וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת־עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֺנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַחֲלָֽה׃
קדושת לוי
עוד יבואר, ויושע ה' ביום ההוא כו'. כלומר שנעשה נס משינוי טבעיים ונתגלה השכינה שלמעלה מן העולמות, כי הניסים שהם מן חלק אלהי שהוא בתוך העולמות הוא בטבעיים כמו הנס בפורים כמו שכתוב לעיל. ולכן נאמר ביום ההוא, כי ההוא הוא עולם הנסתר כדאיתא בזוהד הקדוש על פסוק (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא. והנס שהוא למעלה מטבעיים כיון שבא מבהירות שהוא למעלה מן העולמות הוא נסתר כי כן הבהירות שלמעלה מן העולמות נסתר מהברואים וידוע שהיום הוא לשון הארה. וזהו ויושע ה' ביום ההוא, כלומר בהארה של ההוא, דהיינו בהארה של עולם הנסתר, דהיינו בבהירות שלמעלה מן העולמות שהוא נסתר מברואיו. וזהו שנאמר בהגדה לא על ידי מלאך כו' אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כלומר שהנס לא היה מה שבתוך העולמות רק הנס היה במה שלמעלה מן העולמות:
תולדות יעקב יוסף
ועפי"ז יבואר מצות הדלקת נרות המנורה בפ' בהעלותך הגם מה שהיא נמנה א' מתריג' מצות הוא מפסוק פ' תצוה באהל מועד מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן ובניו מערב ועד בוקר וגו' נראה לבקר פסוקי בהעלותך איך הוא בכל זמן שהתורה והמצות הם נצחיים גם לפי חז"ל בקרבנות שהקריבו נשיאים אינו לעולם אבל נרות שהדליק אהרן הוא לעולם וק' דהחוש מראה שגם נרות בטלין כשחרב הבית ונראה דודאי יש לתרץ משנה באבות פ"א שמאי א' עשה תורתך קבע וכו' וי"ל הא אמרינן בפ"ד דברכות ר"א העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ותורה ותפלה בחדא סלקא אי אין לומר בתפלה שהוא כמשאוי עליו חק קבוע גם בתורה אין לעשותה הגם דרש"י פי' באבות בדרך אחר אבל ק' מנ"ל לרש"י זה כי אם מכח קושי הנ"ל ונראה דכ' בזוהר כ' לך לך ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה אר"א כאשר קרב מבעי' לי' אלא כדכתיב ופרעה הקריב לישראל בתיובתא אוף הכא הקריב דאקריב גרמי' לקב"ה כדקיאות לבוא מצרימה לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנהון מעובדי מצרים וכו' אמרי אחותי את כד"א אמור לחכמה אחותי ולהבין זה נ"ל דק' דאם נתיירא למה ירד למצרים בלא רשות כמבואר שם ואומר שהוא עיקר שורש הדבר לעבודת ה' וסודו ידוע כי הוא דעייל ונפיק כי אדם מצד כללותו מטוב ורע אי אפשר שיהי' תמיד במדריגה א' אפי' הקדושי' בארץ כי לפעמי' עולה ולפעמי' יורד גם מצד שנק' עולם קטן וכמו שלמעלה יש קטנות וגדלות כנודע כך באדם צריך שיהי' בו מדריגות אלו והחכ' אשר עיניו בראשו קודם שירד מצרימ' והוא ירידה ממדריגתו שהי' בה תחלה צריך לקחת א"ע תחלה בדביקות השי' שגם אם ירד מטה לטעם הנ"ל או להעלות גם מדריגות התחתונים אשר ירד להם כדי להעלותן הנצוצין או להעלות בני אדם ובני איש שהם במדריגה תחתונה כאשר זכרתי בגודל השר היורד להעלו' בן מלך שנעשה הדיוט וכו' אם יקשר א"ע תחלה בדביקה וחשיקה וחפיצה בו ית' אז לא תפרד בין הדביקו' גם אם ירד לשם שיזכה לחזור ולעלות וכמו שהיורד לבור קושר א"ע תחלה בחבל כדי שיאחוז בו לעלות מהבור כך שירש ישראל הם יעקב חבל נחלתו לאחוז בו בחבל זה הקשור בו ית' ולעלות בו וזהו סוד דעייל ונפיק וזהו כוונת אברהם אע"ה וז"ש כאשר הקריב לבוא מצרימה לאשגחא באינון דרגין ושלא ישאר שמה ח"ו רק שיזכה לעלו' משם ולאתרחק מעובדי מצרים ר"ל לברר הטוב מן הרע לכך הקריב א"ע להקב"ה כדקיאות ושוב לא יעלה מורא על ראשו כי גם שירד מצרימה יהי' דבוק ביראתו ית' שהוא ראשית חכמה יראת ה'. וז"ש אמרי לי אחותי את כמו אמור לחכמה אחותי את בדביקה כמו אח ואחות כנודע בזוהר דבין איש ואשתו יכול ליפרד ע"י גט משא"כ באח ואחות וכאשר זכרתי בפסוק מי יתנך כאח לי יעו"ש.