וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃
שם משמואל
והביא האיש את אשתו אל הכהן, ובזוה"ק הכא אית לאסתכלא הא כתיב ושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסיר לי' בדינא בגין דלא יפגום ההוא אתר דאחיד בי' ואת אמרת והביא האיש את אשתו אל הכהן למידן דינהא, והתירוץ אינו מובן כ"כ, ויש לפרש עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ענין בדיקת המים שהמים הי' בהם קדושה מקדושת הכיור ושם הקדוש שנכתב בקדושה נמחה לתוכן, וניתן בהם עפר מקרקע המשכן העלו את האשה למדריגה גבוה מאד וע"כ אם טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע כי תיכף לקדושה ברכה, אך אם נטמאה והיא היפוך קדושה היתה הקדושה מדחית ומבערת אותה שאין הקדושה סובלת דבר טמא, ודפח"ח: