חסידות על במדבר ח:ד

אך את מטה לוי לא תפקוד כו' בתוך בני ישראל (במדבר א, מט). כי התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה הם אורות. והמשכן הוא מה שהאורות הרוחניות הם מצומצמים במשכן. וישראל הם גם כן אורות התורה. כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה. וכלל הוא, כמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים, כן יש תרי"ג אורות שכליות בעבדות הבורא והם נקראים אברים הרוחניים והבורא ברוך הוא משפיע תמיד בהשכליות. ויש אדם שמשיג רק השכליות, ויש אדם שמשיג ורואה האיך השפע בא מעילת העילות על השכליות. וזהו הוא מראות הנביא כמו שנאמר (שמואל א' ט, ט) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. וזהו הרמז וזה מעשה המנורה כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ובמלאכת המשכן לא נאמר כן, כי המשכן רומז על השכליות, והמנורה, רומז על ראיות השפע הוא בכל רגע מעילת העילות על השכליות. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה, משה ראה איך השפע בא מעילת העילות על השכליות. ולכך לא פקד את הלוים בתוך בני ישראל, כי ישראל הם מורים על אורות השכליות ולוים מורים על השפע הבא מעילת העילות על השכליות. ולכך בטהרת הלוים כתיב (במדבר ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם, כי שערות הם בחינות לבוש והלוים רומזים על בחינה עליונה שהוא בלא לבוש כלל:

בהעלותך את הנרות וכו' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב) ויעש כן אהרן וכו' כאשר צוה וכו' (במדבר ח ג), וזה מעשה המנורה מקשה זהב (במדבר ח ד). מה שיש לדקדק במקראי קודש הללו. א), לשון בהעלותך, ודברי רז"ל ידועים (שבת כ"א ע"א, ספרי ח ה). ב), עיקר הציווי היינו להדליק מול הנר האמצעי, זה לא שייך בציווי לאהרן, רק להעושה המנורה שיעשה הפיות נוטין לנר האמצעי. ג), יאירו שבעת הנרות, ששת הנרות מיבעיא. ד), ויעש כן אהרן, למה לי. גם היתור לשון כפול בפסוק, ורש"י ז"ל פירש להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, ומה שבח הוא וכי דבר גדול הוא מקושי העשיה שיהיה באפשרי לכח העצלות שבאדם יפעל עשות שינוי בדבר כזה. ה), וזה מעשה המנורה מקשה זה"ב אינו ענין לכאן. והנראה דהנה מנור"ה רמז לשכינה הקדושה בחינת רח"ל, (עיין בספר מאורי אור מערכת המ"ם, וז"ל מנורה נקראת רח"ל ולכן מנורה בימין, כי רח"ל מקבלת הארה מהחסדים המגולים הנקרא ימין, ויש בה ז' נרות שיעור קומתה נגד חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אנפין, וגימטריא אלקי"ם דיודין עם הכולל כינוי המלכות, מנורת זהב כולה כתיב (זכריה ד ב) כי בניינה מהגבורות שם אלקים עכ"ל, ועיין בעץ חיים שער דרוש תיקון הנוקבא). ובזה נבוא אל הביאור, דהנה גם אנחנו בני ישראל העמוסים מני בטן, יש בנו כל המדות הללו ז' המדות אהבה יראה וכו', רק בהיותם בקטנות הם עדיין בסוד הגבורות, ויאהב אדם באהבתו התקועה בכחו את אשר לא ירצה הש"י, וכן ביראתו ותפארתו. אך בהביט אל התכלית בכל ענין להאיר אור השכל בכל מדה ומדה ממדותיו, להתבונן בתכלית המדות אשר כונן בו היוצר, כדי שימליך הש"י מלכות שלימה על כל פרטי מדותיו, ויאהוב באהבתו הנרצה לבוראו, ויירא מגדולתו, ויתפאר בתפארתו וכדומה, זה הוא התכלית וזה נקרא גדלות המדות, והבן מאד והשם הטוב יכפר בעדינו. והנה אהרן קדוש י"י שושבינא דמטרוניתא (זוהר ח"ג נ"ג ע"ב), לו ניתנה למנה המצוה הלזו שיפעול יחודים עילאין בהמצוה הלזו לייחד הנרות דזעיר אנפין בהמנורה הטהורה, ויתמתקו הגבורות דמנורה בחסדים עליונים דהנרות, ועל ידי כך נמשך רבו יתירא ושפע רב לנשמות ישראל העמוסים מני בטן, שגם הם יוציאו ז' נרותיהם אל התכלית הוא קבלת מלכותו ית', והבן. והנה כבר מלתינו אמורה כמה פעמים במי אשר אין כח שכלו חזק להתבונן במושכלות מעשה המצות, אזי יעשה על דעת הצדיקים המבינים בטוב המצוה ועל כוונתם. וזה הוא הנרצה לדעתי במקראי קדש בהעלותך את הנרות (עלייה דוקא נקרא ההדלקה, כי על ידי זה יתמתקו הגבורות, והבן השם הטוב יכפר), אזי אל מול פני המנורה (מלכות שמים) יאירו שבעת הנרות, (שבעת דייקא חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אנפין). ויעש כן אהרן (להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, שהיה בכוחו ושכלו הקדוש לייחד היחודים הנוראים, ואף על פי כן לא סמך על שכלו, ועשה בכוונה כללית) כאשר צוה י"י את משה (על דעתו ועל כוונתו). וזה מעשה המנורה (בעצמה מקשה זה"ב כי בניינה מהגבורות, על כן תוגדל מעלת המצוה בעליית ההדלקה יפעל למתק הגבורות בחסדים, ומזה יומשך רב טוב לבית ישראל וכאמור, והבן:

וזה מעשה המנורה וכו' (במדבר ח, ד). הכלל, כי יש שלשה אהבות בעולם, דהיינו אהבה לדבר אסור רחמנא ליצלן, וגם יש אהבה לדבר המותר שמותר לאהוב דבר המותר אבל באמת גם זה אינו תכלית האהבה, כי עיקר היא פנימיות האהבה אשר באלו שני בחינות הנשפע מהבורא ברוך הוא כי על כן צריך האדם ליקח האהבה הפנימיות אשר נתלבש באלו הדברים ולאהוב בו הבורא יתברך וזהו אהבה השלישית היא העיקר. ונמצא בבחינה זו האדם מעלה נצוצות, כי אסור לאדם לומר שיש איזה דבר בעולם בלתי הנשפע מהשורש העליון רק שצריך האדם להסתכל הפנימיות אשר בזה הדבר, דהיינו דבר זה יש בו אהבה אזי צריך ליקח אותו האהבה ולעבוד בה את הבורא וכן בשאר המדות ונמצא מדבק לשורש ומעלה הנצוצות וזהו הרמז, כי המנורה כדמות המדות אשר העולמות עובדים בהם את הבורא והם שבע מדות וזהו קני המנורה. וזהו הרמז בהעלותך את הנרות (במדבר ח, ב) דהיינו המדות לעבוד בהם את הבורא יתברך. אל מול פני המנורה המנורה הוא מרמז על השכינה המאיר באלו המדות. יאירו שבעת הנרות. וזהו זה מעשה המנורה מקשה, כלומר ליחד הכל הפנימיות אשר בזה העולם להבורא יתברך כנ"ל. וזהו עד ירכה, דהיינו האהבה אשר בזה העולם לדברים המותרים אשר הוא מרומז בירכה, דהיינו סוף המדריגה ככתוב (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמינו. עד פרחה, דהיינו הפנימיות מהאהבה אפילו לדבר האסור, כי פרחה הוא לשון דבר הנופל, דהיינו שנפל האהבה לדבר האסור וזהו פרחה, רפ"ח נצוצין. כל אלו אהבות צריך האדם לדבק בהבורא ברוך הוא, כי ממנו נשפע האהבה לזה העולם. וזה מקשה ליחד הכל להבורא ברוך הוא: