חסידות על במדבר כג:כד

וְזֶה בְּחִינוֹת (במדבר כ״ג:כ״ד): לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה, וְתַרְגּוּמוֹ: וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת. יֹאכַל טֶרֶף זֶה בְּחִינוֹת שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּחִינַת מִזְבֵּחַ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף כַּנַּ"ל, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי: וְנִכְסֵי עַמְמַיָּא יֵירָת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב דף מב. נג: קמט. ובכמה מקומות) לְעִנְיַן יְרֻשַּׁת הַגֵּר: כָּל הַקּוֹדֵם בְּנִכְסֵי הַגֵּר – זָכָה:

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. הכלל, דכל אדם צריך לילך בהדרגה בתחלה עובד על מנת לקבל פרס, כי לאו כל אדם זוכה לזה לזכות מיד בהתחלה למעלה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, ואחר כך בהתקרבו קצת זוכה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. והוא כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קה.) לעולם ילמד אדם כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וזוכה לקיים כפי שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, ג) אל תהיו כעבדים כו' אלא כו', ואחר כך זוכה למדריגה יותר גדולה לא מבעיא שהוא עובד על מנת שלא לקבל פרס גם זאת זוכה להעלות נצוצות אחרים שנפלו להגביה אותם כנזכר בהאריז"ל. והנה כשעובד על מנת לקבל פרס אז האדם בחינת נוקבא שרוצה לקבל פרס, ואחר כך כשעובד שלא על מנת לקבל פרס אז הוא בחינת זכר אדרבה משפיע תענוג להשם יתברך בעבודתו כמאמר רבותינו ז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. וזהו פירוש הכתוב הן עם כלביא יקום, פירוש בתחילה כשקם לעבודתו הוא כלביא דלביא הוא ארי נקבה כפירוש רש"י ז"ל בהתחלה עובד על מנת לקבל פרס והוא בבחינות נוקבא כנ"ל, וכארי יתנשא, אחר כך כשמתנשא עצמו לבוא למדריגה יותר הוא כארי, דהיינו ארי זכר כפירוש רש"י שעובד שלא על מנת לקבל פרס והוא בחינות זכר להשפיע כנ"ל. לא ישכב עד יאכל טרף, פירוש אחר כך מתגבר שיעלה גם אחרים וזהו יאכל טרף נשמות ונצוצות שהיו נטרפים עד הנה. וזהו ודם חללים ישתה, הנצוצות שנפלו נקראים חללים, ואחר כך כשמגביהים נקראים חיים:

הן עם לבדד ישכון וכו' (במדבר כג ט), עד ועבר י"י לנגוף את מצרים (שמות יב כג), הן עם כלביא יקום (במדבר כג כד), עד כאן (שמו"ר פט"ו ז'). נ"ל הואיל ומביא פסוק כי מראש צורים, דרש נמי פסוק לאחריו הן עם לבדד וכו': לפיכך אמר הקב"ה הואיל ועשיתי לכם ניסים בחדש הזה, אף אתם עשו אותו ראש חדש, עד כאן. זה סיום הדרוש דלעיל ולקחתם אגודת וכו' (שמות יב כב) , ורצ"ל כיון שעשיתי לכם ניסים בחדש הזה והוכן החדש הזה לחסד, הנה עשו אותו ראש חדשים ותמנו מניסן, בכדי שיהיה קיום לעולם מעתה וכמ"ש לעיל, והוא "לכם דווקא: משל למלך שהיה לו בן וכו', אלא כשתתן לו מקום הכסא שלך וכו' (שמו"ר פט"ו ח'). תתבונן על פי הנ"ל והוכן "בחסד כסאו (ישעיה טז ה). אם אין אתה נותן לי בית המקדש וכו', ונתן לו הקב"ה וכו'. ותבין לפי זה על כן כורש שבנה בית המקדש, מנו לו מניסן כמלכי ישראל (ר"ה ג' ע"ב):