וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃
שם משמואל
ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה יש להבין למה שינה הסדר דבצוואה כתיבה המנחה אחר השלמים ובהקרבה הקדים המנחה, ומצאתי לדעת זקנים מבעלי התוס' שעמדו בזה והניחו בצ"ע, ונראה דהנה ידוע דדם הקרבן מקרב את נפש האדם להשי"ת, כאמרם ז"ל תבוא נפש ותכפר על הנפש, ודם הוא הנפש, ובשר הקרבן מכפר על נפש החיונית שבאדם, אך מנחה שהוא מצמחים מכפרת על נפש הצומחת שבאדם, וידוע דכל מין שנמוך ביותר, יש רבותא יותר להגביה ולקרבו, וע"כ נחשב לנחמה לישראל שזכו לפרשת נסכים אחר תשובתם הגדולה מחטא המרגלים, וכמו שכבר דברנו בו במקומו, וע"כ מה"ט זבחים קודמים למנחות, שמנחות הם רבותא יותר, וזבחים קל להתקרב ועולין מן הקל אל החמור, וע"כ בצוואה במלואים איחר את המנחה אחר כל הקרבנות, אבל אחר שכתוב ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה', שזה לשון נכבד מאוד וכמ"ש באלי' חי ה' אשר עמדתי לפניו, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה שהעמידו את עצמם לקבל מדריגות, שוב נתעלה גם בחינת נפש הצומחת בהם בהשואה אחת עם נפש החיונית [ואולי עוד יותר בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ובסוד נקבה תסובב גבר הנאמר לעתיד] ע"כ הקדים המנחה להשלמים כדי שהשלמים שהם שלימות וכוללים הכל כמו שרמזו ז"ל שיש בו שלימות למזבח ולכהנים ולבעלים, יבוא באחרונה לכלל ולהגביה הכל למעלה למעלה: