אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃ (ס)
מבוא השערים
ונודע שבחי׳ מלכות ועולם העשי׳ בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, במקום התפארת ועולם היצירה הי׳, והי׳ היחוד פנים בפנים, ואחר החורבן בעונותינו הרבים ירדה המלכות ועולם העשי׳ למטה, ועיין בע״ח היכל ו׳ שע״ג פ״ב וז״ל הקדוש וזה סוד השליך משמים ארץ וכו׳ כי ת״ת ישראל שהיא ז״א השליך את המלכות הנקרא ארץ שהיתה תחילה בתפארת שבו הנקרא שמים ומשם השליכה וכו׳ ע״ש, וע״ז היו ב׳ בחינות הנביאים המ״ח נביאים המשיכו את האור מעולמות העליונים, ונביאי דור ודור העלו את עולם העשי׳ שיוכל לקבל את האור, והוא כעין בחי׳ שושבינין דמלכא ושושבינין דמטרוניתא כמו שנודע שמשה בחי׳ שושבינא דמלכא ואהרן דמטרוניתא, לכן ויבכו את אהרן וכו׳ כל בית ישראל, קרוב הי׳ יותר אל העם ואותם תיקן שיהיו ראוים לקבל.
בעל שם טוב
את ה' האמרת וגו' וה' האמירך וגו'. פירש"י שהוא לשון תפארת ע"ש, כתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב (איכה ב') תפארת ישראל, ואמר אלוקיי רב ב"ש, שהקדוש ברוך הוא אינו יכול להתפאר, כי מי יוכל להבין עצמותו, לכן מתפאר עצמו בבניו, כמו שמתפאר עצמו האב בבניו, כן היה האהבה להאציל בני ישראל, כדי לקבל מהם התפארת, נמצא התענוג נתגלה בזה ההתפארות:
(כתבי קודש דכ"ד ע"ג).
(כתבי קודש דכ"ד ע"ג).
ערבי נחל
וז"ש כביכול וירד ה' לראות כו' ר"ל בבוא ית"ש להשגיח במעשיהם ושיקבלו עונשם על מעשה ההוא רצה בלי שיהיה רחמים בדינם אלא יקבלו עונשם בדין הגמור כפי מה שגרמו כדרך הרשעים שמהפכים כו' וכאמור וכביכול שם אדנ"י למעלה והיינו וירד ה', וזהו ג"כ בפסוק וירא ויאמר ה' זעקת סדום כו' ארדה נא רומז ג"כ לזה והבן וה' יכפר. וזה מרומז ג"כ במגילת קינות (איכה ב, א) איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל, כי נודע ששם הוי"ה ב"ה מדתו נקרא תפארת ישראל ויהיה פסוק זה כאמור בלשון שאלה איכה יעיב באפו מדת הדין שהוא שם אדנ"י את בת ציון ואיך לא הגין עליהם מדת הרחמים וע"ז השיב השליך כו' שהיה אדנ"י למעלה ע"י שגרמו כך במעשיהם כנ"ל. וזה מרומז ג"כ בפסוק (ישעיהו ד׳:א׳) ביום ההוא יסיר אדנ"י את תפארת כו' והבן.