חסידות על במדבר כג:כ

באופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל, דזה שאמר הכתוב וכו' (ישעיה מ יז), לא קאי על הדרש הנ"ל, רק הוא ענין בפני עצמו וקאי על ראש הפרשה (במדבר יט ב) זאת חקת התורה וגו', או על פסוק ויקחו אליך, דדריש במדרש (במ"ר פי"ט ו') לך אני מגלה טעם של פרה אדומה אבל לאחרים חקה, עיין שם במדרש רבה פרשה דילן. ובהקדים לפרש הפסוקים (בפרשת בלק) לא איש אל ויכזב וגו', (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב וגו'. ועיין בפרשת דרכים (בדרך הערבה) מ"ש בזה. והנ"ל דהנה אמרו רז"ל (שבת פ"ח ע"א) מכאן מודעא רבה לאורייתא, פירש רש"י (ד"ה מודעה) שאם ישאל לישראל למה לא קיימתם התורה שקבלתם עליכם, יאמרו אנוסים היינו, עד כאן. ואמרתי בכונת רש"י שכתב שקבלתם וכו', דהוא שפת יתר לכאורה דודאי אינו טענה לפטור לגמרי, דהא דינא (דמלכותא וכו', נדרים כ"ח ע"א) אף בלא קבלתם, או על פי החובת הלבבות בהערת התורה והערת השכלי והבן, רק בזה טענה להקל עונש, דאם מקבל בעצמו העונש, יותר חמור אם עובר, והבן. ואם כן לפי זה עניתי ואמרתי דתרתי לטיבותא יש, א' מה שיש טענת אונס להקל העונש, ושמא תאמר אם כן אין חשיבות לנו יותר משאר אומות כיון שאין בקבלתינו את התורה כלום, לזה תיסוב אמרינו דמכל מקום יש לנו תורה הק' מצד דינא דמלכותא וכו', ואף דדינא דמלכותא לא הוי דינא רק באם משוה גזירתו על כל בני מלכותו, הלא כבר ביארנו דכיון דהגוים כאין וגו', אם כן שפיר הוי משוה גזירתו על כל בני מלכותו. אך הלא כתב מהרי"ק (שורש ס"ג וקפ"ה) במגזם על חבירו להביאו בערכאות ולהעליל עליו כמה עלילות, דלא מחשב אונס, דלא הוי אנוס רק מה דברי הזיקא, אבל כאן חדא דילמא גזים ולא עביד. ב' אף אם עביד, מכל מקום שמא לא ינצח בדיניהם, דלא כל המביאין בערכאות זוכין בדין, עד כאן. אך הלא דעת לנבון נקל דכאן תרתי טעמי ליתנייהו, דודאי ית' לא יתחרט ויעשה מה שאמר, ואף דלרעה איכא חזרה (ירושלמי תענית פ"ב ה"א), היינו דוקא על ידי תשובה, אבל לא כשיעמדו במרדם, וגם בודאי יוכל לעשות מה שירצה אם כן המודעא במקומה. ונקדים דכזב הוא לשון נמנע, כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח יא), ר"ל שהמים אינם נמנעים בשום פעם. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים לא איש אל ויכזב, היינו וימנע מדבר שרוצה לעשות מחמת מניעת היכולת ח"ו, דהכל יכול הוא ית', ובן אדם ויתנחם, ר"ל וגם בודאי אינו מתחרט וחוזר, לכך (במדבר כג כ) ההוא אמר ולא יעשה כיון שאין מתחרט, ודבר ולא יקימנה דכיון דאין נמנע אצלו יכול לקיים דבורו, ואם כן המודעא טענא אלימתא היא, לכך לא הביט און ביעקב וגו' אינו מזדקק אחריהם כפירוש רש"י (ד"ה לא), ושמא תאמר אם כן אינם חשובים יותר משאר אומות שאין להם תורה, לזה אמר אף על פי כן ה' אלקיו עמו, ושמא תאמר מאי טעמא, לזה אמר ותרועת מלך בו מצד דינא דמלכותא.

וְעַל כֵּן כְּתִיב בְּבִלְעָם (במדבר כ״ג:כ׳): הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי – בְּקָמַץ. וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנוּ – בְּצֵירֵי. כִּי אֲפִלּוּ הַלְּקִיחָה שֶׁהִיא אָז בִּבְחִינַת קְמִיץ וּסְתִים, הִיא בִּבְחִינַת בֵּרֵךְ. רְאָיָה לָזֶה, כִּי הוּא הָיָה רוֹצֶה לְהִצְטַיֵּר לְפִי בְּחִינַת הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא בְּחִינַת קְלָלָה, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב וּלְצָרֵף וּלְהִצְטַיֵּר כְּלָל לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְזֶה: וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנוּ; וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת לְקִיחָה, הוּא בְּחִינַת בֵּרֵךְ.

ועוד י"ל, כי בלעם במרדו באפקרסותי אמר כי אין השם יודע מחשבותיו ח"ו, כאמרו פעמים שאין הכל גלוי לפניו, כפירוש רש"י בפסוק (במדבר כב ט) מי האנשים האלה עמך (ד"ה מי), וחנפו היה באמרו את אשר ישים אלקים וגו' (במדבר כג יב), בחשבו שעל ידי זה יעבד ליה ניחא נפשיה שיקללם, ובאמת היה בדעתו לקלל אף אם יתן בפיו ברכות, אך כיון שכבר אמר את אשר ישים ידבר אליהם, כבר זכו ישראל. אך הא זה דומה למה שאירש מאבא (ב"מ דף ט"ז. חו"מ רי"א), אך הא אמרינן בב"מ (דף ס"ו ע"ב) אם שמיט ואכיל, לא מפקינן. ודבורו של הקב"ה כנעשה מעשה כמבואר בכל הספרים, ואם כן הוי תפיס. וזה אמרו דהנה בלק אמר לו מה דבר ה' (במדבר כג יז), אם יקלל יאמר, ואם לא יכבשנו, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל זה השיב דאי אפשר לכבוש (במדבר כג יט) דלא איש אל ויכזב וגו', לכך ההוא אמר ולא יעשה בתמיה, ר"ל ולא הוי מעשה והבן, לכך (במדבר כג כ) הנה ברך לקחתי תיכף בשעת שלקחתי כבר, ובירך כפירוש הרשב"ם הנ"ל, מפני מה שאמרתי אשר ישים ה' בפי, דצריך לצאת לפועל דהכובש נבואתו ואינו מוציא לפועל הוא ברפיון, ולכך עונשו מיתה (סנהדרין פ"ט ע"א), לכך ולא אשיבנו כי אם תפס לא מפקינן מיניה, ועדיין לא הבין בלק תשובתו כי לא ידע בדיני התורה ולא כלום, מה שאין כן בלעם שבנבואה נאמר לו, לכך אמר לו עוד הפעם (במדבר כג כה) גם קוב לא תקבנו, דעל כל פנים יכבוש הברכה, והשיב לו בביאור (במדבר כג כו) הלא דברתי אליך וגו' ואי אפשר לשנות. והשתא מיושב מה דקשה מה זה תשובה הלא דברתי אליך, גם על הדבור הראשון קשה, ואם תאמר דאי אפשר לשנות מדבורו יתברך כאמרו לא אוכל לעבור וגו', גם עכשיו לא קשה בלא דבור הראשון. ועכשיו אתי שפיר, כי מקודם דבר בחנפי לעגי מעוג, ועכשיו אמר ששוב לא יוכל לשנות, והבן.