איזכורים על דברים יב:ט

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, לכאורה נראה שקדושת שילה גדולה משל בית עולמים שנאכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה וא"צ חומה, אך מדשילה נקראת רק מנוחה וירושלים נחלה, נראה שבית עולמים יתר על שילה:

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, וברש"י מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים, נראה לפרש ענין שילה וירושלים שבשניהם נאמר אל המקום אשר יבחר ה', ובאשר האדם הוא עולם קטן, מן עולם הקטן נבוא להבין עולם הגדול ומהגדול את הקטן, כי עולם שנה נפש הם בבחי' אחת:

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, ואמרו ז"ל מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, יש לפרש ענין שילה וירושלים עפ"י מה דאיתא בזוה"ק שכל אדם צריך שיהי' בו שני אותות אות ברית מילה ואות תפילין, ובשבת במקום אות תפילין אות שבת, וכבר פרשנו שאות ברית מילה מתיחס למוח שהרי זה אות ברית השמירה למוח שהזרע נמשך ממוח, ואין קישוי אלא לדעת, ואות תפילין מתיחס ללב כאמרם צריך שתהי' שימה כנגד הלב, וכן אות שבת הכוונה על שבת דלילא נוקבא אות היא לעולם כדאיתא בתקה"ז (ב'.) והוא שמור מדת ליליא ושמירה היא בלב כברש"י כמ"ש במשלי (כ"ב י"ח) כי נעים כי תשמרם בבטנך, ושני האותות מעידים על האדם שהוא עבד ה', כאמרם תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה (משלי כ"ג כ"ו) אם אתה נותן לבך ועיניך לי אנא ידע שאת שלי, ואם לאו אין אתה שלי, עיניך מתיחס למוח כמו סנהדרין שהם המוח והשכל של ישראל, נקראים עיני העדה, וכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואמרו ז"ל זו מינות שהיא במוח ושכל, ולבך כמשמעו דהיינו תשוקת הלב, והנה אמרו ז"ל לישנא קולמוסא דליבא, והיינו דלכל מה שהאדם משתוקק הוא רגל על לשונו, והנה באדם שני פתחים, פתח המוח הוא אבר המילה ופתח הלב היא הלשון, ושני האותות הם ברית המעור וברית הלשון שהם מכוונין, שהן שמירה לשני הפתחים: