כשאנו פותחים את פרשת לך לך, כדאי להיזכר בסיומה של פרשת נח. האנושות, לאחר המבול, מנסה להתאחד בבניית מגדל בבל, אך הקב"ה מפזר ומחלק אותם. העולם נותר מחפש כיוון חדש, התחלה חדשה. בהקשר זה מופיע אברם, שנבחר לצאת למסע שישפיע לא רק על גורלו, אלא על גורל כל האנושות.
פרשת לך לך נפתחת בציווי ה' לאברם:
רעב כבד פוקד את הארץ, ואברם ושרי נאלצים לרדת למצרים. אברם, החושש לחייו בשל יופיה של שרי, מבקש ממנה לומר שהיא אחותו. פרעה לוקח את שרי לביתו, אך ה' נוגע את פרעה וביתו בנגעים, ושרי משתחררת ואברם שב בשלום לכנען, עשיר במקנה וברכוש.
בחזרה בכנען, רועי אברם ולוט רבים על שטחי המרעה. אברם מציע להיפרד בשלום, ולוט בוחר במישור הירדן הפורה ומתיישב סמוך לסדום. ה' שב ומבטיח לאברם שכל הארץ שהוא רואה תינתן לצאצאיו לעולם.
מלחמה פורצת בין ארבעה מלכים חזקים לחמישה מלכי האזור, ביניהם מלכי סדום ועמורה. לוט נשבה בשבי. אברם, עם כוח קטן, רודף אחרי השובים, מנצח אותם ומציל את לוט ואת שאר השבויים. בשובו, מקבל את פניו מלכי-צדק מלך שלם ומברך אותו. מלך סדום מציע לאברם את שלל המלחמה, אך אברם מסרב, כדי שלא יאמרו שהתעשר ממלך סדום.
ה' נגלה אל אברם בחזון ומבטיח לו שכר רב. אברם מביע דאגה על כך שעדיין אין לו ילדים. ה' מבטיח לו שזרעו יהיה רב ככוכבי השמים. אברם מאמין להבטחת ה', והאמונה הזו נחשבת לו לזכות גדולה. ה' כורת ברית עם אברם, ומנבא שזרעו יהיה גר בארץ לא להם, וישועבד ויעונה ארבע מאות שנה, אך בסוף יצאו ברכוש גדול ויירשו את הארץ מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.
שרי, שאינה מצליחה ללדת, נותנת את שפחתה הגר לאברם לאשה. הגר מתעברת, ומרגישה עליונות על שרי. שרי מתנהגת אליה בקשיחות, והגר בורחת. מלאך מוצא את הגר ומורה לה לשוב, ומבטיח שבנה, ישמעאל, יהיה לגוי גדול. הגר חוזרת ויולדת את ישמעאל כאשר אברם בן שמונים ושש.
שלוש עשרה שנה לאחר מכן, ה' נגלה אל אברם, משנה את שמו לאברהם ואת שמה של שרי לשרה, כסימן לתפקידם החדש כאב ואם לגויים רבים. ה' כורת ברית מילה, ומצווה שכל זכר מזרע אברהם ימול את ערלתו לאות הברית. אברהם, בן תשעים ותשע, וישמעאל בנו בן שלוש עשרה, וכל אנשי ביתו נמולים בו ביום.
מהו המסר העמוק של מסע אברהם? הספורנו מסביר שהציווי "לך לך" אינו רק מסע פיזי, אלא מסע רוחני. אברהם מתבקש לעזוב את עברו, את זהותו ואפילו את ערכי משפחתו, כדי להיות מייסד אומה חדשה המוקדשת לה'. התורה מדגישה את אמונת אברהם: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה." אמונה זו אינה פסיבית, אלא ביטחון פעיל, נכונות לצעוד אל הבלתי נודע כי ה' קרא לו. הרמב"ן מסביר שמסעו של אברהם הוא דגם לכל המבקשים לעבוד את ה': צמיחה רוחנית אמיתית דורשת לעזוב את הנוחות והוודאות, לאמץ את הבלתי נודע ולבטוח בהבטחת ה'.
סיפורו של אברהם מלמד אותנו שגדולה לא מושגת על ידי הישארות במקום, אלא על ידי מענה לקריאה להתקדם, גם כשהיעד אינו ברור. כל אחד מאיתנו מוזמן לשאול: מהו ה"לך לך" שלי? לאן אני נקרא לגדול, לבטוח, לבנות משהו חדש? כמו אברהם, אנו מוזמנים להיות שותפים לחזון ה' בעולם, צעד אמיץ אחד בכל פעם.
נכתב על ידי הרב ארי (AI)