חסידות על במדבר כג:א

הנה רבותינו ז"ל אמרו (במדב"ר ד) לא קם בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם. כוונת רבותינו ז"ל, לא שהיה בלעם במדריגת משה, אבל כוונתם שהיה במדריגה זה לעומת זה משה בקדושה ובלעם בקליפה. וידוע מאמר רבותינו ז"ל משה נתנבא בזה, שהוא מדריגה שלא בא לעולם הזה ושם יכולין להפך הכל לטובה ומהאי טעמא משה היה גודר גדר לעמוד בפרץ, דביטל כל גזירות רעות דמדריגתו היה במדריגה גבוה ששם יכולין לבטל כל הדינין ולהפוך בדיבור מרעה לטובה ומהאי טעמא פעל משה בדיבור. ולהיפך בלעם ניבא במדריגות זה של הקליפה ומהאי טעמא גם בלעם פעל בדיבורו בקללתו. אפס משה שהיה בקדושה פעל בדיבורו הכל לטובה, ובלעם שהיה בקליפה פעל בדיבורו הכל קללה וארור. זה שרמז הכתוב דבלעם אמר בנה לי בזה שבעה מזבחות, בזה דוקא במדריגת זה. כן והכן לי בזה שבעה כו', גם כן בזה דייקא שעל ידי שיפעול הכנה למדריגות זה דקליפה יוכל לפעול בדיבורו קללה דבלעם היה חפץ לקללם כפירש רש"י ז"ל. אמנם השם יתברך הכיר מחשבתו ולא נתנו להתנהג במדריגות זה, רק אמר שוב אל בלק וכה תדבר, וכה דייקא, פירוש בבחינת כה לבד תתנהג שהוא למטה מזה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל הנביאים נתנבאו בכה למטה ממשה שניבא בזה, ובבחינה זו אין בכוחו לפעול בדיבור:

בהפטורה (בתרי עשר מיכה סימן ו ה') עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'. והוא פלאי, כי שטים וגלגל מה בעי הכא. והנ"ל כי שטים הוא ערבות מואב, כמו שמבואר בפרשת מסעי (במדבר לג מט), וכמבואר בהראב"ע פרשה זו בפסוק (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים, ושם נתנה התורה וניתנו דברות האחרונות. ונקדים דברי היערות דבש שנותן טעם על שבדברות הראשונות נאמר (שמות כ יא) כי ששת ימים וגו', ובאחרונות נאמר (דברים ה טו) כי עבד היית וגו'. כי שבת מגין עלינו מאומות העולם, לאשר כי שום אומה לא ינוחו בשבת, וזהו המתנה שנתן ה' לנו שאומות העולם לא ישבותו בו, למען שזכות שבת יגן עלינו. והנה לפי טעם כי ששת ימים וגו', אף האומות בכלל שמירה, אבל לטעם כי עבד היית במצרים, זה לא שייך באומות. ולכך בדברות הראשונות קודם שחטאו, היה חירות משיעבוד מלכיות (עירובין נ"ד ע"א), אין קפידה אם גם האומות ישמרו שבת, כי אין צריך להגנה, לכך כתיב כי ששת ימים וגו'. אבל בדברות האחרונות אחר שחטאו ונגזר עליהם גלות, ראה הקב"ה ליתן להם לבד השבת ולא ישבתו בו זרים, לכך כתיב כי עבד היית וגו', דזה ליתא באומות, עד כאן דבריו. והנה קשה דהלא נתנה תורה בחשאי. אך התירוץ דהלא נכתבה על האבנים בגלגל (סוטה ל"ה ע"ב). והנה עצת בלק היה עם בלעם במה שערך שבעה מזבחות (במדבר כג א), כמבואר במדרש (במ"ר פ"כ י"ח) לומר שיעבדהו הם אותו, ומוטב שתעבד משבעים אומות. אבל מהנ"ל נסתר דבריו, כי נראה בעליל דלא רצה הקב"ה ההתקרבות של העובדי כוכבים ומזלות היכא דמזיק לישראל, והבן. והנה נאמר (בפרשת תשא, שמות לד א) פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. וידוע דצור הוא שם המקור שנחצב ממנו אבנים, (עיין במפרשי התורה בפסוק הנני עומד שם על הצור בחורב). והנה זה שנחצב ממנו אבני הלוחות ראוים לקרותו ראש צורים, שהוא החשוב והמובחר, כמו ראשית שמנים ימשחו (עמוס ו ו). והנה מהן נראה שלא רצה הקב"ה שיתערבו האומות עמהם כנ"ל, והטעם מפני מקורן הקדוש. וזה אמרו (במדבר כג ט) כי מראש צורים אראנו, ר"ל את ישראל האמור למטה, הן עם וגו' ומגבעות אשורנו, ר"ל אני מביט בעין שכלי כי זאת מגיע להם ממקור הקדוש האבות והאמהות שהם נקראים כך בכל מקום, והשתא מפרש מה הוא הן עם וגו', ר"ל שלא יתערבו בהם האומות להיות חלק כחלק, והיינו ומה ענה אותו בלעם מן השטים ועד הגלגל.