וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
ערבי נחל
וזה יבואר כשתעיין בדברינו בפרשת פנחס בפסוק לזרח משפחת הזרחי, כי בשנעמוד על השינויים שיש בין מנין של פרשת במדבר שהיה בתחלת הארבעים שנה ובין המנין של פרשת פנחס שהיה בסוף הארבעים אנו רואין כי שבט ראובן נחסר במנין השני שלשה אלפים פחות שני מאות ושלשים, ושבט שמעון נחסר הרבה, ומגד נחסר חמש אלפים ק"ן, ושבט יהודה היה יותר במנין שני, אבל לא היה המותר רק מעט שני אלפים פחות מאה, ויששכר העדיף במנין שני עשרת אלפים פחות מאה, וזבולון העדיף שלשה אלפים ומאה, ומנשה העדיף עשרים אלפים וחמש מאות, ומאפרים נחסר שמונה אלפים, ובנימין העדיף עשרת אלפים ושני מאות, דן העדיף אלף ת"ש, ואשר העדיף שנים עשר אלף פחות ק', ומנפתלי חסר שמונה אלפים.
אגרא דכלה
וידבר י"י אל משה לאמר וכו' (במדבר ד כא). בבני קהת היתה האמירה גם לאהרן (במדבר ד א), וכאן למשה לבדו. על פי פשוטו להורות בא מה שהיה הציווי לפקוד קודם את בני קהת, הוא לכבוד אהרן שהוא מילידי קהת, ואין בזה פחיתות כבוד לגרשון הבכור, נ"ל:
ערבי נחל
והנה מבואר בחושן משפט אפילו המחזיק במדינה אחרת מהני חזקה כל שלא מיחה אלא אם כן היה שעת חירום ומלחמה ע"ש. לזה אמר הכתוב עוד טעם שלא יהיה להעובדי כוכבים דין חזקה, כי ואתכם אזרה בגוים, שתהיו במדינה אחרת, והריקותי אחריכם חרב, רצה לומר חיילות של מלחמה כמ"ש רש"י בכמה דוכתי דלשון חרב היינו חיילות ויהיה שעת חירום ואין כאן חזקה. ולזה אמר והיתה ארצכם שממה רצה לומר אף שתהיה שממה תהיה ארצכם בחזקת ישראל קיימא וק"ל. השם יתברך יזכנו שנראה בבנינה במהרה בימינו אמן. חסלת פרשת בחוקותי נשלם חלק הראשון על פרשת במדבר לא נמצא בכתבים