וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
קדושת לוי
הנה רבותינו ז"ל אמרו (במדב"ר ד) לא קם בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם. כוונת רבותינו ז"ל, לא שהיה בלעם במדריגת משה, אבל כוונתם שהיה במדריגה זה לעומת זה משה בקדושה ובלעם בקליפה. וידוע מאמר רבותינו ז"ל משה נתנבא בזה, שהוא מדריגה שלא בא לעולם הזה ושם יכולין להפך הכל לטובה ומהאי טעמא משה היה גודר גדר לעמוד בפרץ, דביטל כל גזירות רעות דמדריגתו היה במדריגה גבוה ששם יכולין לבטל כל הדינין ולהפוך בדיבור מרעה לטובה ומהאי טעמא פעל משה בדיבור. ולהיפך בלעם ניבא במדריגות זה של הקליפה ומהאי טעמא גם בלעם פעל בדיבורו בקללתו. אפס משה שהיה בקדושה פעל בדיבורו הכל לטובה, ובלעם שהיה בקליפה פעל בדיבורו הכל קללה וארור. זה שרמז הכתוב דבלעם אמר בנה לי בזה שבעה מזבחות, בזה דוקא במדריגת זה. כן והכן לי בזה שבעה כו', גם כן בזה דייקא שעל ידי שיפעול הכנה למדריגות זה דקליפה יוכל לפעול בדיבורו קללה דבלעם היה חפץ לקללם כפירש רש"י ז"ל. אמנם השם יתברך הכיר מחשבתו ולא נתנו להתנהג במדריגות זה, רק אמר שוב אל בלק וכה תדבר, וכה דייקא, פירוש בבחינת כה לבד תתנהג שהוא למטה מזה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל הנביאים נתנבאו בכה למטה ממשה שניבא בזה, ובבחינה זו אין בכוחו לפעול בדיבור:
אגרא דכלה
ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו וכו' (שמות יט ג). הקושיא מפורסמת למה עלה קודם הקריאה. וגם אמר כה תאמר וכו'. ולמה סיים דבריו ית' אלה הדברים וכו' (שמות יט ו). והנה רש"י ז"ל פירש אלה הדברים לא פחות ולא יותר, והנה גם דבריו אלה לא יובנו לפי פשוטו, וכי ס"ד על ציר נאמן בית שיוסיף או יגרע מדבריו ית'. והנה נקדים מה דידוע דהשכינה הקדושה נקראת כ"ה, כענין שאמרו בזוהר הק' (ח"ג ר"י ע"ב) בפסוק (במדבר כג טז) שוב אל בלק "וכה תדבר, היינו השכינה תדבר. ועל פי הדברים האלה נבוא לתכלית המכוון ומשה עלה אל האלקים, היינו שעלה למדריגה להיקרא אלקים כביכול, היינו שעלה למדריגה כל כך גדולה ומשונה משאר הנביאים, היינו שהשכינה בעצמה דיברה מתוך גרונו, ואם כן דיבורו הוא דבר אלקים ממש ולא דבר בשם אומרו, (ולכך היה יכול להנבאות נביאים אחרים, כמד"א (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח וכו'. ובזה יש לפרש בהתחלת הפרשה (שמות יח א) וישמע יתרו, מה שמועה שמע את כל אשר עשה אלקים למשה, שהש"י עשה את משה להיקרא אלקים להנבאות נביאים אחרים, ולהיות דברו דברי אלקים ממש, ולישראל "עמו ר"ל ישראל הם עמו של משה שיכול לנבאותם, ואין כאן מקומו). והנה היה במדרגה גדולה כל כך ויקרא אליו י"י מן ההר, היינו מדריגה יותר גדולה כנודע, והודיע לו הש"י מדריגתו ואמר "כה תאמר לבית יעקב, היינו תדע שכל דיבורך אשר תדבר במו פיך, "כה היינו השכינה תדברם מתוך גרונך, "ותגד (לשון נסתר) היא תגד לבני ישראל, מה שאין כן שאר נביאים יצטרכו לומר בשם אמרם. והנה מי שיאמר דבר בשם אומרו לחבירו שהאומר אמר אני עשיתי לפלוני כזאת וכזאת, בכן יעשה לי כך וכך, הנה אותו השליח אם ירצה לספר זה להנשלח אליו בו בלשון שאמר לו המשלח, צריך להוסיף על דבריו ולהתחיל כה אמר פלוני, אני עשיתי לפלוני וכו', או צריך השליח לפחות מדברי המשלח ולומר נסתר במקום נוכח ונגלה, דהיינו במקום שאומר המשלח "עשיתי, צריך השליח לומר "עשה, והבן. ומעתה בא תבוא לכוונת הפסוק לדרכינו על פי פירוש רש"י שאמר הש"י למשה "כה תאמר וכו', ר"ל תדע שהשכינה בעצמה תדבר מתוך גרונך אתם ראיתם אשר "עשיתי וכו' (שמות יט ד), על כן אלה הדברים אשר תדבר וכו' לא פחות ולא יותר, היינו שלא תצטרך להוסיף כשאר הנביאים שבהתחלת דבורם בסיפור הנבואה לישראל צריכים להוסיף על דברי המשלח ית', דצריכים לומר כה אמר י"י, וגם כן לא תצטרך לפחות ולומר אתם ראיתם אשר "עשה למצרים בלשון נסתר, ויעשה מתיבת "עשיתי "עשה, רק בו בלשון עצמו תאמר, כיון שהשכינה היא היא המדברת. ובזה תבין שספר "אלה "הדברים שאמר משה היא במדריגת תורה לא במדרגת נביאים, להיות השכינה מדברת מתוך גרונו, הוא דבר הש"י ממש. ונרמז גם כן בכאן "אלה "הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, ר"ל בזאת הבחינה יהיה ספר "אלה "הדברים אשר תדבר אל בני ישראל, דבר י"י ממש, והבן ויונעם לך. ועוד יתפרש לקמן אלה הדברים אשר וכו' בפירושים שונים אי"ה, רק זה הפירוש הוא על פי פירוש רש"י דבר נעים ונחמד בעזר הצור: