Midrash for II Kings 4:29

ד׳) מנין שלא יפסיק בין ברכה ובין דבר שמברכין עליו שנאמר כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו (מ״ב ד׳ כ״ט). ה׳) מנין שלא יתפלל במקום הטנופת שנאמר והיה מחניך קדוש (דברים כ״ג ט״ו),

לג [פִּסְקָא. מִחוּי קְרָבָיו וְכוּ'. מַאי "מִחוּי קְרָבָיו"? רַב הוּנָא אָמַר: שֶׁמְּנַקְּבָן בְּסַכִּין. (רב) חִיָּא בַּר רַב אָמַר: שִׁירְקָא דְּמֵעַיָּא, דְּנַפְקָא אַגַּב דּוּחֲקָא דְּסַכִּינָא. אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר:] מַאי טַעְמָא דְּחִיָּא בַּר רַב? דִּכְתִיב: (ישעיהו ה׳:י״ז) "וְחָרְבוֹת מֵחִים, גָּרִים יֹאכֵלוּ", מַאי מַשְׁמַע? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: "וְנִכְסֵיהֶן דִּרְשִׁיעַיָּא, צַדִּיקַיָּא יַחְסְנוּן". (שם) "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם", אָמַר מְנַשְׁיָא בַּר יִרְמְיָה, אָמַר רַב: כַּמְּדֻבָּר בָּם. מַאי "כַּמְּדֻבָּר בָּם"? אָמַר אַבַּיֵּי: "וְחָרְבוֹת מֵחִים, גָּרִים יֹאכֵלוּ"]. אָמַר לֵיהּ רָבָא: בִּשְׁלָמָא, אִי כְּתִיב: (בחרבות) ["חָרְבוֹת"], כִּדְקָאָמַרְתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: "וְחָרְבוֹת", מִלְּתָא אַחֲרִיתִי הִיא. אֶלָּא [אָמַר רָבָא]: כִּדְרַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ אֶת הַמֵּתִים, כְּתִיב הָכָא: "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם", וּכְתִיב הָתָם: (מיכה ז׳:י״ד) "יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם", "בָּשָׁן", זֶה אֱלִישָׁע הַבָּא מִן הַבָּשָׁן, דִּכְתִיב: (דברי הימים א ה׳:י״ב) "וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן", וּכְתִיב: (מלכים ב ג׳:י״א) "פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ". "גִּלְעָד", זֶה אֵלִיָּהוּ, [שֶׁנֶּאֱמַר]: (מלכים א י״ז:א׳) "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד" [וְגוֹ']. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵתִים, דִּכְתִיב: (זכריה ח׳:ד׳) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ". וּכְתִיב: (מלכים ב ד׳:כ״ט) "וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנַּעַר". עוּלָא רָמִי: כְּתִיב: (ישעיהו כ״ה:ח׳) "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח", וּכְתִיב: (שם סה) "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת", לָא קַשְׁיָא, הָא בְּיִשְׂרָאֵל, הָא בְּגוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים]. וְגוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים] מַאי בָּעוּ הָתָם? אִין, דִּכְתִיב: (שם סא) "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" וְגוֹ'. רַב חִסְדָּא רָמִי: כְּתִיב: (שם כד) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה", וּכְתִיב: (שם ל) "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים". (וְגוֹ'.) לָא קַשְׁיָא, כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִידִי וְאִידִי לָעוֹלָם הַבָּא, [וְלָא קַשְׁיָא], כָּאן בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כָּאן בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים. רָבָא רָמִי: כְּתִיב: (דברים ל״ב:ל״ט) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", וּכְתִיב: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", הַשְׁתָּא אַחוּיֵי מְחַיֵּי, אַסּוּיֵי, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן! אֶלָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי אֲנִי אֶרְפָּא, כָּךְ כְּשֶׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה. תָּנוּ רַבָּנָן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", יָכוֹל מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאֶחָד, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", מַה מַּכָּה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף (חיים ומיתה) [מִיתָה וְחַיִּים] בְּאֶחָד. מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים, אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: בַּתְּחִלָּה, מַה שֶּׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה, וַהֲדַר, מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן עתידין צדיקים שיחיו מתים דכתיב (זכריה ח ד) כה אמר ה׳ עד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו וכתיב (מ״ב ד כט) ושמת משענתי על פני הנער: