תורת בני נח הראשונה היא "אל תעבדו אלילים". משמעות הדבר היא שאסור לאדם לסגוד לשום אובייקט או מושג פיזי כאילו היה אל או ישות אלוהית. הוא מבוסס על התיאור המקראי של נח וצאצאיו לאחר המבול, שם הם מצווים על ידי אלוהים לא לעסוק בעבודת אלילים. האיסור על עבודת אלילים הוא נושא מרכזי במחשבה היהודית והוא מבוסס על האמונה שיש רק אל אחד שהוא בורא העולם ומקייםו. על פי המסורת היהודית, עבודת אלילים נתפסת כסוג של עיוורון רוחני המוביל לשחיתות מוסרית ומוסרית.
האיסור על עבודת אלילים נמצא במקומות רבים בכתבי הקודש היהודיים, כולל בין עשרת הדיברות שניתנו למשה בהר סיני. בספר דברים נאמר:
בפירושו לפסוקים אלה מסביר רש"י, פרשן צרפתי מימי הביניים, שהאיסור על עבודת אלילים הוא אזהרה מפני סכנת הבלבול הרוחני:
הפסוק מזהיר מפני עבודת אלילים, הגורמת לאדם לסטות מדרך האמת ולעבוד את מה שאין לו מהות או מציאות. זוהי טעות חמורה שיכולה רק להוביל לבלבול וחושך נוספים.
חכמי ישראל ופרשני ישראל מרבים להרחיב את משמעות האיסור על עבודת אלילים. למשל, הגמרא (סנהדרין ס"ד ע"א) מלמדת שאפילו מחשבה על עבודת אלילים אסורה:
אמר רב: גם מי שחושב רק לעשות עבודת אלילים, גם אם לא עשה את המעשה, דינו דין מוות.
הדבר מדגיש את חומרת האיסור ואת חשיבותו בהלכה ובמחשבה היהודית.
האיסור על עבודת אלילים אינו מוגבל לאלילים או חפצים פיזיים, אלא כולל גם סגידה למושגים מופשטים, כגון כוח, כסף או תהילה. הרמב"ם, פילוסוף ותלמיד חכם יהודי מימי הביניים, מסביר במשנה תורה, הלכות עבודת אלילים, א, א:
חוק זה כולל את האיסור להאמין באלוהות כלשהי מלבד אלוהים, גם אם אדם אינו עובד אותה בפועל, כמו גם לעבוד אלילים בכל דרך שהיא, ולפעול כמתווך בין אחרים לבין עבודת אלילים.
בנוסף למשמעותו הרוחנית, לאיסור עבודת אלילים יש גם השלכות מעשיות על החיים המוסריים. על ידי הכרה באל האמיתי האחד ודחיית אלילי שקר, אנו נקראים להכיר בערך ובכבוד הטבועים בכל בני האדם, ללא קשר לגזעם, דתם או מעמדם החברתי.
בעיקרו של דבר, תורת בני נח הראשונה מלמדת אותנו להכיר בא-לוהים האמיתי האחד ולא להתמסר לשום דבר אחר. על ידי קריאה לדחייה של אלילי שקר ומחויבות למציאות רוחנית גבוהה יותר, היא מדגישה את החשיבות של בהירות רוחנית וחיים מוסריים ואתיים.