וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃
ערבי נחל
אך הענין להיות מבואר בספרים שחסד גדול עשה הש"י עם ישראל שהודיעם יום הדין והמשפט בכדי שיעמדו על נפשם להלחם נגד השטן בתפלה ושופר, מה שאין כן לכל עובדי כוכבים, וכמ"ש במ"א מדברי המפרשים מגיד דבריו ליעקב וחוקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמו, יט) היינו יום ראש השנה שכתוב בו (תהילים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ר"ל שאין יודעין משפט של עצמם אימת הוא, משא"כ ישראל שיודעין זאת נקהלו ועמוד על נפשם כמש"ה (במדבר י', ט) וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם היינו בראש השנה שצריכין לעשות מלחמה עם המקטרג הגדול ותקעתם בחצוצרות ונושעתם מאויביכם ע"י תקיעת שופר תהיה הישועה כמשארז"ל (ראש השנה ט"ז:) למה תוקעין בראש השנה כדי לערבב השטן, ואמר בירושלמי כד שמע קול שופר חדא בהיל ולא בהיל כד שמע תנינות בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא ועי"ז אינו יכול לקטרג, משא"כ כשאין תוקעין, וכמ"ש הט"ז (סי' תקפ"ה סק' ז') על פי חלום בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (תהילים צח, ו) על פי דברי רז"ל (ראש השנה ט"ז:) כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה והיינו לפני המלך ה' ע"ש.
ישמח משה
וכי תבואו מלחמה וגו' (במדבר י ט). יתבאר על פי הידוע כי חצוצרות הוא סימן למקרא העדה לאסוף המחנה לאגודה אחת, ותפילת הרבים רצוי, כדכתיב (איוב לו ה) אל כביר לא ימאס (עיין ברכות ח' ע"א). וזה שאמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, לזה די והרעותם בחצוצרות, כי אלמלי היו ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם (תנחומא נצבים סי' א'). אך ונזכרתם וגו', צריך כדי שתהיו נושעים מאויביכם, ר"ל שאדרבא יוצמח ישועה מחמת האויב, כמו שמצינו בדוד שאמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה, והשיב פשטו ידיכם בגדוד (ברכות ג' ע"ב), והבן.
תולדות יעקב יוסף
מצוה ובשמו תשבע הנה אלו ד' מצות שזכרן בהמשך זה אחר זה בפסוק א' ולכאורה קש' מה ענין זה לזה אבל אחר הביאור תבין כי אלו ד' מצות הם כללות כל תרי"ג מצות והם רמוזין בד' אותיות השם המיוחד ושרשו א' ושפיר יבואר ש"ס הנ"ל בא חבקוק והעמידן על א' וצדיק באמונתו יחי' וגם אינו סותר לאלו הקודמין בא דוד והעמידן על וכו' יעו"ש וכדי לבאר אלו ד' מצות נראה לעורר הספיקות שבזה והוא כי הרב בעל הלכות גדולות מנה יראת חכמים למצות עשה כך דרשו הש"ס את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח אבל הרמב"ם בספרו יד' שרשים שרש ב' כ' וז"ל ובשורש זה נשתבשו בו זולתינו ולכן מנה יראת חכמים למצות עשה והוא מאמר ר"ע את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח חשב כי הנלמד מי"ג מדות הוא מן הכלל הנזכר ואם הענין כן למה לא מנה כבוד אשת האם דנלמד ג"כ מן כבד את למצוה בפני עצמו וכן בעל האם וכו' עכ"ל והרמב"ן החזיק סברת בעל הלכות גדולות והגאון מהורר יצחק דיליאון החזיק סברת הרמב"ם יעו"ש.