וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
שם משמואל
ויאמר משה וגו' למה הרעות לעבדך וכו' לשום את כל משא העם הזה עלי וגו' לא אוכל אנכי לבדי וגו', משמע שכוונת משה היתה לשתף עמו הזקנים ושע"ז השיבו אספה לי שבעים איש וגו' כמו שפירש"י, וכבר תמהו כל המפרשים מה תועלת יהי' למשה בשיתוף הזקנים כי הזקנים לא יכלו לעזרהו בנתינת הבשר, והעם לא יתלוננו אלא על משה שהוציאם ממצרים לא על הזקנים, ועיין רמב"ן וספורנו. ונראה דהנה יש לתמוה על שאלתם ובכייתם לאכול בשר הלוא חשבו לכנוס תיכף לא"י כמו שאמר משה נוסעים אנחנו אל המקום וגו', וברש"י שלולא שחטאו הי' נכנסין לארץ בעוד שלשה ימים, והיתכן שלא היו יכולין לעצור עצמן באכילת בשר שלשה ימים, וכמה וכמה בני אדם עוצרין את עצמן יותר ויותר מזה, וח"ו לומר על דור דעה כהם שהדברים כפשוטן שהתאוו לטעם בשר, מה גם שזה יותר משנה היו יכולין להסתפק בלי בשר, ובשלשה ימים האחרונים אפס מהם כח המעצור, וזה מראה בעליל אף לטרוטי עינים שהיתה בזה כוונה פנימית, והנה כבר אמרנו כי שאלת הבשר היתה שיהי' אמצעי בין מה שהיו נזונים מן המן לבד, לבין המזונות מתבואות הארץ, וחשבו שבמקום תבואות הארץ שהיא מדת הדין רפה יהי' להם בשר ששורשו מדת הדין וזה יהי' להם בצירוף המן, למען יתרגלו להיות נזונים אח"כ מתבואות הארץ לבד, וכמו עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן, היו אמצעי בין לחם מצרים לבין המן, כי השינוי הפתאומית לא יסבלנו הטבע, והם חשבו לכנוס תיכף בעוד שלשה ימים לארץ ע"כ דחקו את השעה לאכילת הבשר, והנה משה הי' סבור שהוא יכנוס לארץ, אף שבודאי ידע שא"י במדריגה למטה המינו כמ"ש בזוה"ק, מ"מ חשב שיתוקן זה במינוי הזקנים, שהם יהי' כמו לבנה וכוכבים המקבלים מאור השמש ומאירים לארץ, וא"כ יותר טוב למנותם תיכף וכאשר תהי' ההנהגה באמצעית הזקנים, אז בודאי גם המזונות יהיו באופן אחר לא כ"כ רוחני כמו שהיתה ההנהגה בלתי אמצעי, ואולי המן עצמו יתגשם יותר, או אולי בפשיטות יהי' להם בשר ששורשו ממדת הדין כנ"ל ע"י ההנהגה שע"י האמצעי, ובזה יבואו הפסוקים בדקדוק כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו' על האדמה וגו', שלכאורה על האדמה מיותר, וגם בלתי מובן מה שאמר מאין לי בשר, הלוא ממקום שהי' לו מן יהי' ג"כ בשר, והיפלא מה' דבר, ועוד שיותר נקל להאכילם בשר מלהאכילם מן שהוא כעין ברי' חדשה יוצא מהיקש הטבעי, אך להנ"ל יובן שלולא שהוא יביאם לא"י לא הי' נצרך כלל למינוי הזקנים, וכמו שהי' באמת ביהושע שאמר לו טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור וכו', שיהושע עצמו פניו כפני לבנה, אבל מאחר שאמרת לי שאהו בחיקך על האדמה שבהכרח יהי' נצרך למינוי הזקנים מוטב למנות תיכף ויתוקן כל שאלתם כנ"ל, כי אנכי לא אוכל לתקן זה שהבשר איננו ממדתי שהיא מדת הרחמים לבד, והבשר הוא ממדת הדין ועיין בזוה"ק, וע"כ נאמר לו אספה לי שבעים איש כמו שביקש, אך כאשר שמע סיום הדברים ואל העם תאמר שמשמעו שהוא יאמר ולא באמצעות הזקנים ומינוי הזקנים יהי' אח"כ וכמ"ש וידבר ואח"כ ויאסוף והבין משה שהוא כענין שאמרו ז"ל רשעים מהפכין מדת הרחמים לרוגז, ובאמת שעד כה לא שמענו שמשה יתנבא עליהם פרענות, [ובמה שאמר אחר מעשה העגל הורד עדיך וגו' הי' לטובתם כמפורש שם] וזה שהתרגש ואמר שש מאות אלף רגלי וגו' והש"י השיבו שהוא מוכרח למען לא יהי' ח"ו חילול השם בדבר, אלא הבשר יהי' ממדריגה גבוה הכולל כל הפכים וע"כ הי' ג"כ שמן מאד כמו שספרו ז"ל ביומא, אלא הם מחמת החטא לא סבלוהו ונהפך להם לזרא: