איזכורים על במדבר כג:יד

ויעל פר ואיל במזבח, יש להבין מאחר שרצה לדמות עצמו לישראל וישראל מקריבין למוספין פרים ואילים וכבשים, למה לא הקריב נמי כבשים, ונראה דהנה ברש"י פ' נשא בשם ר' משה הדרשן פרים כנגד אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ואילים כנגד יצחק שנאמר ויקח את האיל, כבשים כנגד יעקב שנאמר והכשבים הפריד יעקב, והנה כתיב מן ארם ינחני בלק וגו' לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל, ובמדרש אילו לאומה אחרת ביקש שאקלל כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול אלא יעקב מלך שבירר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עלי' כלום יש לו חיים וכו', משמע שכל התנגדות רשעים הללו הי' ליעקב דווקא, והטעם מפני שמטתו שלימה ולא הי' בו שום פסולת ע"כ במדריגת יעקב לא הי' להם שום מציאות, ע"כ התנגדו אליו ביותר, וע"כ כשאמר בלעם מוטב להיות נעבד משבעים אומות ולא מאומה יחידה לא הי' ראוי שיקריב נמי כבשים מדתו של יעקב שלמדה זו אין להאומות שום דמיון והשואה, ואין ראוי שיביא עליהם קרבן אלא פר ואיל לבד, ואפשר שזה נמי ענין קרבן חבירי איוב שבסוף ספר איוב שבעה פרים ושבעה אילים:

ראש הפסגה, ברש"י ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל שמשם מת משה כסבור ששם תחול עליהם הקללה, נראה שהוא כעין מה שאמרו ז"ל בהמן כיון שנפל הגורל באדר שמח שבשבעה באדר מת משה ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת משה ובז' באדר נולד משה, ושם פרשנו שחשב שמיתת משה היא ירידת מזלו באשר המיתה היא הסוף והאחרית, ולא הבין שזה רק בדידהו דכתיב הנה אחרית גוים מדבר וצי', אבל בישראל סוף והאחרית שלהם הוא הקב"ה וכזוה"ק לאשתאבא בגופא דמלכא, מה גם משה שלא מת אלא עלה ומשמש במרום ואין המיתה ירידה לו ח"ו אלא עלי' ותוספת מעלה, והראי' שהרי בשבעה באדר נולד משה ואי אפשר שהמזל של זמן ישמש דבר והיפכו, וכמו כן יש לומר נמי בכאן היות דענין עמלק הי' מכשכש בו כנ"ל במאמרים הקודמים בשם הזוה"ק, וע"כ המן ובלק הלכו בשיטה אחת, ובאמת שמיתת משה כמו שהיתה אליו תוספת מעלה כן נמי לישראל שהיו דבוקים ועלו במעלותיו ונדבקו ישראל במקום ששורש משה נדבק ועודנה זורח שם הוא לשורש נשמת ישראל וכמו שאיתא בספה"ק בהא דאיתא כמה פעמים בש"ס משה שפיר קאמרת, והדברים עתיקים: