וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א ׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה׃
בני יששכר
אבל אומר לך את אשר עם לבבי מצאתי ראיתי בזוהר שלח דף קס"ט ע"ב א"ל ר"ש ודאי ידענא דאתן מלבישין תמן (בגן עדן) בלבוש יקר דגופא דהוא קדושאי אי הוה כגוונא דא בהאי עלמא ב"נ דאיתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא (ר"ל אם אירע באיזה פעם גם בעוה"ז שיתלבש האדם באותו הלבוש והגוף יקר ורוחניי שבג"ע) א"ל מלה דא שאילו קמי' רב מתיבתא וכו' ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא מלכו"ת דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מהאי רוחא דאוירא דהאי עלמא ואתלבשא בי' אסת"ר וכדין עאלת קמי' מלכא אחשורוש וחמא ההוא דלבושא דנהורא דיוקנהא אדמי למלאך אלקים פרחא מיני' נשמתא לפום שעתא (בזה יתכן במקרא ויה"י כראות המלך את אסתר וכו' ל"ל למימר ויה"י לישנא דצערא הל"ל וכראות המלך אך הוא להשמיענו הגיע ו"י וצער פרחה נשמתו לפי שעה מגודל הפחד נ"ל) מרדכ"י אוף הכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכו"ת לבוש מלכו"ת ודאי דיוקנא דההוא עלמא וע"ד כתיב כי נפל פחד מרדכ"י עליה' פחד מרדכ"י ולא פחד אחשורוש אמר ר"ש כמה מתיקין אינון מילין זכאה חולקיה והא ידענא דצדיקיא בהאי עלמא מתלבשן בלבושא דאיקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי א"ל אוירא דג"ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן בי' צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרה וכך הוה למרדכ"י (בעוה"ז נ"ל) דכתיב בלבוש מלכו"ת דיוקנא דההוא עלמא ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון עד וכו' עכ"ל ומעתה הרי שלך לפניך מנהג ישראל תורה היא שנהגו בשעת השמחה להתלבש בלבושים שונים לזכרון הנס והפלא שהתנוסס הש"י עם מרדכ"י ואסת"ר שנתלבשו במלבושי יקר רוחניים מה שמלובשין הצדיקים בג"ע והנה תראה בדברי הזהר שכן הי' לישראל במתן תורה ותבין לפ"ז משאמרז"ל הדר קבלו' בימי אחשורוש:
קדושת לוי
לכולם נתן לאיש וכו' לבנימין וכו' וחמש חליפות שמלות (בראשית מה, כב). ואמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז.) אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו אלא רמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני אחשורוש בחמשה מלבושים כמו שכתוב (אסתר ח, טו) ומרדכי יצא וכו'. ונראה בסייעתא דשמיא ליתן טעם ושבח לדברי חכמינו ז"ל דברוח קדשם רמזו לבנימין נס מרדכי כי יוסף ובנימין מאם אחת היו והראה לו שמקרה אחד יקרה לשניהם כמו דיוסף נתעלה על ידי חלום שחלם לפרעה כן מרדכי שיצא מבנימין נתעלה על ידי חלום כמאמר רבותינו בתרגום ובמדרש (אסתר רבה י) דבלילה ההוא נדדה שנת המלך, שחלם לו שהמן רצה להורגו ועל ידי כן נתמלא עליו חמה וצוה אותו להלביש את מרדכי ולהוליכו ברחוב העיר וכמו שיוסף היה אף על פי כן תחת רשות פרעה כפירוש רש"י בפסוק (בראשית מא, מ) רק הכסא אגדל ממך, כמו כן מרדכי שיצא מבנימין אף על פי שנתעלה היה תחת רשות אחשורוש כמאמר חכמינו ז"ל (מגילה יד.) הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן עיין שם. זהו כוונת רבותינו ז"ל שרמז לבנימין במה שנתן חמש חליפות שמלות, שמרדכי שיצא מזרעו שוה לו. מעתה נראה לי, דכל מעשי שבטי יה הקדושים והטהורים סימן טוב לבנים ויוסף רמז לגאולת מרדכי וישראל מהמן הרשע כו', כמו כן שמעון ולוי בהריגתם לשכם רמזו גאולת חנוכה מאומה הרשעה דממש דומה לו דכמו דגבי שכם היה קצת על ידי מלחמה של שמעון ולוי וישועת ה' עזר להם, כמו כן בחנוכה היה על ידי מלחמה של חשמונאי ובניו והשם יתברך עזר להם למסור גבורים ביד חלשים כו'. מה שאין כן בפורים לא היה שום סיוע התחתונים. ולהכי בחנוכה דהיה על ידי מעשה דשמעון ולוי בשכם שהם גרמו בשכם לפעול שיהיה לבניהם ישועה כדומה לשכם לכן היה בחנוכה הנס על ידי חשמונאי ובניו דהיו כהנים שבאו משבט לוי דכן בשכם היה לוי הלוחם וגם כן במלחמת חנוכה היה אחד מבני מתתיהו שמו שמעון כנזכר בספר יוסיפון, שהיה כובש המלחמה על ידי שמעון כמו בשכם. ומעתה יאיר עינינו בתורתו זהו שאמר יעקב (בראשית מט, ו) שמעון ולוי וכו' וברצונם עקרו שור, רמז שבאותו מעשה שכם עשו פעולה לעקור שור כמאמרם ז"ל (ירושלמי חגיגה ב, ב) שרצו היונים שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל, הם עקרו לזה שלא יצטרכו לכתוב על קרן שור זהו עקרו שור, מחמת שפעלו לבניהם שחשמונאי ובניו ינצחו היונים. ואמר בקהלם אל תחד כבודי, על פי דכתב הרמב"ן ז"ל דחשמונאי ובניו מה שנקמו מה טוב עשו, אפס במה שנטלו המלוכה לעצמם לא נכון כן, כי המלוכה ליהודה ניתנה לבד עיין שם. וכבוד נקרא על שם מלכות שלמלך יאה כבוד ועוז. ובקהלם אל תחד כבודי, שכבודי לא יתיחס עם כבודם, דהיינו המלכות שנטלו חשמונאי דנקרא כבוד על ידי רשימת שמעון ולוי בשכם כנ"ל, כי איננו חפץ בזה שיטול מלכות רק יהודה. ועיין בפירוש רש"י שפירש פסוק בסודם אל תבא כו', במעשה שכם:
אגרא דכלה
ומקלל אביו כו' (שמות כא יז). "ומקלל תרין במסורה. דין ריש פסוק. ואידך סוף פסוק בשמעי יצוא יצא ומקלל (שמואל ב' טז ה). לרמז דין מקלל "אביו, נהרג על ידי מי שהוא ראש ותחילתו, היינו אביו על שקילל את אביו. ודין שמעי ניצול על שם סופו, שהיה עתיד לצאת ממנו מרדכי אשר נכתב בו (אסתר ח טו) ומרדכי "יצא וכו':