עבודת השם

עבודת השם שלנו מתחלקת ל 3 חלקים:

1) עבודת התפילה

2) עבודת המצוות

3) עבודת התורה

התפילה:

התפילה היא בעצמה עבודה, חז"ל קוראים לה עבודה.

במסכת תענית דף ב עמוד א - "איזו היא עבודה שבלב, הוי אומר זה תפילה".

ואליבה דהרמב"ם בספר המצוות - מצווה ה - וגם בהתחלה שלו של הלכות תפילה, הוא סובר שתפילה זה מדאורייתא.

בזמני התפילות נחלקו חז"ל אם זה כהגד אבות תקנום או כנגד תמידין תיקנון.

בגמרא במסכת ברכות בדף כ"ו עמוד ב , ובירושלמי דף מג עמוד א ברכות, שמה אנחנו לומדים על המחלוקת הזאת.

סדר הזמנים - שחרית, מנחה, ערבית (אברהם, יצחק, יעקב), אלה הזמנים של התפילות.

אבל עצם התפילה לפי הקבלה יש לה עבודה גדולה מאוד, ומה שהתפילה עושה, התורה לא יכולה לעשות.

כי בעצם התפילה אתה מברר את הרפ"ח (288) ניצוצין שנמצאים בקליפה.

וצריך להבין שכל אחד בתפילה מברר את הרפ"ח (288) שלו, ואם הוא לא יברר את הרפ"ח (288) שלו, הוא יצתרך לחזור בגלגול בשביל לברר את הרפ"ח (288) שלו.

האדם לא יכול לפתור את עצמו בכלל מעבודת התפילה.

ועבודה כמו עבודה, צריך לצאת יותר מותש, להרגיש שעבדת!

אם נכנסת לתפילה ויצאת אותו דבר ולא הייתה שום השפעה עלייך, אז תיהיה בטוח שאין שום השפעה למעלה.

במסכת תענית דף ח עמוד א הגמרא אומרת - "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו".

במסכת ברכות בירושלמי דף י"ז עמוד א - "אמר רב מתניא, אני מחזיק טובה לראש שלי, שכשאני מגיע למודים אנחנו לך וצריך להתכופף, הראש שלי מתכופף לבד".

מכל זה יוצא, שאם אדם מצפה שיענו לו בחזרה אז צריך בכל הכח להתפלל!

הזוהר הקדוש מחלק את התפילה ל 2 חלקים:

אחד זה סוגיית הדיבור של התפילה.

והשני זה כוונת התפילה.

הדיבור של התפילה זה הטקסט, האם אתה בולע מילים, האם אתה אומר את זה בדיקציה כמו שצריך.

כל התפילה מכוונת כנגד אורות עליונים בשמיים, כל מה שאתה מוציא מהפה, אתה מסדר בשמיים את הא"ק ואבי"ע של אותו היום(נסביר במאמרים הבאים קצת על א"ק שזה אדם קדמון ואבי"ע שזה בראיה יצירה ועשיה).

אז אמרנו שאנחנו מסדרים את כל הדברים בשמיים של אותו היום, ואתה מברר את הרפ"ח של הניצוצין שלך.

כל אחד כאן, חז"ל אומרים בדף נח במסכת ברכות "פרצופיהם שונים דעותיהם שונים", כל אחד חצוב במקום אחר בעליונים, ומאיר את אותו מקום ומתקן את אותו מקום, זה בעצם הגן עדן שלו האותו מקום.

ומאותו מקום יצא העונש שלו, אם הוא לא יסדר את זה.

לכן כל אחד כאן צריך לעבוד את השם בחבילה שלמה, אי אפשר לבחור, את זה אני אעשה, ואת זה לא.

הדבר השני, זה הכוונה של התפילה, צריך שיהיה כוונה טובה!

ובשביל זה צריך הכנה:

1) מקווה

2) לימוד תורה

3) צדקה

הגמרא אומרת במסכת ברכות בדף ו עמוד ב למטה - אם אתה רוצה לבדוק יראת שמיים אז "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא".

הכל כתוב עם כ אבל קוראים ק, הקול נשמע, אם הקול נשמע וחודר ללב, אז זה יצא מהלב וזה יראת שמיים אמיתית!

אבל אם הוא מדבר, ובכלל לא שומעים מה הוא מדבר, אפילו אנשים בבית וחברים אז חסר קצת ביראת שמיים.

דבר שני לבדוק יראת שמיים:

יש בשו"ת מרכבות ארגמן בחלק ג אבן העזר סימן ל, אחד מהקריטריונים זה לראות איך בן אדם מתפלל, תפילה של בן אדם מעידה על יראת שמיים.

אומר החזון איש "אם אין תפילה אין תורה, ואם אין תורה אין תפילה".

כשיש תפילה טובה, אז ממילא יהיה סייעתא דשמייא בתורה.

חייב להתפלל 3 תפילות ביום, זה מתקן כלים פנימיים וחיצוניים ואמצעיים לפי הקבלה.

המצוות:

על ידי המצוות, אנחנו תופרים את החלוקה דרבנן.

כשבן אדם נפטר מן העולם, יש נשמה, שהנשמה הזאת מלובשת בצלם, ואחרי זה יש את הגוף, אז בסה"כ אנחנו 3 שכבות.

נשמה+צלם+גוף, הצלם זה בין הגוף לבין הנשמה.

הנשמה רוחנית מידי והגוף גשמי מידי, אי אפשר ששני הפכים ידורו בכפיפה אחת.

אז מה הקדוש ברוך הוא עשה, ברא צלם, שהוא למעשה לבוש רוחני שהוא קצת מיזה וקצת מיזה, הכניס אותם בשניהם.

את הצלם הזה, צריך לנקות אותו, ולברר אותו, על ידי המצוות שלך.

אם אתה לא תעשה את זה, בן אדם יצא מהגוף, ששמר עליו כל עוד היה בתוכו.

אז הוא יוצא מהגוף ואם אין לו צלם מבורר, הוא לא יצליח להיכנס לגן עד, כי האור בגן עדן הוא כל כך גדול, שאתה חייב שיהיה לך צלם.

כל מציאות שאתה נכנס, אתה צריך בגד שמתאים למציאות, כי הבגד הזה נותן קיום והעמדה באותה מציאות.

הקדוש ברוך הוא ברא מציאויות שונות.

יש מציאות שנקראת גן עדן, ויש מציאות שנקראת העולם הזה.

בעולם הזה יש גוף, אבל כשיוצאים ממנו, הגוף הולך לקבר, ואתה היית צריך כל חיי חיותך לתפור לך בגד שאיתו תוכל להיכנס לגן עדן.

אם לא תעשה את הבגד הזה, אתה לא יכול להיכנס כי המציאות שלך לא תתקיים אם אתה לא בתוך הגן.

יש 613 מצוות, אבל היום הרבה פחות אולי 200 מצוות.

יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

מצוות עשה , בונים את החליפה שדיברנו עליה.

הלא תעשה , שומר שלא נהרוס את החליפה.

אבל העולם הבא, לא נבנה ממצוות לא תעשה, הוא נבנה רק ממצוות עשה, ולכן חשוב מאוד שבן אדם יקיים את כל מצוות העשה גם אם הוא לא מבין.

אם אין את הבגד הזה חס ושלום, זה נקרא נשמה ארטילאית(נשמה ערומה), זה אחד שאפילו לגיהנם לא יכול להיכנס, גיהנם זה רק למי שיש את הבגד אבל הוא מלוכלך, אז מכניסים אותו ומנקים אותו בגיהנם.

מכונת כביסה, ואז הוא עולה לגן עדן.

אז קודם כל נשמה ארטילאית זה כף הקלע, ואחר כך הוא חוזר בגלגול, עוד הפעם לעולם הזה, אולי הוא יצליח להשלים, את המצוות, כדי לתפור לעצמו את הבגד.

אז יש לנו את התפילה שמחולקת ל 2 (דיבור וכוונה), ואת המצוות שמחולקות ל 3 (בדיבור - כמו קריאת שמע ומקרא מגילה ויש במעשה - הנחת תפילין וניענוע לולב ויש במחשבה - אהבת השם ודבקות בשם).

בכל המצוות האלה תופרים לו בגדים, בזוהר פרשת ויחי דף ריח ברמ"ק , והוא כותב שמה שמצוות בדיבור עושות לו "חלוקה דרבנן".

הרי מה אמרנו, שכל מציאות שאתה נכנס, אתה צריך לבוש מתאים, לאותה מציאות שתתן לך קיום.

אמרנו יש נשמה, יש צלם, יש גוף.

הנשמה היא גם מתחלקת ל 3 - נ.ר.נ. (נפש, רוח, נשמה).

לנפש רוח נשמה יש להם מציאויות שונות.

האדם מתחלק אחרי שהוא נפטר.

נפש שוכנת על הקבר

רוח הולכת לגן עדן תחתון

נשמה עולה לגן עדן עליון

כל מקום צריך לבוש אחר, כי כל מקום זה מציאות אחרת.

ולכן, נפש על ידי מצוות במעשה, הוא תופר לעצמו בגדים לנפש ששוכנת על גבי הקבר, לכן אנחנו הולכים להתפלל על קברות צדיקים.

(זוהר ויחי דף עא, ובמסכת סוטה לד)

רוח על ידי מצוות בדיבור "רוח ממללא"

ונשמה זה על ידי מצוות במחשבה.

אז מכאן יוצא שכל המטרה של המצוות זה הכנה של בגדים לשלב הבא.

התורה:

עבודת התורה מחולקת ל 4:

1) פשט

2) רמז

3) דרש

4) סוד

פרדס התורה, וכל אחד צריך ללמוד את כל חלקי הפרדס ששייכים לשורש נשמתו, וזה זיכוך הצלמים.

אז לסיכום יש לנו:

בירור רפ"ח

בירור הצלמים

זיכוך הצלמים

כל זה חבילה אחת בשלמותה

תפילה

מצוות

תורה