חסידות על איוב לד:יא

ומה שנראה לי בישובו עם מה שאני מבאר מה שאמר אליהוא לאיוב (איוב לד, יא) כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו, ובארתי על פי מ"ש הבינה לעתים (דרוש ו') לבאר פסוקי שמואל (שמואל ב' ז', יד) שאמר נתן הנביא ע"ה לדוד המלך ע"ה במלאכות ה' אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, ומיד אמר דוד המלך ע"ה לפני ה' מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ה' אלהים. והוא, כי החוטא אליו יענישנו ית"ש לפי ערך החטא שעשה למרות עיני כבודו ח"ו יהיה העונש ההוא בלי גבול עונש אלהיי כי לאלהים חטא וגם כל תשובה וכל אילי נביות לא היו מועילים. אמנם היה מחסדיו ית"ש שאינו מענישו עונש אלהיי אלא מענישו לערך החוטא שהוא אדם וכאלו לאדם שכמותו חטא ולכן העונש קטן וגם תשובה וחרטה מועיל לו.

שמעתי מפי קדשו של הרב החסיד ודרשן מפואר המנוח מו"ה יהודה לייב פולנאיר, שאמר טעם על מאמרם ז"ל (ערכין דט"ו ע"ב) שאמרו שלשה נלקים בעון לשון הרע, האיש המדבר לשון הרע ואותו האיש המקבלו ואותו האיש המדברים עליו, שנתקשו בזה כל הקדמונים, וכי מה עשה זה שמדברים עליו לשון הרע להיות נלקה עמהם, ואמר הרב החסיד ז"ל וכמדומה לי שאמרו בשם הבעל שם טוב ז"ל, כי מסיבות הענין המביא לאיזה אדם שידבר לשון הרע על חבירו, הנה המסבב הדבר הזה הוא אותו האיש עצמו אשר מדברים עליו, כמו שאמרו ז"ל בפסוק (איוב ל״ד:י״א) כי פועל אדם ישלם לו, שרצה לומר, החטא עצמו אשר חטא בו האדם הוא המייסר אותו, ורצה לומר, שעל ידי החטא אשר חטא אז נברא קליפה אחת, והקליפה הזאת בעצמה הוא המייסרת אותו ביסורים כפי ערך החטא אשר חטא, וכן הוא גם כן בדבר הזה, כי הלא נודע שמכל דיבור שאדם מוציא מפיו נברא ממנו איזה דבר, ואם הדיבור הוא בקדושה אז נברא ממנו דבר קדוש, וכן להיפוך אם הוא דיבור שיש בו עבירה אז נברא ממנו גם כן איזה קליפה, אמנם יש מיני דיבורים שאינם לא מצד זה ולא מצד זה, כמו הדיבורים שאדם מדבר שאין בהם צורך כלל לא לגוף ולא לנשמה, או שדיבר איזה דיבורים שהיה בהם איזה פנייה, גם כן נברא מהם רק שאין בהנברא הזה כח מעצמו לייסרו, אך הוא מתדבק באיזה אדם רע, ואז האיש הזה המתדבק בו הוא המדבר בכח הזה לשון הרע על זה עצמו שמדיבורו נברא כח הזה, ולזה שפיר הוא גם כן נלקה לתקן הדיבורים האלו:
(דברי משה פ' משפטים).