וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃
שם משמואל
יוסף הורד מצרימה, נראה דאף שכבר כתיב ויביאו את יוסף מצרימה, וכן והמדנים מכרו אותו אל מצרים, סיפר הכתוב בכאן ענין אחר, היינו שבאשר רצה לספר נסיון יוסף, ויוסף בעוד הי' עומד במדריגתו שהי' ירא ה' כמ"ש את האלהים אני ירא, לא הי' דבר זה נחשב אצלו לנסיון, וגדולה מזה מצינו ברחב הזונה שמפני שנפל פחד ישראל על הכנענים אפי' אקשוי לא הוי מקשי, מה גם יראה ופחד ה' שהי' על יוסף, לזה אמר הכתוב ויוסף הורד מצרימה היינו שהורד ממדריגתו כדי שיכול להיות הנסיון, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בפי' דברי המדרש, שהתפלל אאע"ה אחר העקידה אל תגרשני עוד שקרא הנסיון בלשון גירושין דבעוד עומד במדריגתו לא הי' נסיון כלל אפי' לשחוט בנו יחידו, והוצרך מקודם ליטול ממנו מדריגתו שהוא אהבת ה' ודביקתו, וזה שמכונה בלשון גירושין כמו גירושי אשה אף שהוא אתה בבית אחד נקרא גירושין מצד פסיקת החיבור, וק"ו זה ליוסף בענין זה שבלתי אפשר בעוד פחד ה' לנגד עיניו, ובזה יש לפרש דברי המדרש כדי לסמוך ירידה לירידה, היינו כמו שביהודה הורידהו מגדולתו כן הענין ירידה ביוסף שהורד ממדריגתו: