וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה וְאֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֹתָ֖ם בְּעַֽרְבֹ֣ת מוֹאָ֑ב עַל־יַרְדֵּ֥ן יְרֵח֖וֹ לֵאמֹֽר׃
שם משמואל
וידבר משה ואלעזר הכהן אותם וגו', וברש"י צריכים אתם להמנות נראה לפרש עפ"י מה שכתב הרמב"ן במנין הראשון שהוא כדרך המלכות לפקד את צבא המלחמה, ופרשנו שכמו במלחמה הגשמית העיקר להיות לבו אמיץ בגבורים לא ישוב בפני כל, כן נמי במלחמה הרוחנית העיקר להיות להאדם חוזק הלב ולהיות לבו מוגבה בדרכי השם לאמור עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה וה' אתנו אל תיראום וע"כ בבואם למלחמה עם שבעה מלכים שהם רומזים לשבע מדות הרעות, ולבער את הע"ז מן הארץ הקדים להם המנין, כי דבר שבמנין אינו בטל, והיינו להיות לבם מוגבה בדרכי ה' בהתחזקות והתאמצות הלב ביותר עז כנמר קל כנשר גבור כארי רץ כצבי וכו':