צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃ (ס)
ליקוטי מוהר"ן
וְעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת עֹמֶק הַלֵּב, הַיְנוּ כְּשֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנוֹפֵל הָאֱמוּנָה, עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה, שֶׁהוּא קוֹל בְּלֹא דִּבּוּר כַּנַּ"ל, אֲזַי צְרִיכִין לִצְעֹק מִן הַלֵּב לְבַד, בִּבְחִינַת (איכה ב׳:י״ח): צָעַק לִבָּם אֶל ה', שֶׁהוּא צַעֲקַת הַלֵּב לְבַד, בְּלִי קוֹל, בִּבְחִינַת (תהילים ק״ל:א׳): מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' – מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא. וְעֹמֶק הַלֵּב זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת, בִּבְחִינַת (משלי כ׳:ה׳): מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ.
שם משמואל
ונראה לומר עוד דתפילה ישנה בשני אופנים, יש שהלב מתעורר בתפילה כמ"ש (איכה ב' י"ח) צעק לבם אל ה', כי מחמת צרת ומצוקות לבו מתפרצת התפילה מקירות לבו, ויש שהתפילה באה מחמת הדעת והתבוננות שמתעורר להתפלל, ואף שלא תתכן תפילה אלא במוח ולב, מ"מ זו באה מחמת מצוקת הלב ומעוררת את המוח לחשוב מחשבות, וזו באה מהתבוננות המוח והמוח מעורר את הלב שהוא הנפש להשתפך אל חיק אבי':
שם משמואל
בפייט דרושים תקוע בכסה באחד כמו אחד בירכותיהם, ויש להבין שייכות השופר לברית מילה, ונראה דהנה מצות השופר שהוא הבל הלב קודם בוא להתחלקות ה' מוצאות הפה, זה מורה שנדרש תכלית רעותא דליבא טרם בוא להתחלקות חמש הרגשות, וכענין שכתוב (איכה ב' י"ח) צעק לבם אל ה', שירגיש עומק הלב ולא הידיעה והמחשבה לבד, וזה אי אפשר בלתי קיבוץ כל חלקי האדם וכל החושים וכמ"ש הרמב"ם באגרת לתלמודו וקראם פרקי הצלחה, ואתה בהתקע שופר בר"ה ידיך תהיו פשיטות ללקיחת השופר ועיניך קמוצות ואזניך קשובות ויתר חלקיך נרעדים וחרדים ונפעמים וכו', ולזה בא הרמז בכסה באחד, היינו שתתעורר ותתרגש עומק נקודת הלב שהיא מכוסה, עד שכמעט איננה נודעת אף לאדם עצמו, כידוע לאנשי לבב, ושם היא התאחדות כל החושים: