וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכָל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃ (ס)
קדושת לוי
עבודת מתנה אתן את כהונתכם כו' (במדבר יח, ז). הנה כשאדם עובד את ה' אינו מתנה, כי כן החיוב על האדם. אבל כשאדם מעלה הנצוצות זה הוא מן האדם מתנה אל ה'. וזהו נשאת ונתת באמונה (שבת לא.) כשאדם עושה משא ומתן עם נכרי והישראל מרויח בהמשא ומתן ועל ידי זה יכולת בידו לעבוד ה' ביותר אזי מעלה הניצוצות מן האומות. וזהו נשאת, לשון עליות. ונתת באמונה, כמבואר כי הוא מתנה אל ה' מישראל שמעלה הנצוצות. ומזה בא הגרים מן האומות מחמת שישראל מעלים הניצוצות מהן כנ"ל וזהו עבודת מתנה:
שפת אמת
ויקח קרח. דאיתא במד' התורה ניתנה בלקיחה ובמתנה כמ"ש לקחת מתנות. והם בחי' קריבה ובחירה שכתוב במד' על פסוק אשרי תבחר ותקרב. קריבה הוא לפי מעשה האדם כמ"ש מעשיך יקרבוך. וקרח אחז ביותר במדת הקריבה ולקיחה שזה מדת הלוים. כמ"ש ויקרב אותך ואת כו' אחיך בני לוי. אבל בחי' אהרן הי' העיקר בבחירה כמ"ש אשר יבחר ה' וכ' אשר אבחר כו' מטהו יפרח. וזהו בחי' מתנה כמ"ש עבודת מתנה אתן. ובאמת עיקר כחן של בנ"י הוא הבחירה שבחר בנו הקב"ה כי בחי' הקורבה היא גם לכל העולם. אפילו האומות כפי מעשיהם מתקרבין להקב"ה. אבל בחירה היא בעצם שבחר הקב"ה בבנ"י ובצדיקים ביותר זה עדות שיש בהם חלק אלוק ממעל. ובאמת זה הסימן מי שעובד לשמו ית' מתדבק ביותר בבחי' הבחירה כי מה האדם שיבוא לקרב עצמו אל הבורא ית'. רק מצד שהקב"ה בחר בנו וזה רצונו ית' ורצונו הוא כבודו. ולכן אני בא לעשות רצונו ית"ש להתקרב אליו למלאות רצונו ית'. וזה הי' בחי' אהרן. והוא ג"כ בחי' השבת שכ' בזוה"ק דקרח חלק על שבת. דשבת הוא מתנה טובה. ואומרים בקידוש אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו כי רצונו ית"ש בבנ"י. וכן במועדות אשר בחר בנו. ולכן שבתות ומועדות מיוחדין רק לבנ"י כי בחי' בחירה שייך רק לבנ"י והם עדות על פנימיות נפשות בנ"י כמ"ש. והכהן שבחר בו הקב"ה הוא כלי בלי פסולת. ובמד' בוקר ויודע ה' כשם שא"א להפוך הבדלה שבין ערב ובוקר כו'. פי' כמו שיש בזמנים יום מיוחד לאור וערב בלילה וביום הוא בירור התערובות כמו כן בנפשות יש נפשות שאין בהם תערובות פסולת. לוים בחי' ערב שהם עבודתם בחוץ ולברור אוכל מתוך פסולת ועבודה שלהם בא ע"י בירור האור מן החושך וכן בירור שבימי המעשה. והכהן הוא אור בלי תערובות כמו השבת שאינו צריך בירור. והנה הלוי צריך לפרוש מעשר מן המעשר וכ' ונחשב לכם כו' כדגן מן הגורן כו'. הרמז הוא דתבואות הארץ צריך בירור אחר החטא דכ' קוץ ודרדר תצמיח. ולכן טבל במיתה שיש בו תערובות מסט"א. וע"י הפרשת תרומה ומעשר מתברר ע"י חלק התרומה שהיא קודש. והמעשר אעפ"י שהוא מבורר וניתן ללוי יש בו עוד פסולת לגבי התרומה ונחשב להם לגבי הכהן כדגן מן הגורן וצריך להפריש תרומת מעשר שהוא בירור הגמור בלי שום פסולת מדת הכהן כנ"ל:
אגרא דכלה
וזה הדבר אשר וכו' לקד"ש אותם לכה"ן לי (שמות כט א). הנה מתחלה אמר הש"י ואתה הקרב וכו' לכהנ"ו לי (שמות כח א), ולא אמר לקדש"ו. והנראה דהנה בעבודתו ית"ש הנה עבודת העובדים יש נקרא עבודת משא, ויש נקרא עבודת מתנה. דהנה האיש אשר לא נבדל לגמרי מחומריות עולם הזה, הנה עבודתו עבודת משא נקרא, כי העבודה עליו עדיין למשא, אבל עובד בעבור כי צוהו השי"ת. אבל מי שנבדל לגמרי מן העולם הזה, הנה גם בעולם הזה מטעימו הש"י מעין עולם הבא, זה סוד עולמך תראה בחייך (ברכות י"ז ע"א), והתענוג הגדול שבכל התענוגים הוא לו העבודה בתורה ומצות כמו בגן עדן, וזהו נקרא עבודת מתנה אתן את כהונתכם (במדבר יח ז). ונאמר לי משם דודי זקני סבא קדישא מהרמ"ז זצוק"ל שאמר שאינו מצפה לתשלום שכר על עבודתו ית"ש מעת שנתוודע לו וכו', רק עיקר קיווי השכר בעת שעבד כעבד נאמן אמונת אומן וזה כל האדם, הבן הדבר. והנה קד"ש הוא נבדל, והנה הש"י אמר למשה הקרב אליך את אהרן אחיך רק לכהנו, כי אין עליו מוטל לבקש קידוש, אבל הש"י הבטיח למשה וזה הדבר וכו' לקדשו גם כן, כי עבודת מתנה אתן וכו', הבן כי קצרתי: