חסידות על במדבר א:מט

ובאלה לא היה איש כו'. יש לדקדק דמקרא זה הוה לו לכתוב קודם מנין הלוים דהא הלוים לא היו בגזירת מרגלים, והיה במנין זה גם אנשים מהמנויים במדבר. וי"ל שלטעם זה אמר הכתוב אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני, דלכאורה תיבות את בני ישראל מיותר דהא מנייהו מיירי, והיה לו לומר בקצרה אשר פקדו במדבר סיני, אלא שהכתוב בא לפרש דקאי אשלפני פניו מהפקודים של בני ישראל, דבלשון זה אין שבט לוי בכלל, כי הלוים לא התפקדו בתוך בני ישראל, וכן בפרשת במדבר כתוב שאו את ראש כל עדת בני ישאל ואח"כ כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל, הרי דבמאמר הראשון שאמר שאו את כל עדת בני ישראל אין מטה לוי בכלל.

אך את מטה לוי לא תפקוד כו' בתוך בני ישראל (במדבר א, מט). כי התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה הם אורות. והמשכן הוא מה שהאורות הרוחניות הם מצומצמים במשכן. וישראל הם גם כן אורות התורה. כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה. וכלל הוא, כמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים, כן יש תרי"ג אורות שכליות בעבדות הבורא והם נקראים אברים הרוחניים והבורא ברוך הוא משפיע תמיד בהשכליות. ויש אדם שמשיג רק השכליות, ויש אדם שמשיג ורואה האיך השפע בא מעילת העילות על השכליות. וזהו הוא מראות הנביא כמו שנאמר (שמואל א' ט, ט) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. וזהו הרמז וזה מעשה המנורה כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ובמלאכת המשכן לא נאמר כן, כי המשכן רומז על השכליות, והמנורה, רומז על ראיות השפע הוא בכל רגע מעילת העילות על השכליות. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה, משה ראה איך השפע בא מעילת העילות על השכליות. ולכך לא פקד את הלוים בתוך בני ישראל, כי ישראל הם מורים על אורות השכליות ולוים מורים על השפע הבא מעילת העילות על השכליות. ולכך בטהרת הלוים כתיב (במדבר ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם, כי שערות הם בחינות לבוש והלוים רומזים על בחינה עליונה שהוא בלא לבוש כלל: