חסידות על איוב לח:ז

אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו׳ כי היות נודע שהתורה היא שמותיו של הקב״ה והשם ברוך הוא הוא היה הוה ויהיה חי וקים לנצח נצחים והתורה היא גם כן כן ומה זה שכך היה בעת שנעשה משכן ואיך הוא מורה לנו דרך היום שתהא נקראת שמה תורה המלמדנו דרך נלך בה ובודאי בכל עת וזמן התורה מתלבשת לפני צורך העת וזמן. וי״ל כי בראשית ברא גו׳ בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו היינו שדרך משל המלך אם יש לו בנים משכילים שיכולים להנהיג את מלכותו יש לו להמלך נחת יותר מאילו מנהיג בעצמו ואנו נקראים בנם למקום וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל היינו שעושים שביל להוריד השפע למטה וזהו (תהלים ס״ח, ל״ה) תנו עוז לאלהים ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה ולזה נתן לנו התורה כי על ידי אמצעות התורה נוכל להוריד שפע למטה וגם המלאכים אינם אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים למטה שירה ברון יחד כוכבי בוקר גו׳ (איוב ל״ח, ז׳) הם ישראל שנמשלו לכוכבים ואז ירעו כל בני אלהים שם וזהו כוונת הבורא שברא כל הנמצאים בשביל התורה ובשביל ישראל כו׳ והיינו תוכן הכוונה של השם ברוך הוא לברוא את ישראל שיהא כל אחד מישראל משכן אל השם ברוך הוא כדכתיב (שמות כ״ה, ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו׳ ושכנתי בתוך בני ישראל היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳, ד׳) והנה זאת אי אפשר להיות האדם משכן אל השם בעוד היצר הרע בתוך האדם כי קצר במצע מהשתרע (ישעיה כ״ח, כ׳) מהשתרר עליו שני ריעים לכן נאמר סור מרע שיבער האדם הרע מקרבו ואז יוכל להיות שהשם ברוך הוא הנקרא טוב ה׳ לכל להיות שוכן בתוך האדם וזהו אחר שיקיים סור מרע אז ועשה התקן שיהא טוב ה׳ בתוכך. וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומהו התשובה כי הנה האדם בהיותו בבטן אמו היה נר ה׳ דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה הוא מחמת שהיה אז משכן להשם ברוך הוא והוא הנר שעל ראשו ולאחר שיצא ממעי אמו לפתח חטאת רובץ ובא מלאך וסטרו על פיו ומשכתו בכדי שיהיה לו בחירה שיהא לו שכר ועונש וצריך האדם לעשות תשובה להשיב את השם אליו כבראשונה וזהו (דברים ל׳, ג׳) ושב ה׳ אלהיך את שבותך להשיב לא נאמר כי אם ושב היינו שלאחר התשובה ישוב השם ברוך הוא לשכון בתוך האדם והנה עיקר התשובה היא עזיבת החטא בלב שלם וחרטה כי מה שכתבו בספרים תעניתים לתקן חטא הוא מחמת שבלתי אפשרי הוא לעזוב באמת החטא ולהתחרט באמת כי אם אחר שיסגף את עצמו ואז נכנע לבבו הערל ויוכל לחרוט ולעזוב החטא באמת ושורש הדברים כי האדם נברא על פי דבר ה׳ והוא נקרא חקיקא על דרך גליף גליפא בטיהרא עילאה והנה האדם כאשר חטא נעשה מת כי מחמת החטא נסתלקה ממנו החיות השם ברוך הוא ואחר הווידוי דברים ע״פ:

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג׳:י״ג): שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. אֲזַי נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר, וְאָז הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פג): אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל׳:י״ג): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם; וְאָז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וְכוּ' (איוב ל״ח:ז׳).

מדרש (ויק"ר פ"א א') ר' תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג כ) ברכו י"י מלאכיו וכו' אם בעליונים הכתוב מדבר, והלא כבר נאמר (תהלים קג כא) ברכו י"י כל צבאיו, הא אינו מדבר אלא בתחתונים, עכ"ל. יש להתבונן מאי חזית הרי ברכו י"י כל צבאיו נאמר אחר כך בפסוק, אם כן יש לומר מלאכיו, מלאכי"ו ממש וכל צבאיו בתחתונים. וי"ל דדייק שפיר דעל כרחך תצטרך לאוקמי חדא אמלאכים וחדא אתחתונים, ואם תאמר מלאכים ממש, קשה למה לא אמר כ"ל מלאכי"ו, וכי סלקא דעתך שיש מלאכים שאינם מברכין, וכי לריק נבראו ח"ו, על כרחך לומר דמלאכיו קאי אתחתונים, כיון שהבחירה חפשיית להם, ישנם הרבה שאינם ראויים לברכה. והנה כינה המשורר לעובד התחתון בשם מלאך, ולהעליון צב"א, והקדים התחתון להעליון. דעיקר היחוד גורמים ישראל כנודע, על כן אין רשות למלאכים לברך עד אשר יברכו ישראל, כמד"א (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בוקר, (והדר) ויריעו כל בני אלקי"ם (חולין צ"א ע"ב), (ודוק גם כן שלא אמר כ"ל כוכבי בוקר, ואמר כ"ל בני אלקי"ם). והנה מלאך בגימטריא יחודא שלים הוי"ה אדנ"י, וכיון שכבר גרמו ישראל היחוד, הנה נקראים עליונים בשם צב"א, בגימטריא הוי"ה בהיכ"ל, רצ"ל הם מברכים צבא המלך להיכלו על ידי ישראל. והתבונן שבבית המקדש היו צ"ג כלי שרת שבהם משרתים ישראל (תמיד ל' ע"א), ואם כן הכלי שרת הם המעלים קרבנות ישראל, וכן המלאכים הם המעלים ישראל אשר ישרתו בם בקודש, הבן הדבר: