חסידות על במדבר ט:ח

ה', סיום התורה מקושר לתחלה. כי כבר פירשתי (דברים לד י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה שני פרושים. פירוש א', על פי כי שאר הנביאים לא יוכלו להתנבא רק אחר שהתבודד, ולא היה בדעתו ובשכלו בזה העולם כלל, מה שאין כן משה אמר עמדו ואשמעה (במדבר ט ח). וזה שאמר ולא קם נביא בעוד היותו בישראל מדבר עמם כמשה, והבן. פירוש ב' פירשתי על הפסוק הנ"ל, על פי משה אית בכל דרא ודרא (תיקו"ז סט קי"ד ע"א). וזה שאמר עוד בישראל, פירוש שעוד היום הוא בישראל, והבן. ועכשיו אמשיך כל הפסוק עד סוף התורה לזה הפירוש הב', על פי כי כל הניסים הנאמרים בתורה הק' הם לעולם, ונחקקו אז בהזמן ונעשים בכל שנה ושנה ובכל דור על ידי נשמת משה, כשם שנעשה אז על ידי משה. ורצוני לומר דכל הניסים הנעשים בזה העולם, העיקר הוא היחודים והתקרבות הנעשים במידת עליונות, ונמשך למטה לפי הצורך, ובכל שנה נעשה התקרבות והיחודים במידות עליונות על ידי משה, ושמא תאמר למה בני ישראל אין רואין בכל שנה כמו שראו אז, ואף שנעשה רק באורות עליונים, נאה ויאה וראוי לעם ה' לראות באור נשמתן שלהבת י' המתנוציצין משם. התירוץ הוא, דבאמת בעת הבריאה על דעת כך נברא אדם הראשון, והיה יכול לראות באור נשמתו בגינזי מרומים, כל זמן שלא היו לו מסך המבדיל והיה לו כתנות אור בא'. ואחר החטא נעשה כתנות עור בע' משכא דחויא ומכסה עין הרואה (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), לכך אף שנעשה מה שנעשה על ידי משה בכל עת, כל ישראל אינם רואים עד שיתוקן הכל, ויהיו הכל כמו בתחילת הבריאה קודם החטא, אז יהיו נגלה ונראה כל הנעשה על ידי משה דלתתא בכל עת ובכל זמן ובכל דור לעיני כל ישראל, והבן. ועל פי זה מובן ההמשך, וגם הסיום המקושר להתחלה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שהוא עוד בישראל (דברים לד יא) לכל האותות והמופתים וכו' אחר שלחו ה' וכו' לכל כו', זה הוא עוד בישראל, שנעשה כל זה על ידו בכל דור ובכל עת, ואימת יהיה לעיני כל ישראל (דברים לד יב) שיהיו הכל רואין זאת, בראשית ברא אלקים (בראשית א א), אימת שיהיו הכל כבתחילה וראשית הבריאה, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד.

ויקרב משה את משפטן לפני ה'. הכלל, זה הוא התענוג של האב כשמנחיל את בנו וזה הבחינה התעורר משה בה' שאנחנו נקראים בנים לה', והתעורר משה זה הבחינה שהשם יתברך ינחיל אותנו כל הטובות. וזהו ויקרב משה את משפטן, היינו משפט נחלה. לפני ה', זה הבחינה התעורר משה בה':

ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה י"י לכם (במדבר ט ח). להבין לשון עמד"ו, הוה ליה למימר אשמעה מה כו'. והנ"ל כי הנה כאשר תבין מסוד מטי ולא מטי, כאשר רוצה איזה אור לינק מעילתו, מוכרח כביכול להפוך פניו מהעלול ממנו, כי אז הוא בערך מקבל ולא בערך משפיע. וככה תתבונן בערך הרב עם התלמיד, [עיין מ"ש בפרשת פנחס בפסוק (במדבר כז יז) אשר יצא לפניהם]. והנה אדוננו משה בעת היותו מדבר לקהל עדת ישורון להשפיע להם טוב התורה, היו עמו בבחינת פנים בפנים, והיה משפיע להם מבלי הפסק, והיו מתעלים בכל רגע ממדריגה למדריגה, והיו נקראים אז הולכי"ם. מה שאין כן כשנפסק השפע דפנים בפנים היו נקראים עומדי"ם. והנה כעת שרצה משה אדוננו לקבל שפעו ית', אזי היה בהכרח אז שתפסוק מדריגת פנים בפנים מישראל, בכדי שיהיה הוא בבחינת מקבל ולא בבחינת משפיע, ונשארו אז תלמידיו עם י"י אלה בבחינת עומדים. וז"ש עמד"ו במדריגה אחת, עד שאשמעה מה וכו', ואז אחזור להשפיע לכם כל טוב, והמ"י לאשורו בסוד מטי ולא מטי, ויוכל להתבונן בזה שכליות גדולות בהנהגת הצדיקים עם תלמידיהם, פעם בסבר פנים יפות ופעם בהיפך, כי הוא לפי הזמן והכל לטובת ישראל: