חסידות על במדבר טז:ג

בזהר (פ"א ב') ריש ד"ה איש תנינן דפ' דא כללא דאורייתא ע"ש נראה בכל ד"ז דקדושים תהיו היא כלל התורה כולה, דכל המכוון שבכהת"כ ומצותי' הוא רק להכניס בלב קדושה, וכמש"נ ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים וגו' וכן בפ' זו ושמרתם וגו' ועשיתם אותם עאני ד' מקדשכם, דכל המצות נותנים קדושה בלב האדם כמ"ש בברכתם אקב"ו ובקה"י אשר קדשנו במצותיו כו' ובתפלה קדשנו במצותיך ונאמר על קבלת התורה ואתם תהיו וגו' וגוי קדוש ונאמר ואנשי קודש תהיין לי' ונאמר כי עם קדוש אתה וגו' ונאמר קודש ישראל לד', ומ"ש תנינן נראה דכוון לברייתא דתו"כ והוא גם כן במ"ר דע"כ נאמרה בהקהל לפי שרוב גופי התורה תלויין בה, ופי' גופי היינו עיקרי התורה, וי"ל כמ"ש דאין הכוונה למצות שבפ', דזה א' במ"ר שם אחר כך דעשרת הדברות כלולין בה, אבל קאי עמ"ש קדושים תהיו (ומ"ש רוב י"ל משום דיש הרבה להכניס טהרה דהוא מקמי קדושה כמ"ש רפב"י בע"ז [כ' ב'] וכ"א בזהר כאן פ"א רע"א מאן דאשתדל באורייתא אתדכי ובתר אתקדש) כנ"ל. וע"כ נאמרה בהקהל כמו במ"ת, שא' דאמלמלא חסר א' מישראל לא ניתנה תורה, כי ס"ר דדור המדבר הם ס"ר אותיות דתורה כי כ"א שורש נפשו הוא מאיזו אות או חלק מאות מהתורה ואם היה חסר היה חסר אותו אות או אותו חלק וס"ת שחסר אפילו קש"י כולה פסולה, וכן כאן גם כן מ"ש קדושים, תהיו כי קדוש אני שא' בתו"כ מה אני קדוש אף כו' היינו קדוש כמוהו ית', ואף שא' במדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושי למעלה מקדושתכם אינו סותר למ"ש בתו"כ כ"פ הל' מה אני וגו', כי האדם צריך להתדמות לקונו, וכמ"ש ע"פ ולדבקה בו הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' אבל הוא רק כפי השגתו במדותיו ית' ובאמת לקדושתו ית' אין קץ וכן בקדושת האדם יש מדרגות לאין שיעור ועדת קרח אמרו כל העדה כלם קדושים בו' ודבר שקר לא נכתב בתורה ובודאי האמת היה כן אבל יש קדושה למעלה מקדושה וכל ישראל קדושים. ואהרן נבחר לקדוש בין קדושים, וכמ"ש בפ' אמור וקדשתו וגו' קדוש יהיה לך כי קדוש אני ד' מקדשכם הנה דהשי"ת מקדש לכ"י ואמר זה לטעם על קדושת הכהן כלפי ישראל כי קדוש אני גו' דלקדושתו אין שיעור וא"ס ויש מדרגות מעלה מעלה לאין שיערו, ומצינו רבי נקרא בגמרא (שבת קי"ח.) רבינו הקדוש ובירושלמי דגיטין (סוף פ"ו) אמר רבי על ר' יוסי כשם שבין ק"ק לחולי חולין כך ביני לר' יוסי הרי כמה מדרגות בקדושה, ובקדושת המקום תנן בפ"א דכלים די' קדושות הן והוא חליקה דהך כלל שכל קדושה חלוק לי' מדרגות כידוע, ומסתמא כן גם בשנה והם שבת וד' קדושות דרגלים שהם ג' רגלים, ושמיני עצרת שהוא רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב. מסתמא קדושתו גם כן מדרגת קדושה בפ"ע ור"ה ויום הכפורים הרי ז', וחול המועד פסח וחול המועד סוכות דכ"א קדושה בפ"ע כמו שהרגלים כ"א קדושה בפ"ע ור"ח הרי י' קדושות חלוקות מה"ת בזמן ומסתמא הם גם כן זו למעלה מזו, ושבת הוא הראש והתגלות ע"ק שהוא כ"ע ור"ח הסוף מדת מלכות, וכן מסתמא גם בנפשות יש לחשוב י' מדרגות קדושה מלך ונביא כה"ג ומשוח מלחמה וכהן הדיוט נשיא ואב"ד וחכם לויים וישראלים (ועי' הוריות [י"ג א'] דחשיב י"א מדרגות בכהנים וי"ל דהם רק י' כי משוח ומרובה בבגדים אאל יחד אם לא כשעבר משיח והו"ל משיח שעבר והא דהתם י"ל בדוחק) וזה דרך כלל ובפרטי פרטות יש הרבה מדרגות לאין שיעור וערך וחלוקת המדרגות הם כפי השגתו קדושתו ית'. כי גם קדושתו ית' חלוק לי' מדרגות בי"ס, כי בעצמות הא"ס ל"ש תואר קדוש ולא שום תואר רק הכל מצד אצילות קדשו שהאציל איזה השגה מאורו ית' להנבראים, ואותה השגה חלוקה למדות, וכל מדה גם כן חלוקה לי' וכן הולך לאין שיעור כידוע, ואדם המקדש עצמו מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה כמ"ש ביומא [לט א'] אבל הכל הוא כפי השגתו. וכמשגיע לאיזה מדרגה דקדושה להיות כשם וכו' כפי השגתו אז מתגלה לו אור קדושתו ית' ממדרגה יותר גדולה שעדיין לא הגיע אלי', והוא חוזר להתקדש ולהגיע למדרגה זו להיות כשם וכו' וכשמגיע לאותו מדרגה אז הוא משיג מדרגה יותר עליונה מקדושתו ית', באופן שלעולם קדושתו למעלה כו' אף דהם מתקדשים כמוני וכשם כו':

עוד באופן אחר על המדרש הנ"ל פרה אדומה ראה. דהנה אמרו רז"ל (מדרש רבה חקת) פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים. וכבר פירשתי (בפרשת חקת) הרמז בו. וכעת אומר דבר אחר, דמרמז כי ברשעים מי שאינו מכסה פשעים, בא לידי טהרה ותשובה, כמ"ש (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח, וכמו שאמרו רז"ל (יומא ט' ע"ב) הראשונים שנתגלה עונם וכו', וכמו שפי' הפסוק (איכה א' ח) חטא חטאה ירושלים וגומר, מה שאין כן בעל מעשים טובים המפרסם מעשיו הטובים, כמו שפירש בספר בינה לעתים בפסוק (שמואל א' כד יח) ואתה הגדת היום את אשר עשית עמי טובה וגו', ובפסוק (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר וגו', ובפסוק (משלי טז כו) נפש עמל וגו', עיין עליו (בדרוש ל"ד). והנה איתא (שבת ס"ז.) אילן המשיר פירותיו, סוקרו בסיקרא כדי להודיע צערו לרבים, ועיין בערוך ערך סקר, כי הוא צבע שאין מצוי כל כך באילנות מצד עצמו, וכן פרה אדומה, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש (ישעיה א' יח) אם יהיו חטאיכם כשנים, ר"ל שלא יכסה פשעיו ויתודה עליהם בפרסום, אז כשלג ילבינו, והבן. והנה מכל המעשים טובים שעשה משה, לא פרסמה התורה רק בענוה (במדבר יב ג), ומזה נראה כי עיקר זכותו על ידי זה, ולכך ראוי לגדולה ולכבוד כדרך הבורח מן הכבוד, כמו שאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), מה שאין כן הרודף אחר הכבוד כמו שאמרו רז"ל. ואם כן איך יכול לחלוק על גדולתו לומר שראוי לו, כי אם יאמר כן, הרי אינו ראוי לו, כי הלא העיד הכתוב שמה שזכה משה לנבואת פנים אל פנים, היה על ידי הענוה היתירה והיא גדולתו. וזה מבואר ממש בפירוש בסוף פרשת בהעלותך, וכמו שפירשתי שם דפסוק והאיש משה וגו', הוא הצעה למה שנתבאר שם מנבואת פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח), עיין בחידושי לחולין דבמדה שאדם מודד מודדין לו, וכשם שהוא מתנהג בענוה, כך הקב"ה מתנהג עמו, והבן. אך מכיון שראה קרח שדין של פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים, ולמה, רק הוא לרמז על זה הענין שכתבתי, ואם כן מדת ענוה של משה נסתר לפי דעתו של קרח, דלא האמין כל כך שלא כתב משה אות אחת מדעתו, כמבואר מדבריו בטלית שכולה תכלת (תנחומא קרח סי' ב'), אם כן לפי זה יכול לחלוק עליו כיון שאין הגדולה תולה בענוה, דהא לפי דעתו הענוה של משה גרוע מאד והוא נשא ושפל ח"ו, כמו שפירש בשבט מישראל (בתהלים סי' נ"ח) הפסוק בישעיה (ב יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, לכך נושאו לבו לחלוק. ועל פי זה מבואר סמיכת הסדרים כמו שדרש ר' יוחנן במסכת ברכות (דף יו"ד ע"א) מקרא (תהלים קיא ח) סמוכים לעד לעולם וכו', ועיין שם מה שכתבתי על הגליון לפרש אמרם (ברכות י' ע"א) למה נסמכה פרשת אבשלום (תהלים ג א) לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב א), שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו, אלא הוה, הכי נמי הוה). ועל פי זה אתי שפיר מה דנענש קרח אף שכבר אמר יעקב בנבואה ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט ו), ונדרש (סנהדרין ק"ט ע"ב) על ענין קרח שנאמר (במדבר טז ג) ויקהלו, כי בסוף בהעלותך מבואר ענין ענוה של משה שזכה מזה לנבואה יתירה, ובפרשת שלח שהגדולה תולה בזה, על פי מה שביארתי בתרגום יונתן בן עוזיאל כד חמא משה ענותנותו וכו', ואף על פי כן בא קרח ורדף אחר הכבוד וחלק על משה מכח הגדולה, ובאמת קשה מאד להבין טעותו, ולזה נסמך פרשת חקת לומר כי מזה נצמח טעותו, ולכל זה כיון המדרש כנ"ל.

והנה מצינו בדורו של משה רבינו ע"ה ג"כ שהיה מדה זו בהרבה מהם וכמצינו במחלוקת קרח שאמרו (במדבר טז, ג) רב לכם כי כל העדה כו' ומדוע תתנשאו, וכן כמה פעמים נאמר וילונו על משה כו', וכל זה גרם להם גסות הרוח, וכן שחשדוהו באשת איש (סנהדרין ק"י.) וכדומה, הרי שהיה בהם גאוותנים שלא נחשב משה רבינו ע"ה בעיניהם, ובאמת עם ישראל בטבעם רחוקים ממדה זה כנ"ל, רק ירשו דבר זה מצד היותם במצרים ושם נתגדלו, ומצרים נקראים רהב שהם גאוותנים כנודע, וכן אח"כ עברו בין שאר עכו"ם ומדתם היא שהם מתגאים, ומצרים על כולם, ומצד שישראל נתגדלו ביניהם למדו מדתם כי הרגל נעשה טבע, ולכן נמצאו בהם גאים, וכמש"ה בפרשת קרח ודתן ואבירם (במדבר טז, כז) יצאו נצבים, ופירש"י ז"ל דלשון נצבים ביאורו שיצאו בקומה זקופה ונתגאו נגד משה רבינו ע"ה, עם היותם רשעים אפילו הכי נתגאו וחשבו עצמם לצדיקים כמשה רבינו ע"ה או יותר ממנו.