וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃
שם משמואל
ויאמר בלעם לבלק וגו' אולי יקרה הוי' לקראתי וגו' וילך שפי ויקר אלקים אל בלעם וגו' וישם הוי' דבר בפי בלעם וגו', ויש לדקדק שבלעם הזכיר שם הוי' אולי יקרה הוי' לקראתי, ובמעשה כתיב ויקר אלקים, ואח"כ חזר והזכיר שם הוי' וישם הוי' דבר בפי בלעם, ונראה דהנה כתיב וילך שפי ובמלת שפי רבו הפרושים התרגום ורש"י מפרשים יחידי, והא"ע וכנראה הסכים עמו הרמב"ן שהוא מגזרת קול על שפיים שהלך אל גובה ההר, והא"ע הביא בשם אחרים כי הוא כמו נכאה לבב מגזרת ושפו עצמותיו, והוא מלשון כתיתה ואכות אותו טחון מתרגם ושפית יתי', ונראה כי כן הוא דעת חכז"ל שאמרו ז"ל בלעם חיגר ברגלו אחת הי' שנאמר בו שפי ושמשון בשתי רגלים שנאמר בו שפיפון, ולכל הפרושים אין לו ענין עם מלת שפי זולת לפי' האחרים שבא"ע שהוא מגזרת נכאה לבב והי' זה נכאה ברגלו אחת וזה בשתי רגלים: