וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה׃
שם משמואל
למען ספות הרוה את הצמאה פרש"י למען שאוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה בשוגג והייתי מעביר עליהם וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל, הגם שדברי רש"י ז"ל אינם מובנים מדוע הוא כן, מ"מ מדבריו למדנו אחר שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, דעל אחת כמה וכמה בעבודת השי"ת שאדם עושה כל השנה וכל המעש"ט ותפלות שנעשו בלא דעת ובלא כוונה, שאינן חשובין רק שוגג, ואח"כ בר"ה ויוהכ"פ שישראל מעוררין עצמן בעומק הלב א"כ מצטרפין הכל על מה שעשו עד עתה בלא דעת ובלא כוונה, וכאלו נעשה הכל בכוונה רצוי':
שם משמואל
למען ספות הרוה את הצמאה ובת"א וברש"י לענוש על השוגגין עם המזידין, והדבר צריך פירוש למה יענוש על השוגג שקדום, ונראה דהנה בירושלמי דאם מרד אחר יוה"כ איפלגו אם מחשבים העונות שכפרו עליהם ביוה"כ: