שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃
נועם אלימלך
נשא את ראש בני גרשון גם הם כו׳. יש לתת טעם לשבח למה לפעמים כתיב למשפחותם קודם לבית אבותם ולפעמים כתיב לבית אבותם ולמשפחותם, ע"פ הפסוק שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם ולמשפחותם כו׳, כי הצדיק הוא מעלה את העולם כולו והוא נושא אותם ע"י דבקותו וקדושתו, ועי"ז הוא מקרב אותם לעבודת הבורא ית"ש, וזה נקרא נשיאות ראש, לכן צוה השם שהנשיאות ראש ההוא יתנהג לפי הגלגולים, כי הצדיק היודע גלגולי הנשמות יכול לידע איזה איש יש לו נשמה קדושה, או מאיזה עולם נשמתו נלקחה, ומשה ואהרן היו במדריגה זו וידעו גלגול הגשמות, לכך צוה אותם השי"ת ב"ה "שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם" פירוש לפי גלגול הנשמות כן תעלו אותם למעלה, אך פשוטי בני אדם אשר נשמתם אינה כ"כ במדריגה גדולה, גם הם צריכים עליה ונשיאות ראש, ולמה יגרעו, ובמה הם יכולים להנשא כיון שהם למטה? לזה צריך הצדיק לקשר אותם באבות הקדושים הכלולים מכללות ישראל, ואז יתעלו למעלה על ידם, וזהו לפעמים כתיב לבית אבותם קודם למשפחותם, על שצריכים לקשר אותם באבות תחילה כדי להעלות אותם בתוך שאר משפחות ישראל, ובאותן שהם צדיקים שנשמתם הוא מעולם העליון הוא להיפך, שמעלין אותם כסדר מתתא לעילא, מתחילה למשפחותם ואחר כך לבית אבותם, לקשר אותם עם מדריגות האבות ג"כ, ודו"ק.
ישמח משה
נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם (במדבר ד כא). וי"ל דהנך שני תיבות גם הם, משולל הבנה. והנ"ל בזה, דהנה בספר נועם אלימלך נתן טעם על שלפעמים כתוב למשפחותם לבית אבותם, ולפעמים כתוב לבית אבותם למשפחותם. והוא דכתיב (במדבר א ב) שאו את ראש בני ישראל לגלגלותם, פירוש לפי גלגול הנשמות, כן תעלו אותם למעלה, ואמנם פשוטי בני אדם אשר נשמתם אינה כל כך במדרגה גדולה, גם הם צריכים עליה ונשיאת ראש, לזה צריך הצדיק לקשר אותם באבות הקדושים הכלולים מכללות ישראל, ואז יתעלו למעלה על ידם. והיינו לבית אבותם תחילה אחר כך למשפחותם, שצריך לקשר אותם תחילה באבות כדי להעלותם מתוך משפחות ישראל. ובאותן שהם צדיקים שנשמתם היא מעולם העליון, הוא להיפך שמעלין אותם כסדר מתתא לעילא, מתחלה למשפחותם אחר כך לבית אבותם לקשר אותם מדרגת האבות גם כן, עד כאן דבריו הקדושים. ולי נראה להמתיק, על פי מה שכתבתי למעלה בסיום ויחי על הפסוק (תהלים מט כ) ובתפלה למשה שם) תבא עד דור אבותיו וגו', על פי האור החיים בפרשת קרח במ"ש על המדרש (סנהדרין ק"ט ע"ב) קרח (במדבר טז א), שעשה עצמו קרחה, בן יצהר שהרתיח כל העולם כצהרים וכו', עיין שם וש"י. והנה המבואר דכל זמן שהפגימה אינו מגיע עד שרשו בהאבות שהם עיקר האילן, אינו נכרת לנצח, מה שאין כן אם ח"ו מגיע עד שם. והנה איתא (במסכת ברכות דף ט"ו:) אין קורין אבות אלא לשלשה. והנה שם בסימן מ"ט (תהלים מט טו) מדבר ברשעים כצאן לשאול שתו וגו', לזה אמר תבא עד דור אבותיו, ר"ל אם רעתם תבא עד שרשם בהאבות, דהיינו דור אחר דור למפרע עד דור האבות, עד נצח לא יראו אור, והבן. והמבואר שם דמי שפגם, רק שלא פגם כל כך שיהיה הפגם מגיע בשורשו לשרש אברהם יצחק ויעקב שנקראו אבות כאמרם אין קורין אבות אלא לשלשה, יש לו תקנה, עיין שם. אם כן מובן דאופן כונתו להאחז בשרשו בשורש האבות, ומשם יומשך זוהר לנשמתו עד יטהר לאט לאט וירפא כל אשר נתקלקל ונפגם, אך איך בא אל האבות כיון שהמדריגה שלמטה נפגמה, ואיך עולה בסולם ודרגא עקורה. לזה צריך באמת סייעתא דשמיא ועזר אלקי, כי הבא ליטהר מסייעין לו לפתוח לו שביל מעילא לתתא בלי המדריגות. וזה לדעתי חותר חתירה מתחת כסא כבודו (סנהדרין ק"ג ע"א), כי צורת יעקב ישראל סבא חקוק בכסא כנודע (במ"ר פ"ד א'), וצריך לחתור מתחת לכסא בלי סדר המדרגות להגיע זוהר טהרה לנשמת החוטא הרוצה לשוב באמת, ואם כן הוא נדבק בהאבות בלי ממוצע. מה שאין כן צדיק גמור דאין צריך לזה, כי כל המדריגות מתוקנים אצלם ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא. ובזה פי' הפסוק (ישעיה נז יט) שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, כי לבעל תשובה יש שלום ברישא ממקור קדושת ישראל שביל לנשמתו מרחוק בלי הדרגה כי הדרגה עקורה, ואחר כך (לענפי) [לענפים] הקרובים לטהרם ולזככם ולתקנם מקלקולם. והיינו שלום לרחוק ולקרוב, ושמא תאמר למה זה שהוא בלי הדרגה, לזה אמר אמר ה' ורפאתיו, שהוא צריך רפואה ולא יתכן בלי התקשרות במקור האבות ואין לו מדריגות להגיע לשם, על כן עושה לו הקב"ה נס להאיר לו שביל מעילא לתתא להגיע זוהר לנשמתו. ועל פי זה יבא על נכון אמרם ז"ל (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, שנאמר שלום לרחוק ברישא ואחר כך לקרוב, עד כאן. ויומתק מאד על פי דברי, דהיינו שלום לרחוק דהיינו לבעלי תשובה שהיה רחוק ברישא, שהוא במעלה היותר גבוה שנדבק להשורש בלי ממוצע, ואחר כך לקרוב דהיינו לצדיק גמור שהוא אחריו במדריגה, שנדבק רק על ידי ממוצעים, ומפרש הטעם דזה אינו משום גריעת הצדיק ח"ו, רק אמר ה' ורפאתיו, שזה צריך לרפואה ולא יתכן בלא זה, אבל צדיק גמור אין צריך לזה, והבן. והשתא מבואר דצדיק גמור למשפחותם לבית אבותם כסדר המדריגות, ובעל תשובה לבית אבותם והדר למשפחותם. והנה על זה קשה לכאורה מבני גרשון, דלא מצינו שחטאו, ונאמר בהם לבית אבותם למשפחותם. והנ"ל על פי מה שמבואר בנועם אלימלך (בהפסוקים (במדבר ה א) וישלחו מן המחנה), דקהת רומז על בחינת הצדיקים מזכי הרבים, ואליו יקהת עמים (בראשית מט י). ומררי על המסגפים עצמן ביסורין ועינוים לכבוד השי"ת וליראתו, וממררין את חייהם, גרשון על ענותנותן ונחשבין בעיני עצמן כגרים ושפלי ברך, דהנה שם גרשון נקרא על שם כי גר הייתי בארץ נכריה (שמות יח ג), עד כאן דבריו. והנה לפי זה שהם ענותנין גדולים אף שהם מיוחסים, אינם מתגאין כלל בזה והם שפלי ברך כאלו הם גרים בלי יחוס אבות, ונתקיים בהו מה שמפרשין (תהלים מה יא-יב) שכחי עמך ובית אביך, (תהלים מה יב) ויתאו המלך יפיך, (דר"ל שכחי וגו' היינו היחוס שלך), ואם כן ה' צלך (תהלים קכא ה), כשם שהם שפלים בעיני עצמן בלי הביט על מעלת יחוסן, ככה השי"ת מתנהג עמם להזהיר עליהם זוהר אברהם יצחק ויעקב בלי ממוצע סדר יחוסן, והבן. וגם כיון שענותנין המה צדיקים בשורש האבות שהמה ענוי ארץ. והיינו נשא את ראש בני גרשון גם הם שהמה צדיקים גמורים, מכל מקום יהיו נשיאות ראש להם, הואיל והם בני גרשון ר"ל ענותנין כנ"ל, להיות לבית אבותם למשפחותם והוא מעלה גדולה להם, והבן.
קדושת לוי
שאו את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם כו' ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א, ב-יח). ופירש רש''י ז"ל ויתלדו, הביאו ספר יחוסיהם. ולי נראה לפרש כפשוטו ויתילדו, לשון לידה. כי ידוע הוא שאומות העולם מתיחסים אחר אמם ולכן נקראו לאומים. מה שאין כן אומה הישראלית אחר שקבלו התורה ועשו את המשכן וכליו זכו להתיחס אחר משפחות אביהם כנודע סוד הדבר. וזהו ויתילדו, נולד להם דבר חדש. וזהו למשפחותם לבית אבותם, שיתיחסו אחר משפחות אביהם. וזהו שאו את ראש בני ישראל, שאו מלשון התנשאות והרמה. למשפחותם לבית אבותם, היינו שזכו אחר קבלת התורה ועשיות המשכן וכליו להתיחס אחר אביהם: