חסידות על איוב טו:טו

ועל פי זה יתבאר המדרש רבה הנ"ל, דממה שפירשנו הפסוק הנ"ל, מבואר דדוקא על ידי משה היה הברכה דהיינו השראת שכינה, משום דלא היה בו התערבות רע, והיינו דנקרא נאמן, דהא קשה וכי שאר הצדיקים גנבים הם ח"ו, רק דהענין הוא דאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, שמא יחטאו ואינו מאמין בהם, והן בקדושיו לא יאמין כתיב (איוב טו טו, תנחומא תולדות סי' ז). ואף דהכל צפוי (אבות פ"ג מט"ו), מכל מקום הידיעה אינה מזדקקת לבחירה, מיהו זה דוקא באם יש בו איזה תערובות טוב ורע יש לחוש להתגרות הרע, מה שאין כן רק טוב, ולכך נקרא משה נאמן, ולכך הוא רב ברכות שהיה על ידו השראת שכינה, שממנו כל הברכות אף בדברים שלא היה ראויין מצד עצמן לכך הואיל דקיימא בחושבנא, וקרח היה היפך מזה, שהיה מאבד אף למה שהיה בידו, כי היה לוי ודי לו יקר כמאמר משה (במדבר טז ט) המעט מכם וכו', שהם דבוקים לו יתברך יותר משאר ישראל, ורצה להעשיר שיהיה כהן גדול שיהיה דבוק יותר מכל עם, דהיינו שהשגיח על גבהות נשמתו כנודע בלוי, ולא השגיח על התערובות כנודע מנשמת קרח, היפך משה של היה בו שום תערובות, ולכך נמדד לו היפך ממשה, דעל ידי משה היה השראת שכינה אף במה שאין ראוי, ועל ידי קרח נסתלק השכינה וזיו המתפשט אף מה שהיה כבר, דענין פתיחת פי הארץ נאמר בו (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא, ופירש רש"י (ד"ה ואם) בריאה חדשה, והראב"ע פירש כמו וברא אתהן בחרבותם (יחזקאל כג מז). ולי נראה דשתיהן אמת, דידוע מה שפירש הבעש"ט בפסוק (תהלים קיט פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, כי נאמר (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו, ואותו דבור נצב קיים בשמים והוא המחיה אותם ומקיימם. ומה שפירשתי אני בפסוק (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד, כלומר שאותו דבור יעמוד קיים והבן. והנה במושך מאמרו אליו יהיה ביטול המציאות, ויתכן דכזה היה פתיחת הארץ, שמאותו המקום סילק מאמרו ונשאר חלל, אם כן הוי בשעת מעשה כפירוש הראב"ע, ואחר כך כשחזר מאמרו הוי כמו בריאה חדשה כפירוש רש"י, והבן.

אתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך. הנה כתוב (קהלת ה) כי האלהים בשמים ואתה על הארץ וגו'. ולהבין זאת מלא כל הארץ כבודו. ולית אתר פנוי מיניה. אך הענין יובן ע"פ מאמרם ז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכן בכל העולמות עליונים כתוב (איוב טו) הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה. כי ההנהגה בעולמות עליונים וכן בצדיקים הוא עפ"י שם אלהים שהוא מדה"ד. וזהו מ"ש כי האלהים בשמים הם עולמות עליונים. וכן בצדיקים וקדושי עליון שהם נקראים אשי השמים. יאתה על הארץ הם עולמות התחתונים וכללות נשמות ישראל. אם היה הקב"ה מתנהג עמהם במדת הדין לא היו יכולים להתקיים. לזאת הקב"ה מתנהג עמהם במדה"ר שהוא שם הוי"ה ב"ה. וזה ואתה על הארץ. כי ידוע שחכמה עילאה נקרא בשם אתה (כי אתה אבינו). וחכמה עילאה נקרא אב הרחמן. וכן מדת חסד עליון נקרא בשם אתה כמ"ש (תהלים קי) אתה כהן לעולם. כי כהן הוא איש החסד וכן השכינה נקראה בשם אתה כמ"ש (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם. ולזה תשובה היא דייקא בזה העולם ולא בעולמות עליונים. כי ע"פ מדה"ד אין תשובה מועלת כ"א ע"פ מדת הרחמים שהיא שם הוי"ה. וזהו דווקא על הארץ. וכמו שהקב"ה מתנהג עם בריותיו כן צריך הצדיק שהוא מנהיג הדור להתנהג עם כל הסרים למשמעתו במדה"ר. כי אם היה מתנהג עמהם במדה"ד לא היו יכולים להתקשר אליו:

והנ"ל בזה, בהקדים מ"ש בדרוש לפרשת ראה (ד"ה בילקוט), דביארתי שם הפסוק בפרשת דברים (א ד-ה) אחרי הכותו את סיחון כו', (דברים א ה) הואיל משה באר את התורה הזאת. והמבואר מזה דקודם מעשה דסיחון ועוג, היה משה מקיים בנפשו אל תאמין בעצמך כו' (אבות פ"ב מ"ד), רק מן אותו מעשה ואילך הובטח שלא יחטא, עיין שם ביאור הדברים. ונקדים עוד דאמרו חז"ל במסכת שבת (דף למ"ד ע"א) דדוד המלך ע"ה ביקש הודיעני ה' קיצי כו' (תהלים לט ה), אמר לו אין מודיעין קיצו של אדם כו', עיין שם. ונ"ל ליתן טעם, כי אמרו רז"ל (סוכה נ"ב:) על פסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק כו', כי בכל יום מתנקש עליו היצר הרע להפילו כו', והנה חושב מחשבות ללכדו אם התגבר על האדם עתה ואכבשנו כולו, הלא רשעים מלאים חרטה (עירובין י"ט ע"א), ואולי ישים על לבו גודל חטאו, על כן אניחנו עתה, וקרוב למותו אז אתגבר עליו באופן שלא ישוב עוד והכל הולך אחר הגמר, ולכך באמת קודם מותו מתגבר כמו שמבואר בספרים. אבל אינו יודע אימת ימות האדם, וביום המות ממש אז אין שלטון (קהלת ח ח), כי התאות בטלים, והבן. וההיפך לענין התשובה, אם האדם משוקע ברשעו, אז אין לו שלטון לשוב לפי שלא יניחנו, לכך אמרו (שבת קנ"ג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך. והנה מזה יובן דמשה קודם שהובטח, לא רצה להתפלל על אריכת חייו, דדילמא מהן בקדושיו לא יאמין הוא (איוב טו טו), כדאיתא בחגיגה (דף ה'.). אבל כיון שהובטח התפלל, ולכך אמר בעת ההוא, ועל כן אמר לאמר שישוב לו ית"ש דבר ברור, שאף שיודיע לו מיתתו בזה כיון שהובטח כנ"ל, הרי יוכל להודיעו דהרי לא שייך הטעם הנ"ל דאין מודיעין, והבן. והנה כבר כתבתי במקום אחר דלאלו שמגיע להם בדין, הרי הקב"ה נותן במתנה, ושלהם שמור לעולם הבא ולבניהם, וכל האומר הקב"ה וותרן (ב"ק נ' ע"א), היינו מי שאינו עובד ואין מגיע לו מן הדין, דאם יוותר לכל, אם כן יבטל העבודה. אבל אם אדם משלים כל האפשר בחקו, ודאי השי"ת וותרן נגדו, והבן. והיינו הצדיקים שיש להם מעשים טובים, שלהם שמור לעולם הבא ולבניהם, ועל כן הם מבקשים רק מאוצר מתנות חנם. והיינו רחום בדין, והבן. והנה אמרו רז"ל (תענית ט'.) דהמן היה בזכות משה, ומובן דהגנה על הדור הוא מהפירות. והנה איתא במדרש סוף ברכה (דב"ר י"א י') דמשה טען שטרח על ישראל ארבעים שנה, והיינו שתבע הפירות מזה. ולכאורה הא נשלם לו הפירות בהמן שהיו ישראל נזונים על ידו, ומשה אוהב ישראל היה ומהראוי שיהא נחשב זה אצלו לשכר. אך איתא בתשובות הרי"ף סימן רי"ט, דאם מחילת האלמנה קודם, מחוייבת לשלם להיתומים (בעד מזונות). אם כן הכי נמי הרי המן היה קודם ארבעים שנה. והיינו אתה החילות, ר"ל קודם שעשיתי מאומה, והוי התחלה ממך את גדלך זה המן, ואם כן אינו משום זה רק וויתרנות בשביל אהבתך, אם כן מגיע לי הפירות על שטרחתי על ישראל כו', ובזכות זה אעברה נא, והבן.