חסידות על איכה ג:כח

והנמשל מובן, כי אנחנו עם בני ישראל בנים קראנו בנים אתם לה' אלקיכם (דברים יד א), בני בכורי ישראל (שמות ד כב). ולחטיבה אחת עשנו בעולם, שנאמר (שמואל ב' ז כג) מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (ברכות ו' ע"א). ואהב אותנו, דכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. והנה גברו העונות עד שחלינו במחלה גדולה מאד בחולי הנפש, כי העונות והחטאים הם סמי המות להנפש בטבע כנודע מספרי חכמינו הקדושים, וראתה חכמתו יתברך להשקותינו מי רוש מי המרים יין חמת תנינים חמת המציק הוה על הוה וצרה אל חברתה ניגשת, ולא מחמת שנאה ח"ו כי לא זז מחבבן ועדיין חביבותיה גבן, רק לרפאות אותנו מחלינו ולצרף אותנו כמו בתוך כור שנשאר נקיים מכל סיגים, ולהסיר מאתנו כל חולי וכל מכה וכל כתם וכל פגימה, ואף שאנחנו זועקים אבינו שבשמים לא הטה אוזן, כי יודע דרך רפואתינו בכך והוא מקור אהבה, אף כי קשה מאד בעיניו צרותינו ובכל צרתם לו צר כתיב (ישעיה סג ט), וכמבואר במדרש (זוטא איכה פ"א) על הפסוק (איכה ב ג) השיב אחור ימינו מפני אויב, שהיו האויבים מהדקים ידי ישראל לאחוריהם, ואמר הקב"ה אף אנכי עמם בצרה ואף אני אעשה כן, כד"א השיב אחור ימינו, עד כאן. והבן מזה כמה קשה לפניו גודל צרותינו, ואף על פי כן סובל הכל מגודל אהבתינו שנתרפא מנגעינו וממכאובינו. והנה העכו"ם שחקו עלינו לאמור כי עזב ה' אותנו ואוהב נהפך לאויב היה כאויב ח"ו, בראותם כל העכו"ם שלוים ושקטים, ואנחנו דויים סחופים ומדולדלים ומטולטלים, צרה אל חברתה ניגשת אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ונחשבנו ח"ו כצאן לטבח, והיינו למשל ולשנינה, ואיך יתכן זה אם היה קיים רושם נקודה אחת מן האהבה הישנה אשר אהבנו אבינו שבשמים. ואף אם אנחנו נאמר להם כי אין זה מחמת שנאה, רק אדרבה מחמת גודל האהבה לאשר כי יודע דרך רפואתינו בכך, הלא לא יודו לנו, וכסיל שונה באולתו וימלאו פיהם שחוק עלינו. לכך (נקיים) [נתקיים] בנו עכשיו (איכה ג כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו, ובאנו למדה שומעים חרפתן ואין משיבין ועונים, ואנחנו מיחלים ומחכים ומצפים שיבא העת שיודו לנו, דכאשר יושלם הרפואה וירפאנו ויגאלנו ויתראה ויתגלה מלכותו עלינו לעיני כל חי, אז יוכיח סופינו על תחלתינו כי כל המרירות לא היה משנאה, רק לרפואה לגודל חליינו ומכאובינו מחמת חטאינו, ואז יודו כל האומות כי היה לרפואה בראותם כי נרפא לנו מעונותינו, עד כאן הנמשל. ונקדים דרש"י פירש בשיר השירים על הפסוק (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתך רעיתי, שם דמיתיך רעיתי, שם הראתי לכל שרעיתי את.

הנני כופל ומשלש להודיע שלא החברייא היא העיקרית בזה רק החבר, האיש, האברך, והבחור הנכנס לעבודה הוא העיקר בזה. כי הגמרא שאומרת עשו כתות ועסקו בתורה שאין התורה נקנית אלא בחבורה האם כוונתה שהחבורה היא הכל ולא האיש הלומד את התורה ומי שא״א לו בחבורה גם לבדו לא ילמד ח״ו. והמשנה [אבות פ״ג מ״ב] אומרת מנין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב״ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו, עכ״ל המשנה. רק הענינים אשר כתבנו בזה הם עיקר כוונתנו ותכלית הקונטרסים, אבל כיון שבית ישראל דומה עתה לבית שאחזו האש מכל עבריו, הצרות משונאי ישראל הממררים מאוד את חיינו מבחוץ, והקרירות לתורה ולעבודה מבפנים, ח״ו עלולות להרוס ולכלות מנפש ועד בשר. וכבר אמרנו בריש חובת התלמידים שרק להב החסידות עם תענוגי׳ מן הגן עדן יתענג בהן הנער והבחור והאברך בעבודתו ותורתו יכולות להציל את עם ישראל מטמיעה וכליון הקרירות ח״ו. וכן כמו שלא ישפיקו המים בשעת שרפה וסכנה נוראה, אשר יביאם האיש בדליותיו לבדן, רק בשבעה דרכים ימהרו להביאם, זה בדליותיו זה בחביתיו זה בכדיו וכו׳. כן גם את החסידות התרופה הנחוצה והבטוחה להציל את עם ד׳ ואת בית ישראל לא נשתפק להכניסה בקרבנו בגופנו ונפשנו בהאמצעים שדברנו בהם לעת עתה לבד, רק גם את אמצעת החברייא הצענו בזה. וכולי האי ואולי יעזור ד׳ ונציל את גופנו ונפשנו מהריסה ואבדן ח״ו, ולא שרק החברייא היא עיקרית הכל.

וכבר ביארתי מזה ובזה יובן כי נודע האמנה היינו דביקות וז"ש ויהי בימי שפוט השופטים ששפטו והרהרו על שופטיהם ומאחר שלא היה להם דביקות והאמנה עם הרועים ממילא לא הי' להם דביקו' והאמנה עם הש"י כנ"ל וכמ"ש ובו תדבקון הדבק בת"ח כו' וממילא הם הפכו אחוריהם אל הת"ח וכאלו כביכול פנו אליו עורף ולא פנים וגם הוא ית' החזיר פניו מהם לכך ויהי רעב בארץ וגו' ואח"כ שחזרו הרוכלים בעיירות ומסתמא לפניהם גלוי שישמעו לדבריהם דאל"כ כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך כו' ומאחר שחזרו פב"פ לת"ח שהם הרוכלין גם הוא יתברך פנה אליהן ובדין שיהי' שובע וברכה וז"ש כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם וק"ל.