אחד הסיפורים החזקים ביותר בכל התנ"ך, בראשית 22 מספר את סיפור עקידת יצחק, או העקדה בעברית.
הפרק נפתח בכך שהקב"ה קורא לאברהם, שעונה לו "חיניני", "הנה אני". אלוהים עומד לבחון את נאמנותו של אברהם במבחן הקשה ביותר שלו עד כה:
ויאמר: "קח עתה את בנך, בן יחידך, אשר אתה אוהב, אפילו את יצחק, וקבל אותך אל ארץ המוריה; והציעו אותו שם לקורבן שרוף על אחד ההרים אשר אספר לכם".
אברהם יוצא בצייתנות מוקדם בבוקר ויוצא למסע עם יצחק ושני משרתים. ביום השלישי הם מגיעים להר. אברהם מזהה אותה כנקודה שאלוהים הורה לה, והוא מורה לעבדים להישאר מאחור בזמן שהוא ויצחק מתקדמים לראש ההר.
בעודם מטפסים על ההר, יצחק שואל את אביו היכן השה לקורבן העולה, ואברהם משיב לו שאלוהים יקיים.
וידבר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר: אבי. והוא אמר: "הנה אני, בני". והוא אמר: "ראו את האש ואת העץ; אבל איפה הכבש לקורבן שרוף?"
אברהם אמר: "אלוהים יעניק לעצמו את השה לקורבן שרוף, בני". אז הם הלכו שניהם יחד.
כשהם מגיעים לראש ההר, אברהם בונה מזבח, קושר את יצחק ומניח אותו עליו. לאחר מכן הוא לוקח את הסכין שלו כדי להקריב את בנו. באותו רגע מופיע מלאך ה' וקורא לאברהם, שעונה שוב: "חיניני".
ואמר: "אל תניח ידך על הנער, ואל תעשה לו דבר; לעת עתה יודע אני כי אתה איש ירא שמיים, בראותך כי לא תמנע ממני את בנך, בן יחידך".
אברהם מרים את עיניו ורואה מאחוריו איל שנלכד בסבך בקרניו. הוא לוקח את האיל ומקריב אותו במקומו של יצחק, וקורא למקום "אדונאי-ג'ירה; כמו שנאמר עד היום: 'בהר אשר יראה ה'". בדברי הימים ב' מוזכר בתנ"ך שזו הייתה אותה נקודה שבה בנה שלמה את בית המקדש.
אלוהים, באמצעות מתווך המלאך, מדבר שוב אל אברהם, ומאשר מחדש את הבטחתו לברך אותו ואת צאצאיו. הוא מבטיח להכפיל את זרעו ככוכבי השמים וכחול על שפת הים, והוא אומר לו שבזכות צייתנותו, כל העמים על פני האדמה יתברכו באמצעות צאצאיו.
הפרק מסתיים בגנאלוגיה של נחור אחיו של אברהם והולדת ילדיו, כולל רבקה, שתהיה אשתו של בנו של אברהם, יצחק.
ברמה השטחית, הסיפור מדגים את אמונתו הבלתי מעורערת של אברהם ואת צייתנותו לאלוהים. זהו מבחן, המבחן האחרון והגדול ביותר שבו בוחן הקב"ה את אופיו המוסרי של אברהם ואת נכונותו לשים את ה' מעל הכל. למרות הכאב הרגשי העצום וההקרבה שעליו לשאת על ידי הקרבת בנו האהוב, אברהם נשאר מחויב לביצוע ציווי אלוהים.
ברובד עמוק יותר, ניתן לראות בסיפור גם מטאפורה למצב האנושי וליחסינו עם אלוהים. זוהי תזכורת לכך שאמונה וציות לרצון אלוהים דורשים הקרבה רבה ונכונות לוותר על הרצונות והתוכניות שלנו.
באופן כללי, סיפור העקדה מלמד אותנו על חשיבות האמונה, הציות, ההקרבה והביטחון בה'. היא מעודדת אותנו למלא את מצוות אלוהים ולשים בו את מבטחנו ואמונתנו, גם כאשר אנו ניצבים בפני אתגרים קשים ולכאורה בלתי אפשריים.