Midrash for Isaiah סו:24

אח״כ ירד משה למקום אחר, וראה ב׳ רשעים תלויים ראשיהם למטה ורגליהם למעלה ומכף רגליהם ועד קדקדם כולם דבוקים בתולעים שחורים, כל תולע ותולע חמש מאות פרסה, וצועקים הרשעים מפניהם ואומרים תן לנו מות ונמות שנאמר המחכים למות ואיננו (איוב ג׳:כ״א). שאל משה לנסרגיאל מה מעשיהם של אלו, א״ל שנשבעו שבועת שקר והמחללים שבתות ומועדים והמבזים תלמידי חכמים והמענים יתומים ואלמנות והמעידים עדות שקר, לכך מסר אותם הקב״ה לתולעים, אמר משה לנסרגיאל מה שם המקום הזה אמר לו עלוקה, והלך משה למקום אחר וראה ב׳ רשעים נופלים, וב׳ עקרבים דבוקים בהם, כל עקרב ועקרב יש לו שבעים אלף ראשים, וכל ראש וראש יש לו שבעים אלף פיות, וכל פה ופה יש לו שבעים אלף ראש ולענה, וכל אלו הרשעים נופחים גופם ונמקו עיניהם מפחד העקרבים שנאמר עיני רשעים תכלינה (שם י״א). שאל משה לנסרגיאל מה מעשיהם של אלו אמר לו הם האוכלים ממון ישראל, והמלבין פני חבירו ברבים, והמטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, והמוסרים בני ישראל או ממונם ביד גוים, והכופר בתורת משה רבינו ע״ה, והאומר לא ברא הקב״ה את העולם, כל אלו מסרם הקב״ה לעקרבים, אמר משה לנסרגיאל מה שם המקום הזה, אמרו לו טיט היון. והביט משה וראה שני רשעים מטבורם ולמעלה בטיט, ומלאכי חבלה עומדים עליהם ומכים אותם בשלשלאות של אש, ומכים אותם באבנים של אש, ומשברים את שיניהם מן הבקר ועד הערב, ובערב מאריכים את שיניהם וביום שוברים אותן שנאמר שיני רשעים שברת (תהילים ג׳:ח׳) אל תקרי שברת אלא שרבבת, וצועקים הרשעים האלו בכל יום ויום. שאל משה לנסרגיאל ואמר לו מה מעשיהם של אלו, אמר לו הם האוכלים נבלות וטרפות ותבשילי גוים, והמשומדים, והנותן כספו בנשך ומרבית לישראל, והכותב שמות בקמיע בשביל גוים, והעושה רמיה במאזנים ובמשקל, וגונב ממון ישראל, והאוכל ביום הכפורים, והאוכל חלב ודם ושקצים ורמשים ולא הזהיר עצמו מאלו, לכך מסר אותם הקב״ה בידי מלאכי חבלה. וראה רשעים אחרים חציים מאש וחציים משלג, שלג למעלה ואש למטה, בלילה יבא האש במקום השלג, וביום יבא השלג במקום האש. שאל משה לנסרגיאל א״ל מפני מה הם חציים בתוך האש וחציים בתוך השלג, א״ל מפני שמניחים דרך הטוב והולכים בדרך רע. ואמר נסרגיאל למשה, לך וראה את הרשעים כיצד הם בגיהנם וכיצד שורפים אותם, א״ל לא אוכל ללכת, א״ל תניח אור השכינה לפניך ואל תירא כי לא ישלוט בך אש של גיהנם שנאמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (תהילים כ״ג:ד׳), הלך משה וראה רשעים חציים מאש וחציים משלג, ותולעים יורדים בגופם ועולים ועמוד אש בצואריהם ומכין אותם מלאכי חבלה ואין להם מנוחה, ועליהם הכתוב אומר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיהו ס״ו:כ״ד). שאל משה לנסרגיאל ואמר לו מה מעשיהם של אלו, אמר לו הבא על אשת איש והבא על הנדה והבא על אחותו והבא על הזכר והעובד ע״ז והשופך דמים שלא כהוגן והמקלל אביו או אמו או רבו, והאומר אני אלוה כנמרוד כפרעה וכנבוכדנצר וחירם מלך צור וכיוצא באלו, שאל משה לנסרגיאל מה שם המקום הזה א"ל שאול, וראה רשעים שהם גונבים השלג ומשימים תחת אציליהם כשנכנסים לגיהנם, וזה שאמרו רבותינו ז״ל רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה (ערובין י״ד.), אח״כ עלה משה מגיהנם ואמר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתציל עמך ישראל מן המקום הזה, אמר הקב״ה למשה, משה אין לפני משוא פנים ולא מקח שוחד, כל שיעשה טוב יהיה בגן עדן וכל שיעשה רע יהיה בגיהנם שנאמר אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות (ירמיהו י״ז:י׳).

ד"א ונפש כי תחטא. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם, ושלשה אינם ברשותו, אלו שברשותו, הפה והידים והרגלים, הפה אם מבקש האדם לומר טוב או רע אומר, אם רוצה אדם לדבר נבלה מדבר, ואם רוצה לעסוק בתורה עוסק, הידים אם רוצה לעסוק בהם במצוה בצדקה מתעסק, ואם רוצה לשפוך בהם דם שופך אין לו מי יכריחנו. והרגלים אם רוצה לילך לבית הזנות, או רוצה לילך לבית הכנסת, אין לו מי יכריחנו, ושלשה אינם ברשות האדם, ואלו הם [האף] והעינים והאזנים, האף עובר בשוק במקום ע"ז ומריח קטורת של ע"ז שלא בטובתו, והעינים עובר בשוק במקום ע"ז ורואה עבירה שלא בטובתו והוא מתחייב, האזנים עובר אדם בשוק ואין כוונתו לשמוע בזיונו ושומע הכרחי. ואף הפה שהוא ברשותך אף הוא אינו ברשותך, הלא תראה כי בלעם בא ברצונו לקלל את ישראל ולא הניחו הקב"ה אמר לו רשע אתה חושב כי הפה ברשותך, אמור מה שאני אומר לך, באתה לקלל ברך, שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כג ו), להודיע אפילו אותם שברשותו של אדם אינם ברשותו, והידים כן אתה מוצא בירבעם כיון שהלך הנביא ואמר לו ויקרא (אל) [על] המזבח [וגו'] (מ"א יג ב), באותה שעה אמר לו ירבעם משה כתוב בתורה כי יקום בקרבך נביא וגו' [ונתן אליך אות או מופת] (דברים יג ב), מה מופת אתה נותן לי, אמר לו מופת אתה מבקש זה, מופת אשר דבר ה' הנה המזבח נקרע וגו' (מ"א יג ג), באותה שעה וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו ותיבש ידו (שם שם ד), אמר לו הקב"ה רשע אתה חושב כי ידך ברשותך, מיד ותיבש ידו, ללמדך שלא היתה ידו ברשותו, והרגלים מנין, אלואנשי ארם שבאו על אלישע הנביא, אמר להם הקב"ה רשעים אתם ברשות עצמכם באתם, מה עשה הקב"ה הטעה אותם בדרך, שנאמר ויאמר להם אלישע לא זה הדרך ולא זו העיר (מ"ב ו יט), ללמדך שאפילו הרגלים אינם ברשותו של אדם, ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא הקב"ה משנה לרשעים ומורידן לגיהנם, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעי' סו כד):

תניא בית שמאי אומרים שלש כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורים ואחת של בינונים ואחת של רשעים גמורים. של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם שנאמר (דניאל יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם בינונים יורדין לגיהנם (דף יז) ומצפצפין ועולים שנאמר (זכריה יג ט) והבאתי את השלישית באש וגו׳ הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב ו) ה׳ ממית ומחיה וגו׳ וב״ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד (תהלים קטז א) אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי ועליהם נאמרה כל הפרשה כולה (תהלים קטז) דלותי ולי יהושיע. פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין בגיהנם ונידונין בגיהנם ונידונין בהן י״ב חודש (עדיות ספ״ב וע״ש מהרש״א) לאחר י״ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ונעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם אבל האפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ החיים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים וגו׳ גיהנם כלה והם אינם כלים שנא׳ (תהלים מט טו) וצורם לבלות שאול מזבול לו. וכל כך למה לפי שפשטו ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מ״א ח ג) בנה בניתי בית זבול לך וגו׳. אמר מר ועליהם אמרה חנה ה׳ ממית ומחיה. אמר רבי יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי קדירה. אמר רבא ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא ומקריין בני גיהנם:

ט תַּנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵן לְיוֹם הַדִּין, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים. (של) צַדִּיקִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. (של) רְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל י״ב:ב׳) "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". בֵּינוֹנִיִּים יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וּמְצַפְצְפִין וְעוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה י״ג:ט׳) "וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וְגוֹ' הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ". וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: (שמואל־א ב) "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה" וְגוֹ'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: "וְרַב־חֶסֶד", מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: (תהילים קט״ז:א׳) "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי". וַעֲלֵיהֶם נֶאֶמְרָה כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ: (תהילים קט״ז:א׳) "דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ". פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן וּפוֹשְׁעֵי גּוֹיִים בְּגוּפָן, יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם (ונידונין בגיהנם) וְנִדּוֹנִין בָּהּ שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְאַחַר שְׁנֵים־ עָשָׂר חֹדֶשׁ, גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת, וְרוּחַ מְפַזְּרָתָן, וְנַעֲשִׂים אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג׳:כ״א) "וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים, כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם". אֲבָל הַצְּדוֹקִים, וְהַמָּסוֹרוֹת לְאַנָּסִים, וְהַמּוּמָרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָאַפִּיקוֹרְסִים, וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשֶׁפֵּרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, וְשֶׁחָטְאוּ, וְשֶׁהֶחֱטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו, יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִדּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ו:כ״ד) "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים" וְגוֹ'. גֵּיהִנָּם כָּלֶה וְהֵם אֵינָם כָּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים מ״ט:ט״ו) "וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל". (מזבול לו) וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "מִזְּבֻל לוֹ", וְאֵין 'זְבֻל' אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח׳:י״ג) "בָּנֹה בָנִיתִי בֵית זְבֻל לָךְ" וְגוֹ'. (אמר מר: ועליהם אמרה חנה: "ה' ממית ומחיה") [וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: (שמואל־א ב) "ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָיו"]. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבִּין: וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין לְשׁוּלֵי קְדֵרָה. אָמַר רָבָא: וְאִינְהוּ, מִשַּׁפִּירֵי בְּנֵי מְחוֹזָא, וּמִקַּרְיָן: 'בְּנֵי־גֵּיהִנֹּם'. אָמַר מַר: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: 'וְרַב־ חֶסֶד', מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וְהָכְּתִיב: "וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ"? הָתָם, עָוֹן דְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן. וְהָאָמַרְתְּ: לֵית לְהוּ תַּקָּנָה? הָתָם, בְּרוּבָּא עֲוֹנוֹת, הָכָא, בְּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת וּמֶחֱצֶה זְכֻיּוֹת. (והכי קאמר: אי הוה במחצה עונות) וְאִית בֵּיהּ [נַמִּי] עָוֹן דְּ'פוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָם' לָא סַגְיָא דְּלָאו "וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ". וְאִם לָאו: "וְרַב־חֶסֶד", מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: (תהילים קט״ז:א׳) "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה'" וְגוֹ'.

כי יודע ה' דרך צדיקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ג) בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. מנין (בראשית כט לא) וירא ה' כי שנואה לאה. ודרך רשעים תאבד. אמר רבי אליקים איבד הקב"ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים שלא יטעו בה. אמר ר' אלעזר אף בתחלה אבד מן הרשעים וכיון שהטריחו בה נתנה להם שנאמר (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ. תדע לך שכן הוא צא ולמד מבלעם הרשע בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל מה הוא אומר לו (במדבר כב יח) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ישן ונראה לו בחלום הקב"ה שנאמר (שם ט) ויבא אלקים אל בלעם. אמר לו אל תלך עמהם. מיד אמר בלעם בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני. אמר לו ואקלל אותו מכאן. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו תאמר שאברכם. אמר לו אינן צריכין לברכתך כי ברוך הוא. אמר ר' תנחומא אומרין לזיבורא לא מדובשך ולא מעוקצך. אמר רבי ברכיה כשרצה הקב"ה וברוך שמו לבראת האדם ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו. אמר אם אני בורא אותו הרי הרשעים עומדין ממנו ואם איני בורא אותו היך צדיקים עומדים. מה עשה הקב"ה פילג דרכן של רשעים מנגד פניו ושיתף מדת רחמים ובראו. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וגו'. איבדה ממנו. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. את מוצא איבד לנמרוד מפני אברהם ואבימלך מפני יצחק עשו מפני יעקב. הוי אומר כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך וגו'. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. שכן הוא אומר (ישעיה סו יד) ונודעה יד ה' את עבדיו. אימתי (שם) וזעם את אויביו. אמר רבי יוחנן עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם הרשעים אומרים לא דן אותנו כראוי למי שביקש זכה ולמי שביקש חייב והקב"ה אומר אני לא בקשתי לפרסם אתכם. מה עושה הקב"ה קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר' פנחס כל מי שהוא מוחלט בעבירות אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית. אומר הקב"ה לרשעים אתם הציתם אש של גיהנם (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש ואני נוקם מכם דיני דינין. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות. שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שעדיין הולכין ופושעין:

"גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה", שֶׁמַּצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה זִכִּיתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה תִּקַּנְתָּ גֵּיהִנֹּם לָרְשָׁעִים, וְגַן־עֵדֶן לַצַּדִּיקִים. אֵינִי?! וְהָא אָמַר רַבִּי לֵוִי: רְשָׁעִים, אֲפִלּוּ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָם חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה! שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ו:כ״ד) "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי". "שֶׁפָּשְׁעוּ בִּי" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "הַפּוֹשְׁעִים", שֶׁפּוֹשְׁעִין וְהוֹלְכִין לְעוֹלָם. לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּפוֹשְׁעֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. הָכִי נַמִּי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִם כֵּן קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֵן; קַל־וָחֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב, וּמַה מִּזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעֹבִי דִּינָר זָהָב, עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְאֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ד׳:ג׳) "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ", וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּקְרִי 'רַקָּתֵךְ', אֶלָּא 'רֵקָתֵךְ', שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְאֶלָּא הָא דִּכְתִיב: "עוֹבְרֵי בְעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ"? הַהוּא דִּמְחַיְּבֵי דִּינָא דְּגֵיהִנֹּם חֲדָא שַׁעְתָּא, וְאַתִּי אַבְרָהָם וּמְקַבֵּל לְהוּ, וּמַסִּיק לְהוּ, לְבַר מִיִּשְׂרָאֵל הַבָּא עַל כְּנַעֲנִית, וּמוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ וְלֹא מְבַשְׁקַר לֵיהּ. מַתְקִיף לָהּ רַב כַּהֲנָא: הַשְׁתָּא דְּאָמַרְתְּ: "הַפּוֹשְׁעִים", דְּפָשְׁעֵי וְאַזְלֵי הוּא, אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: 'הַמּוֹצִיא', 'וְהַמַּעֲלֶה'; דְּמַפִּיק וּדְמַסִּיק הוּא?! אֶלָּא דְּאַפִּיק וּדְאַסִּיק הוּא, הָכִי נַמִּי: דְּפַשְׁעֵי הוּא. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: שְׁלֹשָׁה פְּתָחִים יֵשׁ לְגֵיהִנֹּם; אֶחָד בַּמִּדְבָּר, וְאֶחָד בַּיָּם, וְאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם. בַּמִּדְבָּר, דִּכְתִיב: (במדבר ט״ז:ל״ג) "וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִים שְׁאוֹלָה". בַּיָּם, דִּכְתִיב: (יונה ב׳:ג׳) "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי". בִּירוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב: (ישעיהו ל״א:ט׳) "אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְצִיוֹן, וְתַנּוּר לוֹ בִירוּשָׁלֵם". וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: "אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְצִיּוֹן", זוֹ גֵּיהִנֹּם. "וְתַנּוּר לוֹ בִירוּשָׁלַיִם", זוֹ פִּתְחָה שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְתוּ לֵּכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי מוֹרְיוֹן, אָמַר רַבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְאַמְרֵי לָהּ: תָּנָא (רבא בר מרי) [רַבָּה בַּר מוֹרְיוֹן] בִּדְבֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: שְׁנֵי תְּמָרִים יֵשׁ בְּגֵי־בֶּן־ הִנֹּם, וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶם, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: "צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁרוֹת", וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. דִּילְמָא הַיְנוּ דִּירוּשָׁלַיִם.

נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו יג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (שם כה כו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (שם מז ט), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מב טז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב י), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו' ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו), ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שם ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש. מכת איוב י"ב חדשים, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי (איוב ז ג), מה לילות למנוי שלהן אף ירחים למנוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש, שנאמר וקץ עליו העיט וכל (חית השדה) [בהמת הארץ] עליו תחרף (ישעיה יח ו). משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' (שם סו כג), רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו, לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר ועסותם רשעים וגו' (מלאכי ג כא), אבל מי שפירשו מדרכי צבור כגון הצדוקין והמסורות והחניפין והאפיקורוסין ושנתנו חתיתם בארץ החיים ושכפרו בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגין על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים, שנאמר ויצאו וראו וגו' (ישעיה סו כד), ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול מזבל לו (תהלים מט טו), מזבולו מבלה צורתם, וצורתם לבלות לשאול, מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א ח יג):

כל העולם ת״ק על ת״ק [שנה] וים הגדול חוזר לעולם סמוך אל יסוד עולם, ואותה כיפה וים הגדול וכל העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם, ואותו עמוד וכל העולם כלו עומד על סנפיר אחד של לויתן, ולויתן שוכן בתוך מים התחתונים כדג קטן בתוך הים, והמים התחתונים על מי בראשית כמעין קטן על שפת הים ונקרא שמם מים בוכים. בשעה שחצה [הקב״ה] המים ולקח מים העליונים בכו התחתונים בכי גדול שלא זכו לעלות כי רצו לעלות ודחפן הקב״ה, והמים הבוכים תלוים ועומדים למעלה מן הארץ התחתונה, והארץ רקע על מים הזידונים כדכתיב רוקע הארץ על המים, ומים על עמודי חשמל, ועמודי חשמל על אוצרות שלג ואוצרות שלג על הרי ברד, והרי ברד על תהום, למה הם דומים לשלשה ראשי תור שנאמר תהום אל תהום קורא, ותהום עומד על תהו, ותהו הוא קו ירוק שממנו יצא חושך, ותהו על בהו, ודומה לאבנים [מפולמות] שמשם יצאו מים, ובהו עומד על הים, וים על המים, ומים על ההרים, והרים על רוח, ורוח תלוי בשערה וקשור בגופו של ארץ התחתונה, ומלאך הממונה עליו ארציצא"ו שמו, ונקראת ארץ שרצתה לעשות דבר מלך שלטון. למעלה מן הארץ התחתונה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים ארץ וארץ התחתונה תלויה בשערה וקשורה בכיפה של אדמה, ועל אדמה גדולתו וגבורתו והדרו וכחו ותפארתו ותקפו של יוצר בראשית, שנאמר אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל לעשות. למה נקרא שמה אדמה שממנה נברא אדם, ומלאך הממונה על האדמה אדמא"ל שמו. למעלה מן האדמה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים חרבה. אדמה תלויה בשערה וקשור בכיפה של חרבה, ומלאך הממונה על חרבה חרב"ה שמו, ולמה נקרא שמה חרבה ששואבת ומחרבת כל מימות שבעולם, שנאמר וירא והנה חרבו פני האדמה, חרבה על יאורים שנאמר ונתתי יאורים חרבה (יחזקאל ל׳:י״ב). למעלה מחרבה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים יבשה, וחרבה תלויה בשערה וקשורה בכיפה של יבשה, ומלאך הממונה על היבשה יבשא״ל שמו, ולמה נקרא שמו יבשה, שמיבש כל מימות שבעולם, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים וגו' (שמות י״ד:כ״ט). ובו יבשה ימים ונהרות וכל מקוה מים שנאמר אשר לו הים והוא עשהו ויבשת וגו' (תהילים צ״ה:ה׳). למעלה מן היבשה תהום, על תהום תהו, על תהו בהו, על בהו ים, על ים מים, על מים ארקא. יבשה תלויה בשערה וקשורה בכיפת ארקא, ומלאך הממונה על ארקא ארקא"ל שמו, ולמה נקרא שמה ארקא שבה נבראת גיהנם והרשעים נדונים בה באש, שנאמר כדנא תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא (ירמיה י' י״א). ועל ארקא שאול ואבדון ובאר שחת וטיט היון ושערי מות ושערי צלמות וגיהנם, ובהם רשעים נדונים וארבעים מלאכי חבלה ממונים עליהם, ועובי החשך שבהם כחומה שנאמר ורשעים בחשך ידמו (ש״א ב',ט'). והשאול חציה אש וחציה ברד, והם אינם כלים שנאמר וצורם לבלות שאול (תהילים מ״ט:ט״ו). ונשמתן לא כלה שנאמר ותולעתם לא תמות (ישעיהו ס״ו:כ״ד). וכמה נהרי אש ושבעה מדורין גדולים בגיהנם, וכל מדור שבעה נהרי אש ושבעה נהרות של ברד. אש וברד העליונים אחד על ששים כאש שלנו, וכל מדור אחד על ששים של חבירו, וכל מדור שבעת אלפים חורים, וכל חור שבעת אלפים סדקים, וכל סדק ז' אלפים עקרבים וכל עקרב ז׳ אלפים חוליות, ובכל חוליא שבעת אלפים כדי מרה, ובו ז' נהרות של סם המות צורבת באש, כשאדם נוגע בם נבקע, ומלאכי חבלה מחיין אותו ודנין אותו כל רגע, וחצי שנה באש וחצי שנה בברד ושלג, והצנה קשה מן האש, וזה חלק אדם רשע.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים וְגוֹ'. מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְשֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. הֶרְאָה לוֹ שִׁמְשׁוֹן עוֹמֵד מִדָּן, וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִן נַפְתָּלִי, וּמִן כָּל דּוֹר וָדוֹר, דּוֹר וָדוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר וָדוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר וָדוֹר וּרְשָׁעָיו, דּוֹר וָדוֹר וְצַדִּיקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְגוֹ' (דברים לד, ד). מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ גֵּיהִנָּם. אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי נִדּוֹנִין בָּהּ. אָמַר לֵיהּ: הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' (ישעיה סו, כד). הִתְחִיל מֹשֶׁה מִתְיָרֵא מִן גֵּיהִנָּם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶרְאֵיתִיךָ בְּעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַּעֲבֹר (דברים לד, ד). וּמַה הוּא זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר (שם). לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם, קִיַּמְתִּיהָ לְבָנֵיכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֵאמֹר. זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה. וְכִי הָאָרֶץ נוֹפֶלֶת. וַהֲלֹא כְּתִיב: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת (קהלת א, ד). אֶלָּא כְּשֶׁבָּאוּ הַמְּרַגְּלִים וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ, וְאָמְרוּ, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים (במדבר יג, לג), וְאָמְרוּ, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (שם פסוק לא), כָּעַס עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. אָמְרוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אִלּוּ הָיוּ הַמְּרַגְּלִים שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה, בְּדִין הוּא שֶׁנַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ' (דברים יז, ו), וַהֲרֵי הֵן עֲשָׂרָה. אָנָה אֲנַחְנוּ עוֹלִים וְגוֹ' (שם א, כח), כִּבְיָכוֹל אֵין בַּעַל הַבַּיִת יָכֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. נָטַל שַׂר הָאָרֶץ וּכְפָתוֹ וְהִפִּילוֹ לִפְנֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְגוֹ' (שם פסוק כא). וְכִי לִפְנֵיהֶם הָיְתָה. אֶלָּא שֶׁהִפִּיל שָׂרָהּ, וְאָמַר לָהֶם: עֲלֵה רֵשׁ וְגוֹ' אַל תִּירָא וְאֶל תֵּחַת (שם), לֹא מִן הַנְּפִילִים, וְלֹא מִן עַם גָּדוֹל וְרָב מִמֶּנּוּ. וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בַּנַּחֲלָה וְגוֹ' (יחזקאל מה, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי (תהלים טז, ו). חֲבָלִים נָפְלוּ לִי, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. לְפִי שֶׁנֶּחְלְקָה הָאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מז, יג). בַּנְּעִימִים, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: כִּי נָעִים כִּי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ וְגוֹ' (משלי כב, יח). אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא נָאֶה וּלְבוּשׁוֹ כָּעוּר, הוּא כָּעוּר וּלְבוּשׁוֹ נָאֶה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָם כֵּן, אֶלָּא הֵם נָאִים וּלְבוּשֵׁיהֶם נָאִים. הֵם נָאִים לָאָרֶץ, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָאָה לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַף נַחֲלַת שָׁפְרָה עָלַי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וְיַלְבִּישֵׁנִי (איוב כט, יד).

[ביום השמיני וגו'] ביום טובה היה בטוב [וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים] וגו' (קהלת ז' י"ד) א"ר אבא בר כהנא אם נזדווג לך יו"ט עשה אותו מיד דכתיב ביום טובה היה בטוב, ואם נזדווג לך יום רעה ראה האיך לעשות תשובה ולהנצל ממנו, ר' יודן בשם ר' אליעזר אמר ג' דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן, התפלה והתשובה והצדקה, ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו (את) עמי אשר נקרא שמי עליהן ויתפללו (דהי"ב ז' י"ד) זו תפלה, ויבקשו [פני] (דברי הימים ב' ז') זו צדקה דכתיב אני בצדק אחזה פניך (תהלים י"ז ט"ו), וישובו (מדרכם הרעה) [מדרכיהם הרעים] (דברי הימים ב' ז') זו תשובה, מה (דכתיב) [כתיב] תמן ואני אשמע מן השמים [ואסלח לחטאתם] וארפא את ארצם (דברי הימים ב' ז'), אמר ר' חוניא בשם ר' יוסף אף שינוי השם ושינוי מעשה, שינוי השם מאברהם אבינו, ולא יקרא עוד שמך וגו' (בראשית י"ז ה') אברם לא מוליד אברהם מוליד, ודכוותה (שרה) [שרי] אשתך וגו' (בראשית י"ז ט"ו) שרי לא ילדה שרה ילדה, שינוי מעשה מאנשי ננוה וירא (אלהים) [האלהים] את מעשיהם כי שבו (יונה ג' י'), וי"א אף שינוי מקום מאבינו אברהם ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' (בראשית י"ב א'), ר' מני אמר אף התענית דכתיב יענך ה' ביום צרה (תהלים כ' ב'), רב חמא בר גוריא בשם ר' אמר יפה תענית (חלום) [לחלום] כאש בנעורת רב יוסף אמר חלום בן יומו אפילו בשבת. גם את זה לעומת זה עשה האלהים עשה הקב"ה צדיקים ורשעים הה"ד (ואחר) [ואחרי] כן יצא אחיו וידו אוחזת וגו' (בראשית כ"ה כ"ו) ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אפילו ריוח [דופן] לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע, מפני מה ברא הקב"ה צדיקים ורשעים, כדי שיהו מכפרים אלו על אלו על שם גם את זה לעומת זה עשה אלהים. ד"א ביום טובה היה בטוב א"ר תנחום ב"ר חייא ביום טובתו של חברך היה בטובה, וביום רעה ראה היאך עשות עמו חסד, כך היתה אמו של ר' תנחום ב"ר חייא עושה ביום שהיתה לוקחת לו ליטרא של בשר, אחת לו ואחת לעניים ולוקחת לו שתים, מפני מה ברא הקב"ה עניים ועשירים, כדי שיהו מתפרנסין אלו מאלו על שם גם את זה לעומת זה וגו'. ד"א ביום טובה היה בטוב א"ר אחא ביום טובתה של תורה היה (עמו) בטובה, וביום רעה ראה לכשיגיע אותו היום שכתוב [בו] פחדו בציון חטאים (ישעיה ל"ג י"ד) תהיה מן הרואים ולא מן הנראים, תהי' מטבריטי ולא מקניניזא, תהיה מאותן שכתב בהן ויצאו וראו בפגרי האנשים (ישעיה ס"ו כ"ד) ולא מאותן שכתוב בהן כי תולעתם לא תמות (ישעיהו ס"ו), מפני מה ברא הקב"ה גיהנם וג"ע כדי שיהו (מצילות) [מציצות] זו את זו, כמה ריוח ביניהם ר' יוחנן אמר כותל ור' חנינא אמר טפח ורבנן אמרי שתיהן שוות. א"ר [לוי] אמר הקב"ה לישראל [בני] אותן הקרבנות [שהכתבתי לכם בתורה הוו זהירין בהן שאין לכם פרקליט טוב לירידת גשמים יותר מן הקרבנות] וזה (שצוה הקב"ה) [שצריך הכתוב] לומר ביום השמיני עצרת תהיה לכם.

ואור דידיה בע״ש איברי והא תניא א״ר יוסי אור שברא הקב״ה בשני בשבת אין לו כביה לעולם שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם. ואמר רבי אלעזר אף על פי שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בששי בשבת שנאמר (בראשית א לא) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אלא חללה קודם שנברא העולם ואור דידה בשני בשבת ואור דידן עלה במחשבה ליבראות בע״ש ולא נברא עד מוצאי שבת דתניא רבי יוסי אומר שני דברים עלה במחשבה ליבראות בערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת נתן הקב״ה דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שתי אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור והביא שתי בהמות והרכיבם זו על זו ויצא מהן פרד:

כד וְאוּר דְּגֵיהִנֹּם, בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִבְרִי? וְהָא תַּנְיָא: שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּתְשׁוּבָה, וְגַן־עֵדֶן, וְגֵיהִנֹּם, וְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (משלי ח) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". תְּשׁוּבָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (תהלים צ) "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" וְגוֹ', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא, וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם". גַּן־עֵדֶן דִּכְתִיב: (בראשית ב) "וַיִטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם". גֵּיהִנֹּם דִּכְתִיב: (ישעיה ל) "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוֹל תָּפְתֶּה". כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (ירמיה יז) "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ". וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיח דִּכְתִיב: (תהלים עב) "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ". [אַמְרֵי:] חֲלָלָהּ, קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידָהּ, בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְאוּר דִּידָהּ, בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִבְרִי? וְהָא תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אוּר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת, אֵין לוֹ כְּבִיָּה עוֹלָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה סו) "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי, כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת, וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה". וְאָמַר רַבִּי בְּנָאָה [בְּרֵיהּ דְּרַב עוּלָא:] מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֱמַר: "כִּי טוֹב" בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת? מִפְּנֵי שֶׁנִּבְרָא בּוֹ אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ: "כִּי טוֹב", חָזַר וּכְלָלוֹ בְּשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". אֶלָּא, חֲלָלָהּ, קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאוּר דִּידֵיהּ, בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת. וְאוּר דִּידָן, עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְראוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁנֵי דְּבָרִים עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְראוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלֹא נִבְרְאוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בינה) [דֵּעָה] בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, (ולקח) [וְהֵבִיא] שְׁתֵּי אֲבָנִים, וּטְחָנָן זוֹ בְּזוֹ, וְיָצָא מֵהֶן אוּר, וְהֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וְהִרְכִּיב זוֹ עַל זוֹ וְיָצָא מֵהֶן פֶּרֶד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: פֶּרֶד, בִּימֵי עֲנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לו) "הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר". דּוֹרְשֵׁי חֲמוּרוֹת אָמְרוּ: עֲנָה, פָּסוּל הָיָה, לְפִיכָךְ הֵבִיא פְּסוּלִין לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה". וּכְתִיב: (שם) "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה". ("הוא ענה", חשיב ליה באחיה וחשיב ליה בבניה!) אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲנָה. וְדִלְמָא, תְּרֵי 'עֲנָה' הֲווּ? אָמַר רָבָא: [אֲמִינָא] מִלְּתָא דְּלָא אֲמָרָהּ שְׁבוּר מַלְכָּא, וּמַנּוּ? שְׁמוּאֵל. (אומרה אנא) אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רַב פָּפָּא: [אֲמִינָא] מִלְּתָא דְּלָא אֲמָרָהּ שְׁבוּר מַלְכָּא, וּמַנּוּ? [רַבָּה], (רבה אומרה אנא) אָמַר קְרָא: "הוּא עֲנָה", הוּא עֲנָה דְּמֵעִיקָרָא.

בשלום יחדו. אמרו ישראל כל הנביאים יחדו בשלומי. א"ר כל הנביאים פותחין בחובות וחותמין בנחמות. ר' אליעזר אומר כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות חוץ מירמיה שחתם בדברי תוכחות. הדא הוא דכתיב (ירמיה נא סד) ככה תשקע בבל ולא תקום. אמר לו ר' יוחנן אף הוא בדברי נחמות חתם לפי שהיה רואה ירמיה ומתנבא בחורבן בית המקדש (חתם) יכול בחורבן בית המקדש חתם תלמוד לומר (שם) עד הנה דברי ירמיהו. במפלתן של מחריבים חתם ולא חתם בדברי תוכחה. והא כתיב (ישעיה סו כד) והיו דראון לכל בשר. בעכו"ם הוא עוסק. והא כתיב (איכה ה כב) כי מאס מאסתנו. השיבנו תחת כי מאס מאסתנו. כי אתה ה' לבדד בעולם הזה. באותה שעה לבטח תושיבני:

פרק שני: ר׳ יוחנן פתח, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י״א כ׳). גוף שאינו כלה ונשמתו יוצאת באש שאינו נכבה, ועליהם הכתוב אומר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיה ס״ו כ״ד). א״ר יהושע בן לוי פעם אחת הלכתי בדרך ומצאתי אליהו הנביא ז״ל אמר לי רצונך שאעמידך על שער גיהנם ? אמרתי לו הן. הראני בני אדם שתלויין בחוטמם ובני אדם שתלויין בידיהם, וב״א שתלויין בלשונם, וב״א שתלויין ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן, והראני בני אדם שתלויין בעיניהם, והראני ב"א שמאכילין אותם בשרם, וב״א שמאכילין אותם גחלי רתמים, וב״א יושבים חיים ותולעים אוכלין אותם. אמר לי אלו שכתוב עליהם כי תולעתם לא תמות. והראני בני אדם שמאכילין אותם חול דק והיו מאכילין אותם על כרחם ושיניהם נשברות, והקב״ה אומר להם רשעים כשאכלתם את הגזל היה מתוק בפיכם ועתה אין בכם כח לאכול, לקיים מה שנאמר שני רשעים שברת (תהלים ג׳ ח'). והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כרועה זה שרועה את צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו (שם מ״ט ט״ו). אמר ר׳ יוחנן כל מלאך ומלאך ממונה להפרע עונש עבירה אחת. זה בא ודן אותו והולך לו, וכן השני וכן השלישי וכן כולם עד שמשלימין לכל עבירות שיש בידו. למה הדבר דומה לבעל חוב שהיה לו בעלי חובות הרבה והוליכוהו אצל המלך, א"ל המלך מה אעשה לכם לכו וחלקוהו ביניכם. באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנם למלאכים אכזרים ומחלקים אותו ביניהם.

וְנֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אֶל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ' (קהלת ה, א), אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם מְחָרְפִין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁנִּבְרְאוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, בַּחֲצִי הַשֵּׁם נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים (ישעיה כו, ד). וְלָמָּה לֹא נִבְרְאוּ בְּכָל הַשֵּׁם כֻּלּוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר בּוֹ אֶת הַשֵּׁם שָׁלֵם. אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁמְּחָרְפִין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִנָּם. רְאֵה מַה כְּתִיב בַּקָּרְבָּנוֹת, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', עֹלָה לַה'. אֵינוֹ אוֹמֵר לַה' קָרְבָּן, לַה' עוֹלָה. וּבְנֵי אָדָם מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין שְׁמוֹ חִנָּם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְגוֹ' כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ. כִּי מִי יֹאמַר שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם וְאֵין בְּנֵי אָדָם עַל הָאָרֶץ. אֶלָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, כָּל זְמַן שֶׁהַחַלָּשׁ שֶׁבַּחַלָּשִׁים מִלְּמַעְלָה, הוּא מְנַצֵּחַ אֶת הַגִּבּוֹר מִלְּמַטָּה. צֵא וּלְמַד מֵאֲבִימֶלֶךְ, וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ (שופטים ט, נג). וְאִם הוּא הָיָה גִּבּוֹר שֶׁאֵין בְּכָל הַגִּבּוֹרִים כְּמוֹתוֹ וַהֲרָגַתּוּ אִשָּׁה מִלְּמַעְלָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רְאֵה מַה כְּתִיב בּוֹ, וְכָל דַּיְּרֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבַד וְגוֹ' (דניאל ד, לב), וְאוֹמֵר: כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא, מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ (תהלים מז, ג), וּבְנֵי אָדָם לְמַטָּה, עַל כֵּן יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ מְעַטִּים (קהלת ה, א). וּמֶה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת. לִתֵּן יָדְךָ עַל פִּיךָ וְעַל אָזְנַיִם, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר וְלֹא לִשְׁמֹעַ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְנֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא. וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד (משלי כט, כד). מִי גָּרַם לָאָדָם שֶׁיֹּאמַר עָלָיו זֶה, נֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא, אֶלָּא מִפְּנֵי מָה, שֶׁלֹּא בָּא וְהִגִּיד לֶחָכָם, פְּלוֹנִי גִּדֵּף שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לְפִיכָךְ, אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַגַּנָּב נִתְפָּשׂ וְשֻׁתָּפוֹ עִמּוֹ מִתְחַיֵּב, כָּךְ מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ גִּדּוּפוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ מַגִּיד, מִתְחַיֵּב עִמּוֹ. וְלֹא יֹאמַר אָדָם, מַה לָּשׁוֹן הָרַע אֲנִי אוֹמֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כָּל דָּבָר, יֵשׁ בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע. עַל קִלְלַת הַשֵּׁם אֵין בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע לָמָּה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בִּלְעֲדוֹ וְאַחֵר שׁוֹמֵעַ וְאִכְפַּת לוֹ. אֲבָל אִם מְקַלֵּל אָבִיו בְּפָנָיו, הֲלֹא הוּא נוֹתֵן נַפְשׁוֹ וְאוֹמֵר: לְאָבִי קִלַּלְתָּ. אָמַר מֹשֶׁה, הֲלֹא הוּא אָבִיךְ קָנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכוֹנְנֶךָּ (דברים לב, ו). וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם בִּקַּשְׁתָּ, לְהָעִיד. וְאִם לָאו, אֲנִי מֵעִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא עֵד. וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם ה' (ירמיה כט, כג). בֹּא וּרְאֵה, כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּסֵּפֶר הַזֶּה, כָּתוּב בָּהֶן שְׁגָגָה, חוּץ מִפָּרָשָׁה זוֹ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שְׁגָגָה. עָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה, אֶל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא (קהלת ה, ה), כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ' (קהלת ה, א). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לִשְׁנַיִם שֶׁרָגְמוּ אִיקּוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ, אֶחָד שָׂכוּר וְאֶחָד בְּדַעְתּוֹ. נִתְפְּשׂוּ שְׁנֵיהֶם וְעָלוּ לַבִּימָה, וְנָתַן אַפּוֹפְּסִין לְבֶן הַדַּעַת, וּפָנָה לַשָּׂכוּר. כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא חוֹטֵא, כְּתִיב עָלָיו שְׁגָגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא בִּשְׁגָגָה, וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִּשְׁגָגָה, וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ. וְכֻלָּם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹטְאִים בִּשְׁגָגָה, מְבִיאִין קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה (במדבר טו, כו). אֲבָל הַמְגַדֵּף, נוֹטֵל אַפּוֹפְּסִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנוֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת (ויקרא כד, טז). וּכְתִיב: וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ (ירמיה ד, ב). וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אוֹתוֹ תַּעֲבֹד וּבוֹ תִּדְבַּק (דברים י, כ). וְאַחַר כָּךְ, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבַע (שם). אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, שֶׁתִּהְיֶה כְּאוֹתָן שְׁלֹשָׁה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן יְרֵא אֱלֹהִים, אַבְרָהָם, יוֹסֵף, אִיּוֹב. אַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה (בראשית כב, יב). יוֹסֵף, דִּכְתִיב: אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא (שם מב, יח). וְאִיּוֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע (איוב ב, ג). אוֹתוֹ תַּעֲבֹד, שֶׁתִּהְיֶה עוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת. וּבוֹ תִּדְבַּק, שֶׁתְּכַבֵּד תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּתְהַנֶּה אוֹתָם מִנְּכָסֶיךָ. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִים שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת. אִם יֵשׁ בָּכֶם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ, אַתֶּם רַשָּׁאִין לִישָּׁבַע. וְאִם לָאו, אֵינְכֶם רַשָּׁאִין לִישָּׁבַע אֲפִלּוּ בֶּאֱמֶת. לֹא תִּהְיֶה כְּאוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן, הִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל (ירמיה ז, ט). אֶלָּא קַיֵּם כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ וְאַחַר כָּךְ אַתָּה שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב, וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָּנוּד (שם ד, א). וְאַחַר כָּךְ כָּתוּב אַחֲרָיו, וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה' בֶּאֱמֶת וְגוֹ'. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֲפִלּוּ עַל הָאֱמֶת אֵינוֹ יָפֶה לָאָדָם לְהִשָּׁבַע. לָמָּה, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לֹא יְהֵא אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פָּרוּץ בִּנְדָרִים, וְלֹא בִּשְּׂחוֹק, וְלֹא לְהַטְעוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁבוּעָה לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ שְׁבוּעָה. מַעֲשֶׂה בְּהַר הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיוּ שָׁם אַלְפַּיִם עֲיָרוֹת, וְכֻלָּם נֶחְרְבוּ עַל שְׁבוּעַת אֱמֶת, וְהִיא שֶׁל שָׁוְא. כֵּיצַד, הָיָה אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִמְקוֹם פְּלוֹנִי וְאֹכַל וְאֶשְׁתֶּה, וְהוֹלְכִים וְעוֹשִׂין וּמְקַיְּמִין שְׁבוּעָתָם. וְכֻלָּם נֶחְרְבוּ. וּמָה הַנִּשְׁבָּע בֶּאֱמֶת כָּךְ, הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: נֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה. וּכְשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדוּן אֶת הַבְּרִיּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אוֹתָם עִם מְכַשְּׁפִים וּמְנָאֲפִים וּבְנִשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים בִּשְׁמִי לַשֶּׁקֶר (מ״א ג, ה). וּמְחַיְּבָן וּמוֹרִידָן לַגֵּיהִנָּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּפֶה שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם לִהְיוֹת מְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים לִשְׁמִי, אַתֶּם מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים וְנִשְׁבָּעִים בִּשְׁמִי לַשֶּׁקֶר. שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת לְקַלֵּס אוֹתִי בְּרָאתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל פֹּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ (משלי טז, ד). וְלֹא דַּיְּכֶם שֶׁאֵין אַתֶּם מְקַלְּסִין אוֹתִי, אֶלָּא מֵחָרְפִים וּמְגַדְּפִים. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב, וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ (ישעיה נז, כ). מָה הַיָּם הַזֶּה הַגַּלִּים שֶׁבְּתוֹכוֹ מִתְגָּאִים וְעוֹלִים, וְכֵיוָן שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעַ לַחוֹל הוּא נִשְׁבָּר וְחוֹזֵר, וַחֲבֵרוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ אַף הוּא שֶׁנִּשְׁבָּר, וּמִתְגָּאֶה וְעוֹלֶה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, כָּךְ הָרְשָׁעִים רוֹאִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ וְהֵם מִתְגָּאִים. לְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ. כָּךְ כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁעָמְדוּ, דּוֹרוֹ שֶׁל אֱנוֹשׁ, דּוֹר הַמַּבּוּל, דּוֹר הַפְלָגָה, לֹא לִמְּדוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ אֶלָּא מִתְגָּאִים, לְפִיכָךְ נִמְשְׁלוּ לַיָּם. וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ, כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכַל (ישעיה נז, כ), לָרְשָׁעִים, אֵין לָהֶם נוֹחַ וַהֲנָיָה בָּעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם הַשְׁקֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנָן וְאֵין מַחֲרִיד (ירמיה ל, י). דָּבָר אַחֵר, וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ, מָה הַיָּם הַזֶּה טִיטוֹ וְרִפְשׁוֹ עַל פִּיו, כָּךְ הָרְשָׁעִים סַרְיוֹתֵיהֶם, וְסִרְחוֹנָם עַל פִּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּיָּם נִגְרָשׁ, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט (ישעיה נז, כ). וְלֹא מִטּוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם שׁוֹמֵעַ חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין, אֶלָּא מִתּוֹךְ עֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה. אַתָּה מוֹצֵא שְׁלֹשָה דְּבָרִים בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם וּשְׁלֹשָׁה אֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ כוּ'. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם (איוב יב, כב), מַשְׂגִּא כְּתִיב. וַיְאַבְּדֵם, מוֹרִידָן לָאֲבַדּוֹן. וְהַצַּדִּיקִים רוֹאִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תּוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִּכְבֶּה (ישעיה סו, כד).

תניא ר׳ מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו דכתיב (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה אמר ליה ר' יהודה וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעוה״ז הקב״ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא והא כתיב (שם מ יב) שמים גזרת תכן ואתה אומר כן אי זה הוא מדה מרובה מדה טובה מרובה או מדת פורענות (שם ע״ב) הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו ובמדת פורענות הוא אומר (בראשית ז יא) וארובות השמים נפתחו במדת פורענות כתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה אלא כשם שנותן הקב״ה כח ברשעים לקבל פורענותן כך נותן הקב״ה כח בצדיקים לקבל טובתן:

אם תאמר מפני מה ברא הקדוש ב"ה את היצר הרע והלא כבר יש לו תשע מאות ותשעים ותשעה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהן מקדשין לשמו הגדול בכל יום מיציאת החמה עד שקיעת החמה הן אומרים ק' ק' ק' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה הן אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן את התורה לעמו ישראל לא נגלה אלא במאתים וארבעים ושמונה אלפים מלאכים שהן משרתים תמיד לפני הקב"ה שנאמר (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש אלא לא ברא הקב"ה את היצה"ר אלא רק בשביל בשר ודם שהוא אוכל ושותה כבהמה והוא מוציא רעי כבהמה ובא לעבוד להקדוש ברוך הוא. משלו משל למה"ד למלך שהיו לו עבדים והיו יושבין מעבר לחומה של ברזל והיה המלך מכריז עליהם ואומר כל מי שירא אותי והוא אוהב אותי יעלה על החומה של ברזל ויבא אצלי וכל מי שהוא עולה על החומה של ברזל בודאי הוא ירא את המלך והוא אוהב את המלך וכל מי שאינו עולה בוודאי הוא אינו ירא את המלך והוא אינו אוהב את המלך. מאותן שעלו על החומה לאותן שלא עלו איזה מהן חביב הוי אומר אותן שעלו על החומה. ומה שכרן של העולין על החומה ראה מה נאמר בהן (שמות כ״ד:י״ז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל אבל אצל הצדיקים מה נאמר בהם (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מה שאין כן במלאכי השרת מה יפה כחו של בעל הבית שהוא מייפה כתר עבדיו כמו כתרו. ואם תאמר מי שקרא הרבה ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קמעא יהיה מאור פניהם שוין כאחד במאור פנים לעוה"ב. אינו כן. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים. ומנין לך תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל שהיו כולם בפרק אחד ומאור פניהם שוין כאחד וכיון שעלה משה למרום וקרא ושנה הרבה ד"ת יותר מכולם זכה שהיה מאור פניו גדול כל כך עד שלא היו בני אדם יכולין להסתכל בו שכן נאמר במקום אחר יתר מרעהו צדיק (משלי י״ב:כ״ו). וזאת היא השאלה ששאל בו חבקוק הנביא לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם מי שקרא ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קמעא יהיה מאור פניהם שוין כאחד במאור פנים לעולם הבא ואמר לו הקדוש ברוך הוא לאו אלא כל אחד ואחד לפי דרכו ועל שעמד חבקוק ודבר דברים יתרים הראה לו הקדוש ברוך הוא כל המדות שנאמרו לו למשה אבי החכמה ואבי הנביאים והראה לו מאזני צדק ואבני צדק ואיפת צדק והין צדק שנאמר (חבקוק ג׳:ב׳) ברוגז רחם תזכור אף ברוגז שיש לו להקב"ה רחמים יזכור וכן יהיה השמש נחת רוח ותענוג גדול לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא. אבל רשעי עמי הארץ יהיו נדונין בה בשמש ויהיו בטלים בה שנאמר (מלאכי ג׳:י״ח-י״ט) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו' ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וגו'. אבל רשעי עכו"ם נידונין תמיד לדורי דורות שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. אבל חסידי עמי הארץ אעפ"י שלא קראו ולא שנו הואיל והקראו והשנו את בניהם ואין בהם עובדי ע"ז ואין בהם חמס וגזל ואין בהם ג"ע וש"ד והיו מהנין תלמידי חכמים מנכסיהן הקב"ה מביא אותם ומושיבן אצל הצדיקים ויהיו נהנים מן השמש שיזרח לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא שנאמר (שם יט) ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ ואיני יודע מקרא זה מהו. כשהוא אומר אחר כך בסמוך אשר ברכו ה' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל כך הוא אומר הפסוק ברוך עמי מצרים אלו בנ"י שיצאו ממצרים ומעשה ידי אשור אלו ב"י שגלו לאשור ונחלתי ישראל אלו עמי הארץ שהקראו והשנו את בניהן תורה בניהן מצילין את אביהן מאותה בושה וחרפה ומאותה כלימה ומדינה של גיהנם שנאמר (שם כט) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו וגו' לא עתה יבוש יעקב מאביו יצחק ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו אברהם

סביב רשעים יתהלכון. ר' יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכים בשעה שיוצאין מגן עדן ורואין את הרשעים נידונין בגיהנם נפשם שמחה עליהם שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים. באותה שעה צדיקים נותנים הודיה להקב"ה על היסורין שהביא עליהן בעולם הזה שנאמר (שם יב א) ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך באומות העכו"ם. ותנחמני מהן. כרום זלות לבני אדם. כרם כתיב לכשירים הקב"ה כרמו שהוא בזוי בעולם הזה אלו ישראל שנאמר (שם ה ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל. אמר לו ר' נחמיה יהודה עד מתי אתה עוקם עלינו את המקרא. אלא סביב רשעים יתהלכון סביב לצדיקים רשעים הולכין. בשעה שיוצאין מגיהנם ורואין את הצדיקים בגן עדן ונפשם מתמעטת עליהם. הדא הוא דכתיב (תהלים קיב י) רשע יראה וכעס. אימתי כרום זלות לבני אדם בשעה שיפרסם הקב"ה מצוות בזויות בתורה. מה לך יוצא ליסקל על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא לישרף על שאכלתי את המצה. מה לך יוצא ליהרג על שמלתי לבני. מה לך יוצא לידקר בפוראגון על שעשיתי רצון אבי שבשמים. (זכריה יג ו) מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי. המכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים. הוי כרום זלות לבני אדם. כשירומם הקב"ה מצוות מזולזלות בעולם הזה:

[יד] בארץ בנימן (שם א:א), ניתן חלקו של בנימן בארץ. מה בנימן לא נתברך אבינו יעקב שהוא מעמי' שנים עשר שבטים עד שנולד בנימן, כך מכל הנביאים שנתנבאו על ירושלם לא נתבררה נבואתן עד שעמד ירמי'. או מה בנימן כל ימים שהיה במעי אמו לא מתה, וכיון שיצא ממנ' מתה, הד"ה דכת' ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה:יח), כך כל ימים שהיה ירמיהו בתוך ירושלם לא חרבה, וכיון שיצא ממנה חרבה. הוא שירמיה או', פיתיתני י"י ואפת (ירמיה כ:ז), שדלתני י"י ואשתדלית, אפקתני מן גובה וחרבתנה. אתמול אמרת לי, הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי (שם לב:ז), ועכשיו חזקתני ותוכל (שם כ:ז). או מה בנימן אחרון לכל השבטים, אף ירמיה אחרון לכל הנביאים. לא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' לעזר ור' שמואל בר נחמן. ר' לעזר א' קיצרי נבואה היו. א"ר שמואל בר נחמן כבר היתה נבואה פקוד' בידן ביד חגי זכריה ומלאכי. ר' לעזר ור' יוחנן. ר' לעזר א' כל הנביאים פתחו בדברי תוכחות וחתמו בדברי נחמות, חוץ של ירמיה, שחתם בדברי תוכחו' וא' ככה תשקע בבל ולא תקום (ירמיה נא:סד). א"ר יוחנן עוד בדברי נחמות חתם גם הוא, לפי שהיה חוזר ומתנבא על חורבן בית המקדש יכול בחורבן בית המקד' חתם, ת"ל עד הנה דברי ירמיה (שם), במפולת מחריביו חתם. וישעיה לא חתם בדברי תוכחות, והכת' והיו דראון לכל בשר (ישעיה סו:כד), בגוים הוא עסוק. והכת' כי אם מאס מאסתנו (איכה ה:כב), השיבנו (שם כא) תחת כי אם מאס מאסתנו.

דָּבָר אַחֵר, צַו אֶת אַהֲרֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן (תהלים נא, כ). וְאַחֲרֵי כֵן, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל (תהלים נא, כא). כְּלוֹמַר, אִם אֵין יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין עוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם נִבְנֶה, לְפִי שֶׁאֵינָן נִבְנוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת קָרְבַּן עוֹלָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַאי שְׁנָא קָרְבַּן עוֹלָה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן. מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא זִבְחֵי צֶדֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל וְגוֹ' (שם). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הוֹאִיל וְכָךְ הָעוֹלָה חֲבִיבָה עָלַי, לְכָךְ צִוָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו שֶׁיְּהוּ זְהִירִין בָּהּ לְהַקְרִיב אוֹתָהּ לְפָנַי. לָמָּה אָמַר זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. יִרְצֶה לוֹמַר, קְרִיאַת תּוֹרָה. רְאוּ כַּמָּה חֲבִיבָה קְרִיאַת תּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי יֵשׁ חִיּוּב בָּאָדָם לָתֵת כָּל מָמוֹנוֹ לְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַצְמוֹ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. כְּלוֹמַר, שֶׁיֹּאמְרוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִתְעַסְּקוּ בִּקְרִיאַת הָעוֹלָה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּקְרִיבִין עוֹלָה, עוֹסְקִין הָיוּ בִּקְרִיאָתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ בְּקָרְבַּן עוֹלָה וּבִקְרִיאָתָהּ. וְכֵן אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵיחָרֵב וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, לֹא תְּשַׁכְּחוּ עַצְמְכֶם לְסַדֵּר הַקָּרְבָּנוֹת, אֶלָּא הִזָּהֲרוּ לִקְרוֹת בָּהֶן וְלִשְׁנוֹת בָּהֶן. וְאִם תַּעַסְקוּ בָּהֶן, אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ בַּקָּרְבָּנוֹת אַתֶּם עוֹסְקִים. וְאִם רְצוֹנְךָ לֵידַע, בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לִיחֶזְקֵאל אֶת צוּרַת הַבַּיִת, מַה הוּא אוֹמֵר, הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית (יחזקאל מג, י). אָמַר יְחֶזְקֵאל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו אָנוּ נְתוּנִים בַּגּוֹלָה בְּאֶרֶץ שׂוֹנְאֵינוּ, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי לֵילֵךְ וּלְהוֹדִיעַ לְיִשְׂרָאֵל צוּרַת הַבַּיִת, וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו (יחזקאל מג, יא). וְכִי יְכוֹלִין הֵן לַעֲשׂוֹת. הַנִּיחַ לָהֶם עַד שֶׁיַּעֲלוּ מִן הַגּוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לָהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל, וּבִשְׁבִיל שֶׁבָּנַי נְתוּנִים בַּגּוֹלָה, יְהֵא בִּנְיַן בֵּיתִי בָּטֵל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּדוֹל קְרִיָּתָהּ בַּתּוֹרָה כְּבִנְיָנָהּ. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, וְיִתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת צוּרַת הַבַּיִת בַּתּוֹרָה. וּבִשְׂכַר קְרִיָּתָהּ שֶׁיִּתְעַסְּקוּ לִקְרוֹת בָּהּ, אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם עוֹסְקִין בְּבִנְיַן הַבַּיִת. וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהַנּוֹתֵן מָמוֹנוֹ לְלַמֵּד תּוֹרָה לִבְנוֹ. כִּי בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן שֶׁהוּא נוֹתֵן לְלַמֵּד, זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל, כ). חַיֶּיךָ, לְעוֹלָם הַבָּא. וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, לְעוֹלָם שֶׁהוּא אָרֹךְ. וְדַע שֶׁכֵּן הוּא. אָמַר רַבִּי אַסְיָא, לָמָּה הֵם מַתְחִילִים הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן לִלְמֹד בְּסֵפֶר וַיִּקְרָא. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתוּבִים בּוֹ, וּמִפְּנֵי שֶׁהֵם טְהוֹרִים עַד עַכְשָׁו וְאֵינָם יוֹדְעִים מַהוּ טַעַם חֵטְא וְעָוֹן, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּהוּ מַתְחִילִין תְּחִלָּה בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת, יָבֹאוּ טְהוֹרִים וְיִתְעַסְּקוּ בַּמַּעֲשֵׂה טְהוֹרִים, לְפִיכָךְ אֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הֵם עוֹמְדִים וּמַקְרִיבִים לְפָנַי הַקָּרְבָּנוֹת. וְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין קָרְבָּן נוֹהֵג, אִלּוּלֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁקּוֹרִין בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת, לֹא הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, אַף עַל פִּי שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָטְלוּ הַקָּרְבָּנוֹת וְאֵין קָרְבַּן עוֹלָה נוֹהֵג, אִם אַתֶּם עוֹסְקִים וְקוֹרִים בְּפָרָשַׁת עוֹלָה וְשׁוֹנִין בְּפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבַּן עוֹלָה לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. כְּלוֹמַר, מִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּתוֹרַת הָעוֹלָה, זוֹכֶה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, נֶפֶשׁ כִּי תֶּחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ וְגוֹ' (ויקרא ה, כא), וְאַחַר כָּךְ זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. אָמַר יְשַׁעְיָה, כִּי אֲנִי ה' אוֹהֵב מִשְׁפָּט שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה (ישעיה סא, ח). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא תֹּאמַר הֲרֵינִי גּוֹזֵל וְחוֹמֵס וּמֵבִיא עוֹלָה וּמְכַפֵּר לִי. כִּי אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַגֶּזֶל אֲפִלּוּ בְּעוֹלָה שֶׁעוֹשִׂין עַל הַגֶּזֶל. וְאִם רוֹצֶה הָעוֹלָם שֶׁאֲקַבֵּל הָעוֹלָה, יָשִׁיב הַגֶּזֶל לְבַעֲלָהּ, וְאַחַר כֵּן אִם יַעֲלֶה עוֹלָה עָלֶיהָ, אֲקַבְּלֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֲנִי ה' שׂוֹנֵא גָּזֵל בְּעוֹלָה, שׂוֹנֵא בְּעוֹלָה בְּעוֹד שֶׁהַגֶּזֶל בְּיָדוֹ. וּמִי שֶׁקּוֹרֵא בְּתוֹרַת הָעוֹלָה, כְּאִלּוּ מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְרִיבָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּלְפִיכָךְ אַשְׁרֵי שֶׁמְּלַמֵּד עַצְמוֹ תּוֹרָה וְנוֹתֵן מָמוֹנוֹ לְלַמֵּד עַצְמוֹ וּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אַתָּה מְצַוֶּה אוֹתָנוּ שֶׁנָּבִיא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ. בְּעוֹד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, וְכֵן מֵבִיא מִנְחָה וּמִתְרַצֶּה לוֹ. וְעַכְשָׁו שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֵיאַךְ אָנוּ עוֹשִׂים עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל אַשְׁמוֹתֵינוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מְבַקְּשִׁים אַתֶּם שֶׁיִּתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם, הֱיוּ מְשַׁמְּרִים תּוֹרָתִי, וַאֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם לְפָנַי קָרְבָּן. וּמִנַּיִן, זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים (ויקרא ז, לז). אֶל תִּקְרֵי כֵן, אֶלָּא זֹאת הַתּוֹרָה לֹא לָעוֹלָה, וְלֹא לַמִּנְחָה, וְלֹא לַחַטָּאת, וְלֹא אָשָׁם, וְלֹא מִלּוּאִים, וְלֹא זֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֶלָּא הֱיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְיִהְיֶה חָשׁוּב לְפָנַי כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים לְפָנַי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי (תהלים קיט, צז). כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעֲסִיקַת תּוֹרָתֶךָ מְכַפֶּרֶת עֲוֹנוֹת, לְפִיכָךְ אָהַבְתִּי תּוֹרָתֶךָ. מַהוּ עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה. זוֹ הִיא שֶׁמַּקְרִיבִים עַל הַחֲלָבִים וְהָאֵבָרִים כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ, וּתְפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְנוּם. עַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ לֹא עוֹלוֹת וְלֹא קָרְבָּנוֹת וְלֹא מִנְחָה וְלֹא אָשָׁם, תִּקְנוּם תְּפִלּוֹת. וּתְפִלַּת עַרְבִית קָרֵב כָּל הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמַּקְרִיבִים הָאֵבָרִים וְהַחֲלָבִים כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ. וּתְפִלּוֹת, אָבוֹת תִּקְנוּם. וְזֶה יִרְצֶה לוֹמַר, מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה. וְלָמָּה הָיָה מוֹקֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר. אֶלָּא אָמַר הַכָּתוּב, מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי (שמות כ, כא). לָמָּה מִן הָאֲדָמָה. לְפִי שֶׁהָאָדָם בְּרִיָּתוֹ מִן הָאֲדָמָה. וְנִקְרָא שְׁמוֹ אָדָם, עַל שֶׁלֻּקַּח מִן הָאֲדָמָה. וּמַעֲלִים הָעוֹלוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה מִן הָאֲדָמָה, לְכַפֵּר עַל הַגְּוִיָּה שֶׁהוּא לֻקַּח מִן הָאֲדָמָה. וּמִנַּיִן שֶׁמִּתְכַּפֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ. דִּכְתִיב: כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וְאָמַר (ויקרא יז, יד), כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר (ויקרא יז, יא). כְּשֶׁאָמַר וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ (שם א, ה), כְּלוֹמַר, יִזְרְקוּ הַדָּם שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ, עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִיא מִן הָאֲדָמָה כְּמוֹ הַגְּוִיָּה, וִיכַפֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִּכְבֶּה. וְאוֹמֵר: וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תּוֹלַעְתָּם לֹא תָּמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִּכְבֶּה וְגוֹ' (ישעיה סו, כד), אֵלּוּ הַכּוֹפְרִים בַּמָּקוֹם. וְהָאֵשׁ הַמּוּקָד עַל הַמִּזְבֵּחַ תָּמִיד, הוּא מְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמַהוּ מִזְבֵּחַ. מ' מְחִלָּה, שֶׁמּוֹחֵל עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם. ז' זְכוּת, שֶׁמְּזַכֶּה אוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא. ב' בְּרָכָה, שֶׁמֵּבִיא לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. ח' חַיִּים, שֶׁהֵן זוֹכִין לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. הָעוֹזֵב כָּל אֵלּוּ הַמְּחִילָה וְהַזְּכוּת וְהַבְּרָכָה וְהַחַיִּים וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שׂוֹרְפוֹ אִשּׁוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא (דברים ד, כד). כֵּיצַד הוּא קַנָּא. שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה (הושע ב, כב). כְּמוֹ שֶׁמְּקַנֵּא הַבַּעַל לָאִשָּׁה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַנֵּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה וְגוֹ' (ישעיה סב, ה). הָעוֹזֵב כָּל אֵלּוּ, יִשְׂרְפֵהוּ אִשּׁוֹ הַגָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תּוֹלַעְתָּם לֹא תָּמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִּכְבֶּה וְהָיוּ דֵּרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר (שם סו, כד). אֲבָל אִם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, הָאֵשׁ הַמּוּקָד עַל הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר עָלָיו וִיכַפֵּר אִשּׁוֹ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִמּוֹלִים בָּאִין בְּגַן עֵדֶן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּגַן עֵדֶן. וּמָה הַשֵּׁם וְהַחוֹתָם שֶׁשָּׂם בָּהֶם, הוּא שַׁדַּי. הַשִּׁי״ן שָׂם בָּאַף, וְהַדָּלֶ״ת בַּיָּד, וְהַיּוּ״ד בַּמִּילָה. וּלְפִיכָךְ בְּעֵת שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ, יֵשׁ מַלְאַךְ מְמֻנֶּה בְּגַן עֵדֶן, שֶׁלּוֹקֵחַ לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מָהוּל וּמְבִיאוֹ בְּגַן עֵדֶן. וְשֶׁאֵינָן נִמּוֹלִין, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵי אוֹתִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶן מִן הַשֵּׁם שֶׁהוּא שַׁדַּי, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַשִּׁי״ן מִן הָאַף, וְהַדָּלֶ״ת מִן הַיָּד, וְלֹא יֵשׁ בָּהֶם הַיּוּ״ד מִן שַׁדַּי, הוּא לְשׁוֹן שֵׁד. כְּלוֹמַר, שֶׁהַשֵּׁד מוֹלִיךְ אוֹתוֹ לַגֵּיהִנָּם. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מָהוּל וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלֵךְ לִיכָּנֵס לְגַן עֵדֶן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה לַמַּלְאָךְ וּמוֹשֵׁךְ עָרְלָתוֹ וְעוֹשֶׂה עָרְלָתוֹ כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מָהוּל מֵעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יָבֹא בְּגַן עֵדֶן אֶלָּא בַּגֵּיהִנָּם. וְדָבָר גָּדוֹל בְּרִית מִילָה, וַחֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם, בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה בֵּין חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וָרֶמֶשׂ, כֻּלָּן מְפַחֲדִים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מָהוּל. וְכֵן תִּמְצָא בְּיוֹנָה, כִּי בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרַח מִפְּנֵי אֱלֹהָיו. וְלָמָּה בָּרַח יוֹנָה. אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁלָחוֹ לְהָשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחְרִיבָהּ, וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נְבִיא הַשֶּׁקֶר. פַּעַם שְׁלִישִׁית שְׁלָחוֹ אֶל נִינְוֵה לְהַחְרִיבָהּ. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵם, עַכְשָׁו יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ רֻגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתִי נְבִיא שֶׁקֶר (וכו', ויקרא ח). וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְּדוֹלָה (יונה א, טז). מְלַמֵּד, שֶׁהַיִּרְאָה גְּדוֹלָה מִן הַחָכְמָה וּמִן הַבִּינָה, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָכְמָה וּבִינָה וְאֵין בּוֹ יִרְאָה, אֵינוֹ כְּלוּם. כִּי כֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמַע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם (קהלת יב, יג).

רַבִּי אַחָא פָּתַר קְרָיָיא בַּתּוֹרָה, בְּשִׂמְחָתָהּ תִּשְׂמַח, וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה, תִּהְיֶה מִן הָרוֹאִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה סו, כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא מִן הַנִּרְאִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה סו, כד): כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת. גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, זֶה גֵּיהִנֹּם וְגַן עֵדֶן, כַּמָּה בֵּינֵיהֶם טֶפַח. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כּוֹתֶל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מַצִּיצוֹת זוֹ מִזּוֹ. רַבִּי לֵוִי פָּתַר קְרָיָיא, בְּיָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַתִּי לְךָ תְּהֵא שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּקָּרְבָּנוֹת, אִם תָּבוֹא שָׁנָה בְּלֹא בַצֹּרֶת נְפַק לְכַרְמָךְ חָמֵי וַחֲדֵי, חֲמֵי אַתְּ לְזֵיתָךְ וַחֲדֵי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בָּרָאתִי פְּרַקְלִיט טוֹב לַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת.

ד"א והרשעים כים נגרש. מה הים טיטו על פיו, אף הרשעים סריותם על פיהם, שנאמר ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה נז כט), ולא מטובתו של אדם שומע חרופין וגדופין, אלא מתך עונות שיש בידו, שנאמר נפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו'. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם, ושלשה אינן ברשותו של אדם, אלו הן ברשותו, הפה והידים והרגלים, הפה אם רוצה אדם לעסוק בתורה עוסק, לחרף ולגדף עושה, ששפתותיו ברשותו, הידים אם רוצה ליתן צדקה נותן, לגנוב גונב, למה שהן ברשותו, הרגלים רוצה לילך לבית הכנסת הולך, לגנוב לנאוף לרצוח הולך שרגליו ברשותו. ואלו אינן ברשותו, העינים והאזנים והאף, העינים היה עובר בשוק ראה עשה עבירה בשוק, רואה שלא בטובתו, האזנים שמע קול חרופין וגדופין ולא היה רוצה לשמוע, מה יעשה, שמע שלא בטובתו, האף עבר במקום ע"ז והריח קטורת של ע"ז, ולא הריח ברצונו, מה יעשה, הריח שלא בטובתו, וכשהקב"ה מבקש אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו, הפה, בלעם בא לקלל את ישראל לא הניחו הקב"ה, אלא בירך אותם, שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו' (דברים כג ו), והידים, כן אתה מוצא בירבעם, כיון שבא הנביא ויקרא (אל) [על] המזבח (דבר) [כדבר] ה', ויאמר מזבח מזבח [כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד וגו'] (מ"א יג ב), באותה שעה אמר ירבעם משה כתב בתורה כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות או מופת (דברים יג ב), ואתה מה מופת אתה נותן לי, אמר לו מופת אתה מבקש, זה המופת אשר דבר ה' הנה המזבח נקרע (מ"א יג ג), באותה שעה (וישא) [וישלח] ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו ותיבש ידו (מ"א יג ד), ללמדך שלא היתה ברשות, ורגלים מנין, מאנשי ארם, בשעה שבאו על אלישע, אמר להם הקב"ה ובזכות עצמיכם באתם אתם, מה עשה להם הטעה אותם, שנאמר ויאמר אליהם אלישע לא זה הדרך ולא זו העיר (מ"ב ו יט), ללמדך שאפילו הרלגים אינן ברשותו של אדם, ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא, [שנאמר] משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), משגא כתיב, ויאבדם מורידם לאבדון, והצדיקים רואין אותן, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיה סו כד).

תניא בש"א שלש כתות הם ליום הדין, אחת של צדיקים גמורים וכו', וקיי"ל כב"ה (דצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לאור באור החיים), רשעים גמורים כגון המינים והמושמדים והאפיקורסין, ושכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפרשו מדרכי צבור, ופרנסים המטילים אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, ושחטאו והחטיאו (אחרים) [את] הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחבריו, נידונים בגיהנם לדורי דורות, ועליהם נאמר ואשם לא תכבה (ישעיה סו כד), ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו):

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה (במדבר לד, ב), מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה כָּל מַה שֶּׁהָיָה וְעָתִיד לִהְיוֹת, הֶרְאָה לוֹ מִדָּן עוֹמֵד שִׁמְשׁוֹן, וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִנַּפְתָּלִי, וְכֵן כָּל דּוֹר וָדוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר דּוֹר וּפוֹשְׁעָיו, דּוֹר דּוֹר וְצַדִּיקָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ גֵּיהִנֹּם, אָמַר משֶׁה מִי נִדּוֹנִין בּוֹ, אָמַר לוֹ הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וגו', הִתְחִיל משֶׁה מִתְיָרֵא מִן גֵּיהִנֹּם, אָמַר לוֹ: הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר, וּמַהוּ זֹאת הָאָרֶץ לֵאמֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם קִיַּמְתִּי לִבְנֵיכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר לֵאמֹר.

[ג] ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה (קהלת ז:יד). א"ר אבא בר כהנ' אם נזדוג לך יום טוב עשה אותו מיד, דכת' ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (שם). ואם נזדווג לך יום רעה ראה איך לעשות תשובה ולהינצל ממנו. ר' יודן בשם ר' לעזר שלשה הן שמבטלין את הגזירה ואילו הן, התפיל' והצדקה והתשובה. ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם (דה"ב ז:יד). ויתפללו, זו תפילה. ויבקשו פני, זו צדקה, דכת' אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז:טו). וישובו מדרכיהם הרעים (ד"ה שם), זו תשובה, מה כת' תמן ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם (שם). ר' חונא בשם ר' יוסי אף שינוי השם ושינוי מעשה. שינוי השם מאבינו אברהם, ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית יז:ה), אברם לא מוליד, אברהם מוליד. ודכוותיה, שרי אשתך (שם שם טו), שרי לא ילדה, ושרה ילדה. שינוי מעשה מאנשי נינוה, וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג:י). ויש או' אף שינוי מקום מאבינו אברהם, ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב:א), והדר, ואעשך לגוי גדול (שם שם ב). ר' מנא או' אף התענית, דכת' יענך י"י ביום צרה (תהלים כ:ב). א' רבה בר חמא בר גוריא בשם רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת. רב חסדא אמ' ובו ביום. ורב יוסף אמ' אפילו בשבת. גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז:יד), עשה הקב"ה צדיקי' ורשעים, הד"ה דכת' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה:כו). ר' פנחס רב חלקיה בשם ר' סימון אפילו דופן לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע. מפני מה ברא הקב"ה צדיקי' ורשעים, כדי שיהו מכפרים אילו על אילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז:יד). ד"א ביום טובה היה בטוב (קהלת שם). א"ר תנחום בר' חייא ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה, וביום רעה ראה, אם נזדווג לחבירך יום רעה ראה היאך לעשות עמו חסד ולהציל אתו ממנו. כך הייתה אמו של ר' תנחום בר' חייא עושה, ביום שהייתה לוקחת לו ליטרא אחת של בשר לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. ביום שהייתה לוקחת לו אגודה אחת של ירק הייתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. מפני מה ברא הקב"ה עניים ועשירים, כדי שיהיו מתפרנסין אילו מאילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת שם). ד"א ביום טובה היה בטוב (קהלת שם). א' ר' אחא ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה, וביום רעה ראה, לכשיגיע אותו היום שכתוב בו פחדו בציון חטאים וג' (ישעיה לג:יד), תהא מן הרואין ולא מן הנראין, תהא מטברטי ולא מיקנגריא, תהא מאותן שכת' בהן ויצאו וראו בפגרי אנשים (ישעיה סו:כד) ולא מאותן שכתו' בהן כי תולעתם לא תמות ואשם וג' (שם). מפני מה ברא הק' גיהנם וגן עדן, כדי שיהו מצילות זו מזו. וכמה ריוח יש ביניהם, ר' יוחנן או' כותל, ור' חנינא א' טפח, ורבנין אמרין שתיהן שוות. א"ר לוי, א' הקב"ה לישר' בניי אותם הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירים בהן, שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות. לפיכך צריך הכת' לומר ביום השמיני עצרת וג' (במדבר כט:לה).

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית (ויקרא כד, י), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יב, ט): סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, סָבִיב לָרְשָׁעִים הַצַּדִּיקִים מְהַלְּכִין, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹצְאִין מִתּוֹךְ גַּן עֵדֶן וְרוֹאִין אֶת הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בַּגֵּיהִנֹּם, נַפְשָׁם שְׂמֵחָה עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּשְׁעִים בִּי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵן נוֹתְנִין שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיִּסּוּרִין שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יב, א): וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּתְנַחֲמֵנִי מֵהֶם, אֵימָתַי (תהלים יב, ט): כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֶּרֶם בָּזוּי בְּעוֹלָמוֹ, אֵין כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה עַד מָתַי אַתָּה עוֹקֵף עָלֵינוּ אֶת הַמִּקְרָא, אֶלָּא סָבִיב לַצַּדִּיקִים הָרְשָׁעִים מְהַלְּכִין, דִּכְתִיב: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹלִין מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם וְרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן, נַפְשָׁם מִתְמָעֶטֶת עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיב, י): רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעַס, אֵימָתַי כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת בְּזוּיוֹת בָּעוֹלָם, מַה לְּךָ יוֹצֵא לִסָּקֵל, עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי. מַה לְּךָ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף, עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת. מַה לְּךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג, עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה. מַה לְּךָ לוֹקֶה בְּפַרְגּוֹל עַל שֶׁעָשִׂיתִי סֻכָּה, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב, עַל שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין, עַל שֶׁהִטַּלְתִּי תְּכֵלֶת, עַל שֶׁעָשִׂיתִי רְצוֹן אַבָּא שֶׁבַּשָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה יג, ו): וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה, מַכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לְהֵאָהֵב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, אֵימָתַי כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְפַרְסֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּרְמָן שֶׁל מַמְזֵרִים, וּכְבָר פִּרְסְמָן עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יד): הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל.

לעשות נקמה בגוים. אי זו היא נקמה. אמר הקב"ה מה שנקמו לישראל. שנאמר (תהלים עט י) נקמת דם עבדיך השפוך. ולא נקמת אדם אלא (שם צד א) אל נקמות ה' וגו'. ואומר (דברים לב מג) הרנינו גוים עמו וגו'. וכתיב (נחום א ב) אל קנא ונוקם ה'. כל הנקמות האלה יש לרשעים אצל הקב"ה. לכך נאמר לעשות נקמה בגוים וגו'. ושמא תאמר כל ההדיוטות. אמר הקב"ה לאו אלא למלכי עכו"ם. שנאמר לאסור מלכיהם וגו'. ולמה שמלכים באו עלי. שנאמר (תהלים ב א) למה רגשו גוים וגו'. לכך נאמר לאסור מלכיהם וגו'. אמר הקב"ה (שם קלז ח) אשרי שישלם לך את גמולך. ומה גמלו להם לישראל מלכים-ב כה ז) ועיני צדקיהו עור. וגם אני כך אעשה להם. שנאמר ונכבדיהם בכבלי ברזל. אמר הקב"ה מה הם סבורים ששכחתי מה שעשו. כתובה היא לפני שנאמר לעשות בהם משפט כתוב. ואיזהו משפט כתוב (מלאכי ג יט) הנה היום בא בוער כתנור. וכתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים. לעשות בהם משפט כתוב. ואיזהו משפט כתוב (תהלים קד לה) יתמו חטאים מן הארץ. לכך נאמר לעשות בהם משפט כתוב: