איזכורים על במדבר ה:ב

וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, וברש"י שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן תוך הקלעים זה מחנה שכינה, חניית הלוים סביב הוא מחנה לוי', ומשם עד סוף הדגלים היא מחנה ישראל, הצרוע נשתלח חוץ לכולם, הזב [וכל שטומאה יוצאה עליו מגופו] מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים, וטמא לנפש מותר אף בשל לוי' ואינו משתלח אלא משל שכינה, עכ"ל, וכבר הגדנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכנגדן באדם מוח לב כבד, הכבד מאסף לתוכו כל דם היוצא מהמאכל ומשגר הצלול שבו ללב, והלב משגר הצלול שבצלול להמוח, ובאשר הנבד בולע גם פסולת הדם ע"כ אין מזיק לו פסולת, ומשום הכי אין משתלח מדוגמתו שהוא מחנה ישראל שום טמא אלא מצורע, וטעמא אחרינא משום שהוא הבדיל כך הוא יבדל, והלב אין בו פסולת מעצמו שהרי הוא שואב הצלול שבדם, אלא שמ"מ הוא מקבל פסולת מהטחול והמרה כבתקה"ז זכאה ליבא דלא קריב לגבי' עציבא דטחול וכעס דמרה, מכלל שעלול לקרב לגבי', ע"כ מחנה לוי' שדוגמתו אין משתלח ממנו אלא טומאה שיוצאה עליו מגופו, והמוח שאין בו שום פסולת לא מעצמו ולא מזולתו ע"כ משתלחים ממנו כל מיני טומאה, עכת"ד:

וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, ואמרו ז"ל שלשה מחנות הם, מחנה ישראל, מחנה לוי', מחנה שכינה, ירושלים הוא מחנה ישראל, כל הר הבית עד העזרה מחנה לוי', ומשערי העזרה ולפנים מחנה שכינה, המצורע משתלח מכולם, זב וכל שהטומאה יוצאה מגופו מותר במחנה ישראל, ואינו משתלח אלא ממחנה לוי', טמא מת ואפי' מת עצמו וכל טמאי מגע, מותרין במחנה לוי', ואינן משתלחין אלא ממחנה שכינה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דכמו שיש ג' מחנות בכלל ישראל כן יש בכל אדם הפרטי והם מוח לב כבד, מוח משכן הנשמה לעומת מחנה שכינה, לב משכן הרוח לעומת מחנה לוי', כבד משכן נפש החיונית לעומת מחנה ישראל עכת"ד: