נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲוֺנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך [שְׁבוּתֵ֑ךְ] וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃ (ס)
נועם אלימלך
וישב משה אל ה' כו' ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת. לכאורה "הצל לא הצלת" הוא כפל לשון, כיון שאמר "הרע לעם הזה" ממילא לא הציל אותם. ונראה כך פירושו, דהנה אנחנו בגלות המר הזה אשר בצרותינו לו צר וגלתה השכינה עמנו, אין לנו לדאוג ולהתאונן אלא על גלות השכינה, ולא לחשוב כלל על צרותינו כי אם על צער וגלות השכינה, ואילו היה מגמותינו וצערנו רק על צער השכינה ולא צערנו, בודאי היינו נגאלים מיד, אך כי בשר אנחנו ובלתי אפשר לסבול לנו צרותינו ומכאובינו, לכן ארכו לנו הימים בעוונינו הרבים בגלות המר, מחמת שאנו משתתפים צערינו עם צער השכינה ואנו חוששים על צערינו, ואילו היה צדיק אחד כנ"ל, היה מציל את כל העולם כולו מן הגלות. וזהו שאמר משה רבינו ע"ה "ומאז באתי לדבר בשמך", פירוש כל דבורי לא היה רק בעבור שמך הגדול והקדוש שהוא בגלות ולא בשביל גלותינו, והסימן וראיה שאמת אתי שכוונתי לא היתה רק בעבור שמך הקדוש, כי אני רואה שפרעה "הרע לעם הזה", שזה סימן לאדם הרוצה להוכיח את חבירו או לדבר דברי קדושה, איך ידע שכוונתו היה רק לשמים בלי מחשבה ופניה אחרת? אם רואה בדברו לפני אנשים שאינם מהוגנים והם כועסים על דבריו, בודאי היו דבריו בכוונה שלימה לשמים לבד, ובעזה"י דבריו יעשו רושם, וזהו שאמר משה רבינו ע"ה כל דברי לא היו לשום כוונה אחרת רק בשמך ממש, והא ראיה שהרע לעם הזה, ומאחר שהיו דברי רק למען קדושת שמך, מן הראוי היה שיגאלו ישראל מיד "ומדוע הצל לא הצלת". וזהו שאמר דוד המלך ע"ה "השיבה לי (ששון ישעך)", פירוש גאל אותנו והשיבנו מהר לארצינו, כי כל כוונתי אינו אלא למען "ששון ישעך", שתגאלנו גאולה קרובה למען ישועתך, להשיב את שבותך היא השכינה הקדושה, ולא למענינו כי אם למענך. והשם יגאלנו במהרה ונגילה ונשמחה בישועתו. אמן.
תולדות יעקב יוסף
והענין דכ' רמא' בס' מחיר יין שכוונת המן והיצה"ר יעשו עץ דגבוה חמשים אמה ר"ל שיעלה מרדכי במדריגה עליונה שע"י זו יהי' סבת נפילתו וכו' יעו"ש כי ריבוי השמן גורם כיבוי הפתילה ובזה בארתי לא תעלה במעלות אשר לא תגנה ערותך עליו יעו"ש וה"ה איפכא שיאמרו אנשי צורה די לי מדריגות אנשי חומר זה ג"כ אינו וכמ"ש האלשיך במשנה בן תימא קל כנשר שיראה לפרוח למעלה מכולם וכו' יעו"ש וכן בארתי במשנה ומה בין תלמידי א"א לתלמידי בלעם וכו' וכבר נודע כי גבר נק' אנשי צורה ואשה נק' אנשי חומר שרש כחם כנקבה.
תולדות יעקב יוסף
וה"ה איפכא כשהוא במדרגה עליונה כגון שמתבודד בינו לבין קונו וזר לא יקרב אליו כי עוסק בתורה ועי"ז ניצול מיצה"ר והרהורים וכיוצא כי התורה היא תבלין ליצה"ר ויודע שאח"כ הוצרך לצאת מן הספר אל תוך העיר או לעסק פרנסתו או לשאר דברים ומיד בצאתו מהספר לפתח חטאת רובץ שבתוך העיר הוא בור ריק בלי מים של תורה רק נחשים ועקרבים של לשון הרע ודברים בטלים והסתכלות נשים וכיוצא בו כמו שביארתי אם אמצא בתוך העיר חמשים צדיקים וכו' יעו"ש ומה יעשה וינצל כל ערום יעשה בדעת שיקשר את עצמו בעודו מתבודד שיהי' שם הויה של ד' אותיות נגד פניו גם בלכת ובין אנשים וכמ"ש הרמב"ם ורמ"א מביאו שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלת הצדיקים וכו'.