וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם׃
ישמח משה
(ד) עוד יתבאר התרגום יונתן הנ"ל, כי הנה אלדד ומדד התנבאו משה מת ויהושע מכניס (סנהדרין י"ז ע"א), ועדיין לא היה שמו יהושע, אם כן אם לא קרא משה את שמו יהושע, לא היה ראוי לגדולה. והנה כבר הקשה בספר שו"ת אבן שוהם על הטור או"ח, דפסק בסי' צ' דלעמוד (בתפלה) מתוך עסק בדברי ציבור, כעומד בתפלה מתוך דברי תורה דמי, דשמחה היא לו. והקשה על זה מהא דאיתא (סנהדרין ע"א שם) דאמר יהושע אדוני משה כלאם (במדבר יא כח), הטל עליהם צורכי ציבור וכו'. ופירש זקני מהרש"א ז"ל הטל עליהם צורכי ציבור, ויהיו עצבים ויהיו כלים מאליהם מנבואתם, דאין השכינה שורה מתוך עצב וכו' (שבת ל' ע"ב), אלמא דעצב הוא. ותירץ בספר הנ"ל דליהושע מתוך ענותנותו הגדולה, היה נדמה לו כעצב שלא היה רוצה בגדולה, עד כאן דבריו. והנה ידוע אמרם (עירובין י"ג ע"ב) כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודפו. ועל פי זה מבואר כד חמא משה ענותנותו וכו', דהיינו כנ"ל שאינו רוצה בכבוד, קרא לו יהושע שורש הגדולה והכבוד, דכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודפו כנ"ל. והיינו יה יושיעך מעצת מרגלים, ר"ל שעל ידי עצת המרגלים נצמח לו ישועה שיהיה הוא המכניס, דאם לא כן היה משה המכניס שהרי משה נקבר בחוץ לארץ, רק משום ויתא ראשי עם (דברים לג כא) (רבה דברים פרשה ב' סימן ט' (דב"ר פ"ב ט')), והבן.
תולדות יעקב יוסף
ובזה נ"ל לבאר משנה סוף עוקצין אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן וגו' ור"ל כי הת"ח נק' כלי המחזיק ברכה לישראל להמשיך השפע לדור כמו ר"ח בן דוסא הנ"ל ושיהי' מחזיק בחזקה שיהי' נשאר קיים הוא ע"י שיתבודד תחלה בתורה ועסק הש"י הנק' שלום כמ"ש דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלו' וכן הש"י שמו שלום ויקבל השפע מלמעלה לעצמו תחלה ואח"כ ישפיע לזולתו וז"ש ה' עוז לעמו יתן ר"ל כל יום יתן עוז לעמו שהם הת"ח וכמ"ש והגד לעמי וגו' יתן תחלה להתעסק בתורה ולהתבודד ועי"ז ה' יברך את עמו השפלים לת"ח בשלום ע"י השלו' קבלו תחלה לעצמם וק"ל.
קדושת לוי
ויאמר אדני משה כלאם ויאמר משה כו' מי יתן והיה כל עם ה' נביאים כו' (במדבר יא, כח-כט). הנה הצדיקים יכולין לבטל הגזירה ולהפוך מרעה לטובה ובאמת אינם יכולין לבטל הגזירה, רק כל זמן שלא נכתב הנבואה מהגזירה בהנביא. אבל אם כבר נכתב הנבואה אז אי אפשר לבטל כדי שלא יאמרו שקר ניבא הנביא וכתב. והנה לכאורה איך יכולין להתפלל לבטל חבלי משיח הכתובים בנביא. רק התירוץ, כי הרמב"ם כתב בספר המדע ובהלכות מלכים שאין מובן מהנביאים איך יהיה קודם ביאת הגואל במהרה בימינו. והנה כיון שאינו מובן בנביאים החבלי משיח לזה אנו יכולין להתפלל לבטל כיון שאינו מפורש בפירוש בדברי הנביאים. ואם כן הוא ממה נפשך, אם אין כתוב ומרומז בהם אזי אנו יכולין לבקש לבטל, ואם כתוב ורמוז בהנביאים חבלי משיח כעת אין אנו יכולין להבין בדברי הנביאים רק כשיבא משיח צדקינו במהרה בימינו ואז ילמוד אותנו הפירוש מהנביאים. והנה אפילו אם כתוב בהם חבלי משיח הלא כשיבא משיח צדקינו כל ישראל יהיו נביאים כמאמר הכתוב ונבאו בניכם ובנותיכם כולם ידעו כו', ונמצא אנו יכולין לבקש לבטל אותם, כי כיון שיהיו כל ישראל נביאים אז אין חשש שיאמרו שקר ניבא הנביא כיון שיהיו כל ישראל נביאים ידעו שבאמת ניבא הנביא רק שהצדיקים שהיו בדור קודם ביאת הגואל בטלו זה הגזירה. והנה יהושע אמר למשה כלאם, ומשום שניבאו משה מת יהושע מכניס, ולבטל אי אפשר (כאן חסר) מחמת שנכתב בתורה. לזה אמר לו משה מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, כלומר כשיהיו כל ישראל נביאים אז יכולין לבטל הגזירה אפילו אם נכתב כיון שכל ישראל יהיו נביאים יבינו זאת שצדיקים יכולין לבטל הגזירה אפילו אם נאמר להנביא מן ה' הצדיקים יכולין לבטל. וזהו שדרשו רבותינו ז"ל (דב"ר ג) על פסוק (דברים ט, א) אתה עובר היום את הירדן כו', שמשה פתח להם פתח שיבקשו עליו רחמים שיכנס לארץ, אף שאמר הנה אנכי מת, היינו שבנביאות משה האמינו כל ישראל שבוודאי נבואתו אמת. ונמצא אפילו אם ישראל יבקשו לבטל הגזירה ממשה רבינו עם כל זה לא יהרהרו חס ושלום אחר נבואתו, כי בוודאי ישראל יאמרו שנבואתו היה אמת רק שישראל בתפילתם בטלו הגזירה להפוך לטובה: