חסידות על איוב יד:ד

עוד ביאור על המדרש הנ"ל (במ"ר פי"ט ג') בקש שלמה לידע סודה של פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, דקשה אי לא ידע, הוה ליה למימר ולא ידע כמ"ש לעיל. ועוד קשה הלא באמת מצינו לרז"ל (במ"ר פי"ט ח') שפירשו הטעם תבא אמו ותקנח צואת בנה, ועיין בכלי יקר פרשה זו ביאור דבריהם. ונ"ל בהקדים לפרש הפסוק (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. פירוש א', על פי שביארתי בדרושים להלן (באופן ג') שסודה של פרה לא יובן, רק למי שהוא והתורה אחד. והנה עיקר הקושיא של הפרה על שמטמא את טהורים, אם כן הוא מקור טומאה והאיך מטהרת את הטמאים, והנה מי שמבין הדבר לאשורו יקרא נותן, שהוא יכול ליתן הדבר לתלמידו, וכמו שנאמר (שמות כא א) אשר תשים לפניהם כמו שהוא לפי הפשט, (עיין ברש"י ריש פרשת משפטים [ד"ה אשר]). והיינו מי יתן טהור מטמא לא אחד, ר"ל אם לא אחד הוא עם התורה, וק"ל. באופן ב' נ"ל, על פי מ"ש בכלי יקר הטעם על שמטמא טהורים ומטהר טמאים, משום שכל דבר נפעל מהפכו, עיין שם דבריו כי נעמו. והנה על פי זה פירשתי (בפרשת ואתחנן, דברים ו ה) בכל לבבך בשני יצרך ביצר טוב וביצר הרע (ברכות נ"ד ע"א), כי נפעל מהפכו. ועל פי זה יובן אמרם (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ועל פי זה יובן ושבית שביו (פרשת תצא, דברים כא י). כי הוא מתגבר תמיד כשמרגיש הפכו, הכי נמי כשתרגיש בו, והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד, ר"ל מי שהוא אינו אחד עם אותו הדבר, נפעל מהפכו, ודוק. והנה דרשו רז"ל והמכשלה הזאת תחת ידך (ישעיה ג ו), אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן (גיטין מ"ג.). ונראה שהיינו גם כן מטעם הנ"ל, דמהפכו שהיא המכשלה והטעות, נפעל מאד כשמרגיש בו ומגביר שכלו ובא לידי שלמות השגה, וזה פשוט וברור. וזה אמרם ז"ל בקש שלמה לידע טעמה של פרה אדומה מפני מה מטמא טהורים ומטהר טמאים, אמר אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני, ר"ל כשהיא רחוקה ממני דהיינו כשבא למכשול, אז נתפעל מהפכו ובא לשלמות השגה, וזה בעצמו הטעם של פרה אדומה, והיא פירוש יקר בס"ד.

והנה מורי ורבותי, העיקר תשובה בלב החרטה והעזיבת החטא שיעיד עלינו באמת מי שאמר והיה העולם שלא נשוב עוד כל אחד למעשיו הרעים הידועים לו. והנה תשובת הרבים אין לשער ולהעריך, שכל מה שיוכל היחיד לתקן בעידן עידנים וזמן זמנים טובא, יוכלו הרבים לתקן ברגע אחד, כי אל כביר לא ימאס (איוב לו ה), ואכל בי' עשרה שכינתא שריא (סנהדרין ל"ט ע"א). ועל פי זה ביארתי הפסוק (תהלים סב י) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד, וגם הפסוק (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד. כי ידוע אמרם (אבות פ"ד מי"א) כל העושה עבירה, קונה לו קטיגור אחד. וכבר פרשו כמו קונה שמים וארץ (בראשית יד יט). ר"ל שמהעבירה נברא משחית ומזיק, והוא הקטיגור. והנה בעת תשובה שלימה דהוא תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכיות, כמו שידוע אמרם ז"ל בגמרא מסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה. וכבר פרשו דזדונות נעשו לו כזכיות, היינו דאלו אשר נבראו, נתעלו אל הקדושה ונעשו מלאכים קדושים כמו ממצות. והנה כתיב (הושע י"ד ה') ארפא משובתם אוהבם נדבה, ובתשובת הרבים מדבר, דהא כתיב הכל לשון רבים. ויש לדקדק דמה הוא ארפא משובתם, וכי משובתם נרפא, הם נרפאים ממשובתם. ועוד מה זה אוהבם נדבה, ואיך נמשך לכאן. והנ"ל בזה, דהא יש להבין איך מזדונות נעשו זכיות, הלא די לפטור בלא כלום, ולמה עוד יהיה חוטא נשכר. אבל נ"ל דהנה ה' צלך כתיב (תהלים קכא ה), ופי' שהצל עושה כל מה שהאדם עושה, כך כביכול עושה מה שהאדם עושה, במדה שהאדם מודד כך מודדין לו (מגילה י"ב ע"ב), אם הוא אוהב השי"ת, השי"ת אוהבו. ועל פי זה תבין, כי בזמן שעובד מאהבה ואוהב את השי"ת בכל לב ובכל נפש, אם כן השי"ת אוהבו אהבה עזה ומראה לנגדו פניו שוחקות כדרך אוהב לאהוב. והנה כתיב (משלי טז טו) באור פני מלך חיים, אם כן אז נמשך חיות רוחניות ממקור החיות, ובו נעשו מלאכים קדושים כי נמשך להם חיות ממקור הקדושה, והבן זה כי הוא נכון ואמת בס"ד. והנה מדריגה זו של תשובה מאהבה, לאו כל אדם זוכה לה, והוא קושי המציאות, וסתם תשובה הוא מיראה. והנה לפי שורת הדין השב מאהבה, מגיע לו במדה כנגד מדה שיאהבנו הבורא יתברך, ועל ידי זה הזדונות נעשו לו כזכיות. מה שאין כן השב מיראה, אין מגיע לו אהבה זו בדין, ולכך אין הזדונות נעשו זכיות. והנה רבים ששבו הוא כמעט מן הנמנע שישובו כולם מאהבה, דלזה צריך אור שכל רב, ואי אפשר שיהיו כולם במדרגה זו, ומסתמא תשובת רבים הוא מיראה. והנה נחזי אנן, דבעושה תשובה מיראה לא נרפא העבירה, רק הוא נרפא מן העבירה, דהזדון נעשה שוגג ואינו נענש על הזדון, וגם העבירה נעשה גוף מת בלא חיות כנודע, אבל לא נרפא. אבל בעושה תשובה מאהבה, הרי נרפא העבירה, כי הזדון נעשה זכות והרע נעשה טוב. והיינו אמרו ית' בתשובת הרבים ארפא משובתם דייקא, כי נעשו זכיות, ואף ששבים רק מיראה ואינם מגיעים אהבת הבורא מן הדין לעשות הזדונות כזכיות כנ"ל, מכל מקום אוהבם נדבה אף שאין מגיע להם, כי נפישי זכותיה דרבים, והוא נכון בס"ד.

ועדיין יאמר המסית הגדול האיך תשובו, הלא כמה פעמים אמרתם אחטא ואשוב, כי כמה בני אדם נכשלין בזה, וכבר העידו חז"ל (יומא דף פ"ה:) האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואף אם תשוב לו הלא לא אמרו אין מועיל לו תשובה, רק אין מספיקין, ופירושו כמו שפירשו המפרשים דאין מסייעין לו, כמו שמסייעין לאחר הבא לטהר, אבל אם מתחזק מאליו בתשובה מקבלין אותו, הלא בתשובה זו יתחזק מאד, דגם זה חולה רע ומר, דאם לא יסייעו האיך יוכל לעמוד נגדו, הלא אפילו על צדיק גמור העידו חז"ל (סוכה נ"ב:) אלמלי הקב"ה עזרו לא היה יכול לו, כמו שדרשו בפסוק (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק כו', על אחת כמה וכמה זה שכבר נשקע בחטא. ובמחילת כבוד המפורשים לא הועילו כלל ולא רפאו השבר, וגם אין לשון הגמרא משמע כפירושם, דאם היה כונה כמו שפירשו, היה אומר אין מסייעין לו לעשות תשובה, ומה זה אין מספיקין בידו. אבל הנ"ל בזה דודאי תשובה מועיל ומסייעין לו אם רוצה לשוב והכי פירושו, כי תיכף כשמהרהר בתשובה ומקבל עליו לעשות, נחשב כאילו כבר עשה ותיכף מוחלין לו, רק שצריך לקיים אחר כך מה שקבל עליו, אבל תיכף נחשב לצדיק גמור כמו שאמרו חז"ל במסכת קדושין (מ"ט ע"ב) הרי את מקודשת על מנת שאני צדיק גמור, אף שהוא רשע גמור, הרי זו מקודשת דשמא הרהר תשובה בלבו, עד כאן. אלמא דתיכף כשמהרהר בתשובה ומקבל עליו לעשות תשובה, נחשב כצדיק גמור. והנה יסוד וטעם הענין דתיכף נחשב לצדיק גמור, נ"ל ברור דהוא כמו דקיימא לן (יבמות פ"ז ע"ב) עד אחד נאמן באיסורין בדבר שהוא בידו, אבל בדבר שאינו בידו אינו נאמן דאיתחזק איסורא. והנה כבר השרישו לנו קדמונינו דאף דהכל צפוי, מכל מקום הידיעה אינו מזדקק להבחירה, לכך כיון שבידו לעשות תשובה, הרי נאמן על עצמו שיעשה, לכך מקבלין אותו כאלו כבר עשה. והנה בעבר ושנה, אמרו חז"ל (יומא פ"ו ע"ב) דנעשה לו כהיתר. ועל פי זה פירשתי גם כן הפסוק (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, שיהיו הטמא אצלו כטהור ואיסור כהיתר, לא אחד לא בפעם אחד, רק בעבר ושנה דנעשה לו כהיתר, אבל זולת זה אף שיצרו תקפו ועובר, אין אצלו כהיתר ולבו דוה עליו כנ"ל. והנה פירשו המפרשים נעשה לו כהיתר, היינו דאין חזקתו לשוב, דכבר אין נחשב אצלו לכלום. ואם כן לפי זה האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, ואם כן עבר ושנה וכמבואר במסכת יומא פ"ז ע"א, אם כן הוי כאין בידו דאין חזקתו לשוב, אם כן אינו נאמן על עצמו. או יאמר באופן אחר קצת, דהנה אף שנאמר דעד אחד נאמן באיסורין, אם ידענו באיסור אחד שהכשיל והעיד לשקר, ודאי שוב אינו נאמן באיסור ההוא, כמבואר בש"ך יו"ד סימן ב' ס"ק י"א, עיין שם. ואם כן זה שכבר אמר שישוב ולא קיים דיבורו או מחשבתו, אם כן הרי שוב אינו נאמן, ואם כן אין די מה שבידו לעשות, רק צריך להתחיל לעשות תשובה בפועל, ואז מקבלין אותו. ולשון מספיקין, נראה דהוי כמו שפירש התרגום בהעלותך (במדבר יא כב) אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם. וזה אמרם האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ר"ל אין מספיקין בזה בבית דין שלמעלה במה שבידו לעשות תשובה ויהיה נחשב לצדיק גמור, רק צריך לעשות תשובה בפועל, ואז ודאי מקבלין אותו ומסייעין לו כנ"ל בס"ד, וגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, ואז ישפוך רוחו על כל בשר ויטהר לבינו לעבדו באמת במהרה בימינו אמן.