לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃
ערבי נחל
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך. צריך לדקדק מאי מלת והשיגוך שהוא מיותר, כי די באמורו ובאו עליך כל הברכות האלה. ויובן עם מה שהארכנו בפרשת בלק בפסוק לא הביט און ביעקב, לבאר, כי בין אם ישראל עושין רצונו של מקום או לא, אף על פי כן כל הברכות וכל ההצלחות מושפעות מאתו ית"ש בכוונה מיוחדת על ישראל, אלא שאם אין עושין רצונו של מקום, אינם מוצאים אותה ההצלחה עד שבא אחר והכיר בה ונטלה, וכשעושין רצונו של מקום ה' מאיר עיניהם למצוא ולהשיג כל המושפע עליהם, ע"ש שביאר ענין זה באורך.
ישמח משה
עוד י"ל, על פי מ"ש העשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק ג' פרק כ"ב, ופירש הפסוק (במדבר לג ב) ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כו', התורה מדברת בעליונים ומרמזת בתחתונים. והענין כי בצאת ישראל ממצרים זכו לדגלים דוגמת מחנה שכינה, וכתיב (במדבר ב לד) כן חנו לדגליהם וכן נסעו, כי היו המסעות מ"ב שכנגדו למעלה. וזה שאמר ויכתוב משה את מוצאיהם ומסעיהם, כי הכתיבה בעצם היתה לפרש מוצאיהם שהם סיבה אמיתת למסעיהם, ואלה מסעיהם למוצאיהם שגם המה כיוונו המסעות מול המוצאות ודוגמתן עכ"ל, ועיין בספר מפעלות אלהים רצ"ח. וז"ש על פי ה', דהיינו שלא תאמר איך ישא לב נברא להרשות לעצמו ללבוש דברים קדושים עליונים, בדברים גשמיים במקומות ומדבריות ומסעות, לזה אמר על פי ה', אך ידוע דבמקום ששולט עין הסט"א וידיעתו, מזיק להתיקון. ולדעתי זה פירוש הפסוק (בפרשת בלק) לא הביט און ביעקב, ר"ל דאם האון אינו מביט ביעקב והעמל אינו רואה בישראל, אז ה' אלקיו עמו. והנה מצרים בתרפים היו יודעים לאיזה מקום יסעו, ולכך אין עבד יכול לברוח משם כנ"ל, ואם כן למצרים שמתו כל בכוריהם, והיו עושין מכולם תרפים, והיו יודעים מכל המסעות, והיו נעדר התיקון. ולזה אמר ומצרים מקברים כמו שפירשתי, לכך היה התיקון בשלימות, והבן.
ערבי נחל
ואל זה כוון בלעם באומרו (במדבר כג, כא) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ור"ל לא הביט און ביעקב, באופן כזה לא יצויר שיהיה און בבחינת יעקב, וגם לא ראה עמל בבחינת ישראל, לא יצויר אפילו עמל דהיינו יגיעה, כי ה' אלהיו עמו, ר"ל מיד שמזכירים שם ה' לברכו מצטרף תיכף שם אלהיו עמו שאומרים ה' אלהינו, ולצד שיש חשש בעבודה זו כאמור, לז"א ותרועת מלך בו, שמתחבר תיכף נוסח מלך העולם באופן שמשכילין בעבודה מצד ב' השכלות יחד ועי"ז עובדים תמיד את ה' ובלי עמל ויגיעה ועצלות כאמור.