וַיָּשֶׂם֩ אֶת־נַפְשׁ֨וֹ בְכַפּ֜וֹ וַיַּ֣ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֗י וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה תְּשׁוּעָ֤ה גְדוֹלָה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתָ וַתִּשְׂמָ֑ח וְלָ֤מָּה תֶֽחֱטָא֙ בְּדָ֣ם נָקִ֔י לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִ֖ד חִנָּֽם׃
for he put his life in his hand, and smote the Philistine, and the LORD wrought a great victory for all Israel; thou sawest it, and didst rejoice; wherefore then wilt thou sin against innocent blood, to slay David without a cause?’
מלבי"ם
מכל מצות ה': פעל "חטא" נקשר בלמד או בב' ומ"ם. "חטא" שאחריו למ"ד מורה העצם שאליו חטא כמו "וחטאתי לאלקים", "וחטאתי לאבי כל הימים". "חטא" שאחריו ב' מורה העצם שבו חטא כמו "חטאתו אשר חטא בה" (ויקרא ד כג), "אשר יעשה האדם לחטא בהנה" (שם ה כב), "אל תחטאו בילד" (בראשית כב), "ולמה תחטא בדם נקי" (שמואל א י״ט:ה׳), "ובמשפטיך חטאו בם" (נחמיה ט כט). וכשאחריו מ"ם אז לא חטא בכל הדבר רק במקצתו (שזה גדר המ"ם שמורה חלק מן הדבר) כמו שאמרו בספרא לקמן (ויקרא חובה פרק כ מ"ב) "וחטאה מקדשי השם" – ממעט; ושם (משנה ז) "אשר חטא מן הקדש" – לרבות פחות משוה פרוטה. ועיין באילת השחר (כלל שד??). ופה אמר "מכל מצות" יען יש מצות שאין מביאין עליהם חטאת והם שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת קדש ומקדש שהם בעולה ויורד. ודרשה זו נכפלה בספרא בחטאת צבור ונשיא ויחיד – שבכל אלה כתיב "מכל מצות השם". ואין הפירוש שלכך שינה הכתוב לכתוב "מכל" – דלזה לא צריך קרא, דהא מבואר שדינם בקרבן עולה ויורד! וכבר תמה בזה ר' הלל. ותשובת הקרבן אהרן בלתי נכונה דלמה כפל זה ד' פעמים? רק שפני שאין כולם בחטאת, לא יכול לכתוב בב'.
מלבי"ם
ונודעה החטאת אשר חטאו עליה: פעל חטא יבא אחריו למ"ד או ב'. "חטא" שאחריו למ"ד מציין העצם שאליו חטא – "וחטאתי להשם", "וחטאתי לאלקים". "חטא" שאחריו ב' מציין הדבר שבו חטא – "אשמרה דרכי מחטא בלשוני" (תהלות, לז), "ולמה תחטא בדם נקי" (שמואל א י״ט:ה׳). וכמו שכתבנו בזה למעלה (סימן קצד). ובמה שכתב גבי חטאת נשיא (ויקרא ד, כג) "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה" דעת ר"י בספרא (ויקרא חובה פרק ז מ"ו) דצריך שידע החטא שחטא בה, לאפוקי אם חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהם ואינו יודע מה אכל. כי "חטא בה" מציין הדבר שבו חטא בפרטות. אמנם פה כתוב תחת "חטא בה" מלת "עליה". כי יש הבדל בין שימוש הב' ובין שימוש מלת "על". שהב' מציין הכלי עצמו (--"והכה את רעהו באבן או באגרוף") ומלת "על" מציין הסבה (--"הנך מת על האשה אשר לקחת"). ואחר שפה עיקר החטא של הסנהדרין הוא ההוראה, שכשהורו שחלב מותר לא חטאו בחלב רק שבסבת הוראתם חטאו העם – לכן אמר "אשר חטאו עליה", ר"ל בסבתה. ופירושו שצריך שידעו החטאת אשר בסבתה חטאו העם והיינו שצריך שידעו מה הורו - אם בחלב, אם בדם. וזהו שאמר בספרא (מובא בהוריות (דף ה.)) ידעו שהורו וחטאו ולא ידעו מה הורו (כגון שהורו בית דין והקהל אכלו חלב ודם ואינם יודעים באיזה מהם הורו היתר, אם בחלב אם בדם) - יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "ונודעה החטאת.." (ר"ל וסוף הכתוב "..אשר חטאו עליה" שצריך שידעו בחטאת שבסבתה חטאו) – לא שיוודעו החוטאים – הגם שידעינן שממה נפשך חטאו העם, כי על כל פנים הורו באחד משני האיסורים שאכלו – פטורין, כי לא ידעו החטאת עצמו. ולכן אמר בגמרא לחד תי' דאתיא כר' יהושע שדריש כן גם כן מ"ש גבי נשיא "אשר חטא בה" כי מלת "עליה" בא פה תחת מלת "בה".