חסידות על איכה ב:יז

בִּצַּע אֶמְרָתוֹ (איכה ב׳:י״ז) – בִּזַּע פּוֹרְפִירָא דִּילֵהּ, (מדרש שם). כִּי בְּוַדַּאי אֵין הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ יָכוֹל לִסְבֹּל כְּבוֹדוֹ וְגַאֲוָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ח): הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה וְכוּ'. רַק מֵחֲמַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל צִמְצֵם וְהִלְבִּישׁ אֶת גַּאֲוָתוֹ כְּדֵי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ.

וכן יש לפרש לקתה בכפלים, היינו דכתיב (איכה ב' י"ז) וישמח עליך אויב הרים קרן צריך, היינו צרה כפולה שכל מה שהיו האויבים מריעים ומצירים לישראל ניתוספה להאויבים שמחה, כי השמחה של ישראל נהפכה להיות להאויבים, ובכן כל מה שהרעו והתאכזרו ביותר לא נתקררה רוחם עליהם אלא היו להם לשמחה, והיו מהדרים ומשתוקקים שיבוא לידיהם להתאכזר עוד יותר, ושמחת האויבים עליהם היתה קשה עליהם יותר מצרתם, וזהו הרים קרן צריך שקרנות צדיק נהפך לקרן צריך, וכמו שהחטא שלקחו הקדושה להחצוניות, כן הי' העונש בכפלים, שהשמחה וקרן ישראל לא די שנעדרו מהם אלא עוד נתוספו על חשבון הצרים והאויבים:

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמַּלְבִּישׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה הוּא מַלְבִּישׁ בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים. וְזֶהוּ: לֵאמֹר – לְשׁוֹן הַלְבָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ב׳:י״ז): בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְבוּשׁ. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל: