שם משמואל
בן יצהר בן קהת בן לוי, פירש"י ולא הזכיר בן יעקב שביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלקותם שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי, והאור החיים הקשה להיפוך למה יזכיר ה' זכרון הצדוקים יצהר קהת לוי עד שאלמלא בקש יעקב רחמים על עצמו יש במשמע שגם הוא הי' נזכר ומה צורך יש בדבר:
שם משמואל
ויקח קרח, אז"ל שלקח מקח רע לעצמו, ובליקוטי התורה מהאר"י ז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע, ויש לפרש דהנה במדרש קין ראש לרוצחים, ומשמע שהיתה מהותו רציחה ביותר והוא הי' עיקרו של רציחה, והנה כבר אמרנו מה שנקראת רציחה שפיכת דמים אפי' חונקו שלא יצא ממנו דם וכמו שאמרו ז"ל אך את דמכם לנפשותיכם להביא החונק את עצמו, הטעם משום דאיתא בעץ חיים שער אבי"ע שרביעית דם שבאדם הוא ממוצע בין גוף לנפש, ורוצח המפריד בין גוף ונפש היינו המסלק את החיבור הוא היפוך מהות הדם, ע"כ יאות לכנותו בשם שפיכת דמים, והנה קין הוא מלשון קנין כמ"ש כי קניתי איש את ה', והוא הי' בעיני עצמו כי הוא לבדו הוא קנין בעולם ואין זולתו, והוא היפוך מדת התכללות, כי ענין התכללות איש בזולתו נצמח שרואה א"ע חסר ואין לו השלמה אלא ע"י זולתו, והוא שראה א"ע שהוא לבדו קנינו של העולם ואפס זולתו הוא היפוך ענין התכללות, וענין התכללות הוא בכל דבר, באיש הפרטי מוח ולב, ובאישים מתפרדים לעשותם כלל וציבור אחד, וכן הוא התכללות עליונים ותחתונים וגוף בנפש, ע"כ היתה מהותו רציחה ושפ"ד שהוא היפוך מדת התכללות גוף ונפש עליונים ותחתונים:
שם משמואל
ויקח קרח וגו', ובמדרש אח נפשע מקרית עוז זה קרח שפשע בתורה שהיא עוז שנאמר ה' עוז לעמו יתן, ויש להבין הלוא כל עובר עבירה הוא למורת רוח התורה, ומה חידש לנו המדרש שקרח פשע בתורה, ונראה דהנה אמרו ז"ל ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו, ופירש האריז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע וכבר פרשנו זה בשנים הקודמות, ומ"מ אין ביהמ"ד בלי חידוש, דהנה ענשו של קין שהי' משפטו חרוץ עד שלא נשאר לו שם ושארית בארץ כמ"ש הרמב"ן שכל זרעו נמחה במבול, אף שהיו בעולם רשעים ואכזרים יותר ממנו וחרפו וגדפו ועשו כל התועבות להכעיס, ומ"מ אמרו ז"ל מב"ב של סנחרב למדו תורה בבני ברק מב"ב של המן למדו תורה ברבים, וקין אף שהיו בו גם חלקי טוב שנתבררו בקני חותן משה ועשה תשובה במקצת ואמר גדול עוני מנשוא, מ"מ הוא עצמו ודורותיו הלכו לאבדון ולא נשאר כל זכר למו, יש לומר הטעם עפי"מ שכבר הגדנו בענין עמלק שהי' ענשו כ"כ גדול מאוד למחות את שמו מתחת השמים ואפי' בהמותיו שלא יאמרו בהמה זו משל עמלק היתה, ובמכילתא שנשבע הקב"ה בכסאו שלא יקבל גרים מעמלק, ולא מצינו זה לשום אומה שהרעו לישראל באכזריות חמה יוצא מגדר אנושי יותר מהם שבדרך מלחמה באו עליהם, ואפי' כנענים שנצטוינו להחרימם מ"מ ג' כתבים שלח יהושע להם מי שרוצה לפנות יפנה מי שרוצה להשלים ישלים וכו', והגדנו הטעם משום שעמלק היו בו ניצוצי קדושה מאליפז אביו שגדל בחיקו של יצחק, אלא שעמלק הרע לעשות והפך את ניצוצי קדושה אלו לרע ע"כ באמצעות ניצוצי קדושה אלו הי' כחו כ"כ גדול, ויען שהוא הפך נהורא לחשוכא ומתקא למרירו הי' ענשו מדה במדה שלא יהי' אפשר להתהפך לטוב לעולם, וע"כ אין מקבלין גרים ממנו שלא יתהפכו לקדושה ואין להם תקנה אלא ע"י מחיית השם, [ואז חלקי הטוב שהיו בו מתבררים ע"י גלגולי' מגלגולים שונים] וכמו בקדושה שגדול שבזכותים הוא המהפך חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, כן לעומתו בטומאה הרע ביותר הוא המהפך נהורא לחשוכא ומתיקו למרירו, וע"כ ענשו של עמלק גדול מאוד יותר מכל האומות שהרעו לישראל: