן אם מבקש אתה לידע כוחו של דבור מה שברא הקדוש ברוך הוא (כל) [בלשון] הזה פעמים שאדם מדבר דבר אחד והוא (כופף) [הופך] את לשונו ויש דבר שהוא פשיט בו עד שיניו ובתיבה אחת מצינו אחד עשר מאגניות משמשים (ובעלילות') [וכעלילותיכם] (יחזקאל כ' מ"ד) באנכי נתתי את הדברות אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') באנכי [אני] מוליכם במדבר (באנכי אני מנחמכם) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר (הושע ב' ט"ז) באנכי אני בונה ציון הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך (ישעיה נ"ד י"א) [באנכי אני מביא גואל הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'] (מלאכי ג' כ"ג) באנכי אני מנחמכם אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם כך פתח רבי תנחומא בי רבי זה שאמר הכתוב מה אעידך ומה אדמה לך (איכה ב' י"ג) אמר להם הקב"ה מה עדיות לא העדתי ביד הנביאים אמר ר' יעקב דכפר חנין תשעים שנה עשה הקדוש ברוך הוא משלח ומעיד בישראל מניין ויעד ה' בישראל וביהודה [ביד כל נביאו כל חזה וגו'] (מלכים ב' י"ז י"ג) (שפירש) [ספור] אותיות ויעד ואתה מוצא תשעים וי"ו ששה יו"ד עשרה ע' שבעים ד' ארבעה הרי תשעים הרי (נמצאה צ') [נמצאת למד] שתשעים שנה היה הקדוש ברוך הוא מעיד וכן הקב"ה אומר להם כמה שלוחים שלחתי לכם ולא שמעתם להם [כמו] שכתב ואשלח עליכם את כל עבדי הנביאים [יום] השכם ושלוח (ירמיה ז' כ"ה) לאמר שובו נא מדרככם הרעים (מלכים שם) כמה נביאים היה הקדוש ברוך הוא משלח אצל ישראל בכל יום שיעידו בהם שנאמר ואשלח עליהם [את] כל עבדי הנביאים (ירמיה שם) מיעוט נביאים שנים אחד בבוקר ואחד במנחה וחבירו אומר נביא אחד היה הקב"ה מחדש להם בכל יום שילך ויעיד בהם והיה אף ירמיה בא עמו שני פעמים בכל יום בין בבקר בין בערב והיה מעיד בישראל עמהם מניין שכן הוא ואדבר עליכם השכם ודבר לא שמעתם (שם שם י"ג) אמר ר' פנחס הכהן בן ר' חמא ור' חלקיה בשם רבי סימון אומר רבי יעקב דכפר חנניא תשעים שנה עשה הושע לעצמו מעיד בישראל שכן כתב דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו [וגו'] תחילת דבר ה' בהושע ויאמר ה' אל הושע (הושע א' א' וב') אלא תחילת מלכותו של עוזיהו ואתה מוצא שעוזיהו מלך חמישים ושתים שנה ויותם שש עשרה שנה ואחז שש עשרה שנה הרי שמונים וארבע שנים ובשנה (לאחזיהו) [ששית לחזקיהו] גלו עשרת השבטים כמ"ש בארה בנו אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור (דהי"א ה' ו') הוי תשעים שנה היה הקדוש ברוך הוא מעיד בישראל על ידי הושע ולא עשו תשובה כמ"ש ואשלח עליכם (על ידי נביאים) [את כל עבדי הנביאים] (ירמיה שם) לפיכך הוא אומרע"יירמיה מה יש (לו) [לי] להעיד בכם שנא' מה אעידך [וגו'] הבת ירושלים. דבר אחר מה אעידך מה תכשיטים שלא קישטתי אתכם ואין הלשון הזה אעידך אלא לשון עדי כמ"ש ועתה הורד עדיך מעליך [וגו'] ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב (שמות ל"ג ה' ו') ואתה מוצא אמר רבי תנחומא ברבי בשעה שיצאו ישראל ממצרים ובאו למדבר סיני וקבלו את התורה באותה שעה קישטם הקב"ה בשלש עשרה תכשיטים ואלו הן יחזקאל (מפרשה) [מפרשם] כמ"ש וארחצך במים (יחזקאל ט"ז ט') מן טנופת עכו"ם ואשטוף דמייך מעליך (שם) זה דם המילה ודם הפסח ואסוכך בשמן (שם) זה שמן המשחה ואלבישך ריקמה (שם שם י') אמר רבי יוחנן בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז) מיד ירדו ששים ריבוא של מלאכי השרת (וזוניאות) [ועטרות] בידם ונותנים לכל אחד ואחד מישראל עטרה ורבי אבא בר' כהנא בשם רבי יוחנן אמר מאה ועשרים ריבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא ששים ריבוא קושרים עטרות וששים ריבוא חוגרים אותם בזוניות ורשב"י אמר זיין היו נותנים להם ושם המפורש חקוק עליו ור' חנינא בר נתן דציפרין אמר זונאיות היו נותנים להם ור' שמעון אומר ארגוונים היו מלבישים אותם. דבר אחר ואלבישך ריקמה זה מעשה המשכן שהיה מרוקם שכן כתב ויעש פרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר [וגו'] מעשה רוקם (שמות ל"ו ל"ה עד ל"ז) ואנעלך תחש (יחזקאל שם) אילו עורות המשכן כמה שכתב ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים [מלמעלה] (שמות כ"ו י"ד) ר' יהודה אומר מאינון ור' נחמיה אומר חיה טהורה היא (וגדולה) [וגדילה] היא במדבר אמר רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש (שאמרו) [אמרו] בשם רבי מאיר לפי שעה נבראתה ונגנזה. וכן כתב (וישלח לו) [ושלח לי] עצי ארזים ברושים אלמוגים (דהי"ב ב' ז') ובמקום אחר כתב ויעש המלך את את עצי האלמוגים [וגו' לא בא כן עצי אלמגים ולא נראה עד היום הזה] (מלכים א' י' י"ב) א"ר אבא אבליגה א"ר הונא הכהן בן אבון גלומי היו וכיון שהיה מראים אותם לשמיר היו כמוג הזה. ד"א אלמוגים אמר רבי אבא אלמוגים אבליג א"ר חוניא הכהן בן אבין בשם ר' יוסף (אמר) לשעתם נבראו ונגנזו ואחבשך בשש (יחזקאל שם) אילו שמונה בגדי כהונה של כהן גדול שהיה בהם שש כמה שכתב ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש [וגו'] (שמות ל"ט כ"ח) ואכסך משי (יחזקאל שם) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עשיתי אתכם (משש) [ממש] בעולם אני אמרתי אלקים אתם (תהלים פ"ב ו') כך דרש רבי אייבו ורבי יהודה בר' סימון אמר אילו ענני כבוד שהיו מקיפים אותם במדבר כמה שכתב לא ימוש עמוד ענן יומם (שמות י"ג ע"ב) ואעדך עדי (יחזקאל שם י"א) שקישט אותם הקדוש ברוך הוא בכל מיני תכשיטים ואתנה צמידים על ידיך (שם) אילו שני לוחות הברית ורביד על גרונך (שם) זה ספר התורה (הזה) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה (יהושע א' ח') ואתן נזם על אפך (יחזקאל שם י"ב) אפך כמגדל הלבנון (שה"ש ז' ה') ועגילים על אזניך (יחזקאל שם) זו סנהדרין ששנו רבותינו סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה (סנהדרין פ"ד מ"ט). (אומר) [דבר אחר] ועגילים על אזניך א"ר ברכיה הכהן ברבי אילו הדברות (שהיו הדברות) [שהיה הדבר] מבקש לצאת והיה הכרוז יוצא (לפניך) [לפניו] ואומר לפני מחיצות האש סלקו עצמיכם מלפני הדיבור שלא יצא וישרוף אתכם ומיד היו המלאכים של אש מסלקין עצמן והחיות מסלקין עצמם כדי שלא ישרפו מנשבו של דיבור ומפני שהיה אשו של דיבור קשה מאשם של מלאכים שהמלאכים אינם אלא מאש של תחת כסא הכבוד מן אותו הנהר שראה דניאל נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (דניאל ז' י') שמשם הם נבראים אבל אשו של דיבור לא הייתה אלא מתוך ימינו של הקב"ה שכן [כתיב] מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב') נמצאת אומר למה היה הכרוז [והדיבור היה] יוצא מפיו של הקדוש ברוך הוא ובא ויושב על אזנו ומתעגל עליה זה היא ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך (יחזקאל שם) זו היא השכינה ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג) הרי כל התכשיטים הללו היה הקב"ה אומר להם כמה יש עוד תכשיטים לקשט אתכם מה אעידך. דבר אחר מה אעידך ומה אדמה לך אמר הקדוש ברוך הוא כמה זימונים נזדמנתי אתכם בענן כמה שכתב ונועדתי שמה לבני ישראל (שמות כ"ט מ"ג) בים בסיני במדבר במשכן ומה אדמה לך כמה דמויות [נדמיתי] לכם בים נדמיתי לכם כגיבור עושה מלחמות כמו שכתב ה' איש מלחמה (שם ט"ו ג') כן בסיני נדמיתי כזקן מלמד תורה (כשהיה) [שכן נאה תורה כשהיא] יוצאה מפי הזקינים במשכן נדמיתי לכם כחתן נכנס לחופתו הוי מה אדמה לך אמר הקב"ה לישראל לא נדמיתי לנביאים דמויות הרבה כשאמרו לך (ומחזרי) [שובי ותחזרי] ביך כמו שכתב ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב י"א) מהו ואנכי חזון הרביתי לא נראיתי לכם חזון חזיונות הרבה לא ראה ישעיה שרפים של שש שש כנפים שנאמר שרפים עומדים ממעל שש שש כנפים ושש כנפים לאחד (ישעיה ו' ב') ויחזקאל ראה אותם ארבעה כמה שכתב ויהי בשלשים שנה וגו' וארא מראות אלקים [וגו'] ומתוכה דמות ארבע חיות [וגו'] וארבע כנפים לאחד וארבע כנפים [וגו'] (יחזקאל א' א' עד וי"ו) אמר הקדוש ברוך הוא שמא תאמר מה ראה ישעיה לראות שש ויחזקאל ארבעה והוא אומר לכם משחרב בית המקדש בטלו [אותן] שהיו מעופפים [בהם] אמר הקב"ה הואיל ובטל (חורבן) [הרובן] של מטן בטל עוד של מעלן אמר רבי יעקב דכפר חנין והכל ממך לומר ראה מה כתיב על כן מלאו מתני חלחלה (ישעיה כ"א ג') לא נראיתי יושב ובוכה כמה שכתב אם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה דמוע תדמע ותרד עיני דמעה (ירמיה י"ג י"ז) לא שלחתי ואמרתי לכם אם אתם מבקשים לעשות תשובה אלא אפילו למעני (אעשה) [עשו] כמ"ש תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשך (שם שם ט"ז) אמר הקדוש ברוך הוא חזק הייתי כצור ועשיתני כחיה יושבת על משבר כמה שכתב צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח). ומה אשוה לך אמר להם הקדוש ברוך הוא איזו אומה גידלתי כיוצא בך שאנחם אותך בה אמר רבי אבהו אין הקדוש ברוך הוא פושט ידו ועושה (אותות צרות) [אומות צדות] כמה שכתב אך לא בעי ישלח יד ואם בפידו להם שוע (איוב ל' כ"ד) אך לא בעי זו היא (צרות) [צדות] ואם הביא עליהם שבר הוא משעשע אותם אלו באלו כמה שכתב ואם בפידו להם שוע ורצונך לידע שבשעה שאומות נופלים הקב"ה מנחמם זו בזו שכן אתה מוצא שבשעה שנפלו המצרים ופרעה היה מתנחמים באשור שכן כתב בן אדם את זרוע מלך מצרים שברתי (יחזקאל ל' כ"א) אל מי דמית [וגו'] הנה אשור ארז בלבנון (שם ל"א ב' וג') מלך בעולם יפה ענף (בין עבותים) (שם) [בן אבות] וחורש מיצל (שם) זכות (עומדות) [אבות עומדת] לו וגבה קומה (שם) קוזמרקרטור בעולם ובין עבותים הייתה צמרתו (שם) מבין עבותים משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת (מלהכעיס) [להכעיס] להקדוש ברוך הוא הניח עצתם ויצא לו כמה שכתב מן הארץ ההוא יצא אשור וגו' (בראשית י' י"א) אמר רבי שמעון בן לקיש מן העצה ההיא יצא אשור מים גידלוהו (שם) שכן כתב האדם והבהמה והבקר אל ירעו ומים אל ישתו (יונה ג' ז') בשביל אותם המים נתגדל בעולם הוי מים גדלוהו על ידי מי נתרומם בעולם על ידי יונה שעלה מן התהום כמה שכתב תהום רוממתהו (יחזקאל שם) ויגע הדבר אל מלך נינוה (יונה שם ו') הוי פרעה והמצריים מתנחמים באשור וכשנפל אשור הוא מתנחם במצרים שכן כתב התיטבי מנא אמון (נחום ג' ח') התיטבי מנא זו אלכסנדריא אמון שהיה אומניתו של כל העולם הברטי' הזה. דבר אחר אמון אומנתם של בניו אמר הקב"ה לישראל בשעה שאומות העולם נופלות אני מנחמם אילו באילו אבל אתם לאיזה אומה השויתי אתכם שאנחם אתכם בה [הוא] שכתב מה אשוה לך ואנחמך (או) לאיזה אומה עשיתי ארון כפורת כרובים מזבח שולחן. דבר אחר מה אשוה לך ואנחמך אמר רבי אבא למה גלו עשרת השבטים לרוח אחת ושבט יהודה לרוח אחת אלא כדי שיהא אילו מתנחמים באילו ואילו מתנחמים באילו והקדוש ברוך הוא אומר להם נחמו נחמו עמי (ישעיה מ' א') פעמים. היה רבי תנחומא פותחו בנחמו נחמו עמי אן הרעת הזו. כי גדול כים שברך [מי ירפא לך] (איכה שם) אמר רבי חילפא דרומיה אילו אומר כי גדול כמת שברך לא היה להם לישראל תקומה אלא שאומר כי גדול כים שברך מה הים מצפה לרפואה אף ישראל מצפים כשיבנה בית המקדש והמים יוצאים מתחת בית המקדש כמה שכתב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון (זכריה י"ד ח') והם נכנסים לאוקיינוס וממתיקים אותו כמה שכתוב [כי באו] שמה המים האלה ורפאתיהו (יחזקאל מ"ז ט') ואוקיינוס יוצא לים ומרפא אותו הוי מי ירפא לך מי שהוא מרפא מכת הים הוא מרפא מכתך. דבר אחר (מי ירפא לך) [מה אשוה לך ואנחמך] כשאשוה לך כמה שכתב והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו י"ב) באותה השעה ואנחמך אני בכבודי בא ומנחמכם (אתכם) אנכי אנכי הוא מנחמכם: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם אמר הקב"ה כך היא אומנותי בו בדבר שאני מכה אני מרפא אדם מכה באיזמל ומרפא ברטייה (אומנותי) [אומנותו] אינו כך אלא בדבר שהוא מכה בו בדבר הוא מרפא שנאמר כי אעלה ארוכה לך ממכותייך ארפאך נאם ה' (ירמיה ל' י"ז) כיצד בא וראה חטאו ישראל בנחלים כמה שנאמר הנחמים באילים תחת עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים (ישעיה נ"ז ה') לקו בנחל קישון שנאמר ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם (מלכים א' י"ח מ') ומתנחמים בנחלים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל (יחזקאל מ"ז י"ב). חטאו בנהרים שנאמר ועתה מה לך לדרך מצרים [וגו'] לשתות מי נהר (ירמיה ב' י"ח) ולקו בנהרים על נהרות בבל (תהלים קל"ז א') ומתנחמים בנהרים הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה ס"ו י"ב) חטאו בהרים שנאמר ועל ראשי ההרים יזבחו (הושע ד' י"ג) ולקו בהרים ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף (ירמיה י"ג ט"ז) ומתרפאים בהרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד' י"ח). חטאו בארץ בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה (יחזקאל ל"ו י"ז) ולקו בארץ ארצכם שממה (ישעיה א' ז') ומתנחמים בארץ וארצך תיבעל (שם ס"ב ה'). חטאו בזרע זרע מריעים (שם א' ד') ולקו בזרע זרע רב תוציא השדה [וגו'] (דברים כ"ח ל"ח) מתנחמים בזרע זרע קודש מצבתה (ישעיה ו' י"ג). חטאו בעץ אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב' כ"ז) ולקו בעץ ונערים בעץ כשלו (איכה ה' י"ג) ומתנחמים [בעץ] כימי העץ ימי עמי (ישעיה ס"ה כ"ב). חטאו בענבים ענבמו ענבי רוש (דברים ל"ב ל"ב) ולקו בענבים אין ענבים בגפן (ירמיה ח' י"ג) ומתנחמים בענבים ודם ענב תשתה חמר (דברים שם י"ד). חטאו בתאינים כביכורה בתאינה (הושע ט' י') ולקו בתאינים ואין תאינים (ירמיה שם) ומתנחמים בתאינים התאינה חנטה פגיה (שה"ש ב' י"ג). חטאו בנחשים חמת למו כדמות חמת נחש (תהלים נ"ח ה') לקו בנחשים כי הנני משלח בכס נחשים צפעונים (ירמיה ח' י"ז) ומתנחמים בנחשים ושעשע יונק על חור פתן (ישעיה י"א ח'). חטאו באריות דכתב שריה בקרבה אריות שואגים (צפניה ג' ג') ולקו באריות עלה אריה מסובכו (ירמיה ד' ז') ומתנחמים באריות ואריה כבקר יאכל תבן (ישעיה שם ז') חטאו בזאבים דכתב (כהנים) [שפטיה] זאיבי ערב (צפניה שם) ולקו בזאב זאב ערבות ישדדם (ירמיה ה' ו') ומתנחמין בזאב זאב וטלה ירעו כאחד (ישעיה ס"ה כ"ה). חטאו בעגל בחורב ולקו בעגל אפרים עגלה (לא) מלומדה אוהבתי לדוש (הושע י' י"א) (ומתנחמות) [ומתנחמים] בעגל ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג' כ'). חטאו בבתולה אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה (יואל א' ח') ולקו בבתולה נשים בציון עינו בתולות [בערי יהודה] (איכה ה' י"א) ומתנחמים בבתולה שובי שובי בתולת ישראל אל עריך אלה (ירמיה ל"א כ"א). חטאו בכלה התשכח (אשה עולה) [בתולה עדיה כלה קשריה] (ירמיה ב' ל"ב) ולקו בכלה שנאמר והשבתי מערי יהודה [וגו'] קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה (שם ז' ל"ד) ומתנחמים בכלה ומשוש חתן על כלה (ישעיה ס"ב ה'). חטאו בזקינים שנאמר ושבעים מזקני ישראל ויאזנייהו בן שפן (יחזקאל ח' י"א) ולקו בזקנים ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב' י') ומתנחמים בזקנים דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות (זכריה ח' ד') חטאו בכהנים [שנא' מחטאת נביאיה עונות כהניה (איכה ד' י"ג) ולקו בכהנים כהני וזקני בעיר גועו (שם א' י"ט) ומתנחמים בכהנים] דכתיב ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו וגו' (ישעיה ס"א ו). חטאו במלכים דכתב ואתה שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים (שמואל א' ח' ה') ולקו במלכים דכתב אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע י"ג י"א) ומתנחמים במלכים ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג). חטאו בראש ראשיה בשוחד ישפוטו (מיכה ג' י"א) ולקו בראש שנאמר כל ראש לחלי (ישעיה א' ה') ומתנחמים בראש דכתיב וה' בראשם (מיכה ב' שם). חטאו במצח כי כל בית ישראל חזקי מצח (יחזקאל ג' ד') ולקו במצח והצרעת זרחה במצחו (דהי"ב כ"ו י"ט) ומתנחמים במצח דכתיב והיה על מצח אהרן (שמות כ"ח ל"ח). חטאו בעין דכתיב ומסקרות עינים (ישעיה ג' ט"ז) ולקו בעינים דכתיב ויעצם את עיניהם (שם כ"ט י') ומתנחמים בעין דכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (שם נ"ב ח'). חטאו באזנים דכתיב (כבדו אזן) [ואזניהם הכבידו] משמוע (זכריה ז' י"א) לקו באזן דכתב החרשים שמעו (ישעיה מ"ב ל"ח) ומתנחמים באזן דכתיב עוד יאמרו באזנייך בני שכולייך (שם מ"ט כ'). חטאו באף דכתב והנם שולחים את (הזמורות) [הזמורה] אל אפם (יחזקאל ח' י"ז) ולקו באף [כי על אפי וגו' היתה לי העיר הזאת וגו' (ירמיה ל"ב ל"א) ומתנחמים באף דכתיב] אפך כמגדל הלבנון (שה"ש ז' ה'). חטאו בשפתים דכתיב (בשפתותיכם ידברו) [שפתותיכם דברו] שקר (ישעי' נ"ט ג') ולקו בשפתיים יכרת ה' כל שפתי חלקות (תהלים י"ב ד') ומתנחמים בשפתותים כחוט השני שפתותיך (שה"ש ד' ג'). חטאו בשיניים דכתיב הנושכים בשניהם (מיכה ג' ה') ולקו בשיניים ויגרס בחצץ שני (איכה ג' ט"ז) ומתנחמים בשיניים ולבן שינים מחלב (בראשית מ"ט י"ב). חטאו בפה שתו בשמים פיהם (תהלים ע"ג ט') ולקו בפה ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעיה ט' י"א) ומתנחמים בפה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (שם מ' ה'). חטאו בגרון ותלכנה נטויות גרון (שם ג' ט"ז) ולקו בגרון (קבר פתוח גרונם ומתנחמים בגרון) קרא בגרון אל תחשך (שם נ"ח א') ומתנחמים בגרון רוממות אל בגרונם (תהלים קמ"ט ו'). חטאו בלב ולבם שמו שמיר (זכריה ז' י"ב) ולקו בלב כי רבות אנחותי ולבי דוי (איכה א' כ"ב) ומתנחמים בלב דברו על לב ירושלים (ישעיה מ' ב'). חטאו בידים ידיכם דמים מלאו (שם א' ט"ו) ולקו בידים כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטאתיה (שם מ' ב') ומתנחמים בידים יוסף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו (שם י"א י"א). חטאו במעים ובטנם תכין מרמה (איוב ט"ו ל"ה) ולקו במעים מעי מעי אוחילה (ירמיה ד' י"ט) ומתנחמים במעים בטנך ערימת חיטים (שה"ש ז' ג'). חטאו ברגל כי רגליהם לרע ירוצו (משלי א' ט"ז) ולקו ברגל מכף רגל ועד ראש אין בו מתום (ישעיה א' ו') ומתנחמים ברגל הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (נחום ב' א'). חטאו בכנפיים גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים (ירמיה ב' ל"ד) לקו בכנפות [לאחוז בכנפות] הארץ (איוב ל"ח י"ג) ומתנחמים בכנפות [מכנף] הארץ זמירות שמענו (ישעיה כ"ד ט"ז). חטאו בהוא דכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה' י"ב) ולקו בהוא והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפוך להם לאויב והוא נלחם בם (ישעיה ס"ג י') ומתנחמים בהוא אנכי אנכי הוא מנחמכם כך דרש רבי תנחומא אמן אמן סלה וכן יהי רצון:

עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי וגו' (ירמיה ט, ט), אָמַר רַבִּי אֲחָא שְׁלשָׁה דְבָרִים צִוָּה נְבוּכַדְנֶצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן עַל יִרְמְיָהוּ (ירמיה לט, יב): קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו, עָלָיו וְלֹא עַל אֻמָּתוֹ. וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָע, לוֹ לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל עִם אֻמָּתוֹ עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ לְרָעָה. כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ, וְלֹא לְאֻמָּתוֹ. וְהָיָה יִרְמְיָה רוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל בַּחוּרִים נְתוּנִים בְּקוֹלָרִין, וְנוֹתֵן אֶת רֹאשׁוֹ עִמָּהֶם, וּנְבוּזַרְאֲדָן בָּא וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶן. וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה כַּתְּ שֶׁל זְקֵנִים שְׁלוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, וְנוֹתֵן אֶת צַוָּארוֹ עֲלֵיהֶם, וּבָא נְבוּזַרְאֲדָן וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶן. אָמַר נְבוּזַרְאֲדָן לְיִרְמְיָה חֲזֵי חַד מִן תְּלַת מִילִין אִית בָּךְ, אוֹ נְבִיא שֶׁקֶר אַתְּ, אוֹ מְבַעֵט בְּיִסּוּרִין אַתְּ, אוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ. אוֹ נְבִיא שֶׁקֶר אַתְּ, שֶׁכָּל הָדֵין שְׁנַיָּיא אַתְּ מִתְנַבֵּא עַל הֲדָא קַרְתָּא דְּהִיא חָרְבָה, וְכַדּוּ דְּחָרְבָה נַפְשָׁךְ בְּאִישָׁה עֲלָךְ סַגִּיא. אוֹ מְבַעֵט בְּיִסּוּרִין אַתְּ, דַּאֲנָא לֵית אֲנָא בָּעֵי לְמֶעֱבַד בִּישָׁא, וְאַתְּ בָּעֵי לְמֶעֱבַד לָךְ בִּישָׁא, לְמֵימַר לֵית יִסּוּרַיָא חֲשִׁיבִין עָלַי מִידֵי. אוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אַתְּ, דְּמַלְכָּא פַּקִּיד לִי עֲלָיךְ סַגִּי בְּדִיל דְּלָא לְמֶעֱבַד לָךְ בִּישָׁא, וְאַתְּ בָּעֵי לְמֶעֱבַד בִּישָׁא בְּגִין דְּיִשְׁמַע מַלְכָּא וְיִקְטְלוּנֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא. וּבַסּוֹף אָמַר לוֹ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ בֹּא וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלֶיךָ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה, עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מ, א): הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר, מֶה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ, יִרְמְיָה, אִין אַתְּ יָתֵיב הָכָא, אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן, וְאִין אַתְּ אָזֵיל עִמְּהוֹן, אֲנָא יָתֵיב הָכָא. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִין אֲנָא אָזֵיל עִמְּהוֹן מָה אֲנָא יָכֵיל מְהַנֵּי לְהוֹן, אֶלָּא יֵיזוֹל מַלְכְּהוֹן בָּרְיְיהוֹן עִמְּהוֹן, דְּהוּא יָכוֹל מְהַנֵּי לְהוֹן סַגְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מ, א): אַחַר שַׁלַּח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת יִרְמְיָהוּ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים, אָמַר רַבִּי אַחָא כִּבְיָכוֹל הוּא וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִים. וְדִכְוָתֵיהּ כְּתִיב (יחזקאל א, א): וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה, עַד הֵיכָן הָיְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ, רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי אַבָּא, וְאִית דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר עַד (ירמיה לא, ט): מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנוּ. וַחֲרִינָא אֲמַר עַד (ירמיה לא, טז): וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. וּבַחֲזִירָתוֹ הָיָה מוֹצֵא אֶצְבָּעוֹת מְקֻטָּעִין מוּשְׁלָכִין בֶּהָרִים, וְהָיָה מְלַקְטָן וּמְגַפְּפָן וּמְחַבְּקָן וּמְנַשְׁקָן וְנוֹתְנָן לְתוֹךְ טַלִּיתוֹ, וְאוֹמֵר לָהֶם, בָּנַי לֹא כָּךְ הִזְהַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לָכֶם (ירמיה יג, טז): תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר (ירמיה ט, ט): עַל הֶהָרִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה, עַל אוֹתָם הָרִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים אֶשָֹּׂא בְכִי וָנֶהִי, עַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְקִינָה. וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה, כִּי לֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל דִּבְרֵי תוֹרָה וְלֹא לְקוֹל דִּבְרֵי נְבוּאָה, אֶלָּא מִקְנֶה, אֶלָּא לְקוֹל דָּבָר הַמְקַנֵּא, שֶׁהָיוּ מַקְנִיאִים אוֹתוֹ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים לב, טז): יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים, לְפִיכָךְ (ירמיה ט, ט): מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא נִרְאֶה עוֹף טָס בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מַה טַּעַם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם עַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ, בְּהֵמָה בְּגִימַטְרִיָא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא קֹדֶם לְאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ נוֹטְעִים תְּמָרִים בְּבָבֶל, לוֹמַר שֶׁמִּינֵי מְתִיקָה מַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי אַבָּהוּ שְׁבַע מֵאוֹת מִינֵי דָּגִים טְהוֹרִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת מִינֵי חֲגָבִים טְהוֹרִים וְעוֹפוֹת לְאֵין מִסְפָּר, וְכֻלָּן גָּלוּ עִם יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וּכְשֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ עִמָּהֶם חוּץ מִדָּג אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ שִׁבּוּטָא. וְדָגִים הֵיאַךְ גָּלוּ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר דֶּרֶךְ תְּהוֹם גָּלוּ וְדֶרֶךְ תְּהוֹם חָזְרוּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה הִיא חֲצוּפָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲדַיִן עוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְלָמָּה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר עַל שֵׁם שֶׁמְזַבְּלִין אוֹתָהּ, וַחֲרִינָא אָמַר עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְהַפְּכִים בַּעֲפָרָהּ. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֶׁבַע שָׁנִים נִתְקַיֵּם בָּהֶם גָּפְרִית וָמֶלַח, וְכָל כָּךְ לָמָּה, עַל שֵׁם (דניאל ט, כז): וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד. כּוּתִיִּים שֶׁבָּהּ כֵּיצַד עוֹשִׂין, זוֹרְעִין אוֹתָהּ מַטְלִיּוֹת מַטְלִיּוֹת, זוֹרְעִין כָּאן וְהִיא נִשְׂרֶפֶת, זוֹרְעִין כָּאן וְהִיא נִשְׂרֶפֶת. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד דַּהֲוָה קָאֵים וְרָדֵי בְּבִקְעַת בֵּית עֲרָבָא, וּתְקַף יְדֵיהּ אֲסִיכְּתֵיהּ, וּסְלֵיק עַפְרָא יְקִידָא וְאוֹקֵיד דְּרָעֵיה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (דברים כט, כב): גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ. רַבָּה בַּר כַּהֲנָא אָמַר אֵינָן לֹא מִמְחִילוֹת הָאָרֶץ, וְלֹא מִשִּׁמְמוֹת הָאָרֶץ, אֶלָּא לְפָנָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ב): וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ. וּלְעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל חוֹזֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לו, לד): וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר.