וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃
And the LORD said unto Moses: ‘Lo, I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.’ And Moses told the words of the people unto the LORD.
משך חכמה
ויגד משה את דברי העם אל ד'. במכילתא ובשבת פרק רע"ק זו מצות הגבלה יעוי"ש ברש"י באורך. ונראה דזו שאמר שהענן יכסה את כל ההר ובענן לא יהי' רק משה כמו שאמר הנני בא אליך בעב הענן שרק משה יהי' בעב הענן והעם העומדים תחת שפולי ההר ישמעו בדברי אליך ויעוין מורה ח"ב פרק ל"ב מה שהאריך שישראל שמעו קול הדבור ולא הדבור עצמו זה מחלוקת בגמ' ד' ע"ב ל"ק הא בפני כו' ואב"א ל"ק הא בקריאה הא בדבור יעוי"ש ובגמ' שם ויכסהו הענן להר וזה רמוז מצות הגבלה שנאמרה בג' בחודש ולרבנן בד' לחודש ודו"ק היטב.