חסידות על במדבר כג:יט

והרי הכתוּב עצמוֹ אומר: ״אני ד' לא שניתי״.²³מלאכי, ג', ו'. ואם אין בו שינוּי, איך הוּא שב וניחם? מצד אחד: ״כי לא איש אל ויכזב ובן־אדם ותנחם״,²⁴במדבר, כ״ג, י״ט. ומצד שני: ״ניחם על הרעה״.²⁵יואל, ב', י״ג. וגם על הטובה הוּא מתנחם לפעמים – ״ויינחם ד' כי עשה את האדם״.²⁶בראשית, ו', ו'. מצד אחד: ״אם צדקת מה־תתן־לו או מה־מידך יקח״.²⁷איוב, ל״ה, ו'. ומצד שני: ״מה ד' אלהיך שואל מעמך, כי אם ליראה״.²⁸דברים, י', י״ב. ד' הוּא ״דורש משפּט״, דורש חסד, דורש צדקה מאת האדם – אך למה לו צדקת אנוש?

באופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל, דזה שאמר הכתוב וכו' (ישעיה מ יז), לא קאי על הדרש הנ"ל, רק הוא ענין בפני עצמו וקאי על ראש הפרשה (במדבר יט ב) זאת חקת התורה וגו', או על פסוק ויקחו אליך, דדריש במדרש (במ"ר פי"ט ו') לך אני מגלה טעם של פרה אדומה אבל לאחרים חקה, עיין שם במדרש רבה פרשה דילן. ובהקדים לפרש הפסוקים (בפרשת בלק) לא איש אל ויכזב וגו', (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב וגו'. ועיין בפרשת דרכים (בדרך הערבה) מ"ש בזה. והנ"ל דהנה אמרו רז"ל (שבת פ"ח ע"א) מכאן מודעא רבה לאורייתא, פירש רש"י (ד"ה מודעה) שאם ישאל לישראל למה לא קיימתם התורה שקבלתם עליכם, יאמרו אנוסים היינו, עד כאן. ואמרתי בכונת רש"י שכתב שקבלתם וכו', דהוא שפת יתר לכאורה דודאי אינו טענה לפטור לגמרי, דהא דינא (דמלכותא וכו', נדרים כ"ח ע"א) אף בלא קבלתם, או על פי החובת הלבבות בהערת התורה והערת השכלי והבן, רק בזה טענה להקל עונש, דאם מקבל בעצמו העונש, יותר חמור אם עובר, והבן. ואם כן לפי זה עניתי ואמרתי דתרתי לטיבותא יש, א' מה שיש טענת אונס להקל העונש, ושמא תאמר אם כן אין חשיבות לנו יותר משאר אומות כיון שאין בקבלתינו את התורה כלום, לזה תיסוב אמרינו דמכל מקום יש לנו תורה הק' מצד דינא דמלכותא וכו', ואף דדינא דמלכותא לא הוי דינא רק באם משוה גזירתו על כל בני מלכותו, הלא כבר ביארנו דכיון דהגוים כאין וגו', אם כן שפיר הוי משוה גזירתו על כל בני מלכותו. אך הלא כתב מהרי"ק (שורש ס"ג וקפ"ה) במגזם על חבירו להביאו בערכאות ולהעליל עליו כמה עלילות, דלא מחשב אונס, דלא הוי אנוס רק מה דברי הזיקא, אבל כאן חדא דילמא גזים ולא עביד. ב' אף אם עביד, מכל מקום שמא לא ינצח בדיניהם, דלא כל המביאין בערכאות זוכין בדין, עד כאן. אך הלא דעת לנבון נקל דכאן תרתי טעמי ליתנייהו, דודאי ית' לא יתחרט ויעשה מה שאמר, ואף דלרעה איכא חזרה (ירושלמי תענית פ"ב ה"א), היינו דוקא על ידי תשובה, אבל לא כשיעמדו במרדם, וגם בודאי יוכל לעשות מה שירצה אם כן המודעא במקומה. ונקדים דכזב הוא לשון נמנע, כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח יא), ר"ל שהמים אינם נמנעים בשום פעם. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים לא איש אל ויכזב, היינו וימנע מדבר שרוצה לעשות מחמת מניעת היכולת ח"ו, דהכל יכול הוא ית', ובן אדם ויתנחם, ר"ל וגם בודאי אינו מתחרט וחוזר, לכך (במדבר כג כ) ההוא אמר ולא יעשה כיון שאין מתחרט, ודבר ולא יקימנה דכיון דאין נמנע אצלו יכול לקיים דבורו, ואם כן המודעא טענא אלימתא היא, לכך לא הביט און ביעקב וגו' אינו מזדקק אחריהם כפירוש רש"י (ד"ה לא), ושמא תאמר אם כן אינם חשובים יותר משאר אומות שאין להם תורה, לזה אמר אף על פי כן ה' אלקיו עמו, ושמא תאמר מאי טעמא, לזה אמר ותרועת מלך בו מצד דינא דמלכותא.

וְזֶהוּ בְּחִינַת אֵל הֲוָיָה בִּיצִירָה, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת אֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת (במדבר כג): לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב; שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח): מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹקֵי וְכוּ'; כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְזֶה הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, תָּלוּי בְּפַרְנָסָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְנָסָה וְאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל.