חסידות על במדבר כד:ה

והנה בלא תבערו כתב הבעל הטורים, אמר הקב"ה אני כביתי אש שלי, פירוש אור של גיהנם שובת בשבילכם, אור שלכם יהיה שובת, עד כאן. והנה לכוון זה בפסוק כיוונתי בעז"ה לדברי האלשיך רק בשינוי קצת, על פי שפירשתי (בפרשת בלק ד"ה באופן אחר נ"ל) (במדבר כד ה-ו) מה טובו אהלך יעקב וגו', (במדבר כד ו) כנחלים נטיו וגו'. ועל פי שפירשתי בפסוק (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', (היינו המחלל שבת נקראים פושעים בו כביכול כנודע (עיין), ולזה מדה כנגד מדה אין להם מנוחה אף בשבת, והיינו כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה אף בשבת, והבן) והוא נכון בס"ד. ועל פי שפירשו הקדמונים בפסוק (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. ולהבין זה כי אם ערך שנה לנגד ימי חייו של אדם יחשב אורח, ימי חייו נגד מסוף העולם ועד סופו על אחת כמה וכמה. והיינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם, (היינו במקום שאתם נקראים תושבים והוא עולם העליון) ביום השבת. ונקדים עוד דברי התייר הגדול ביערות דבש (חלק ב' סוף דרוש ראשון) שם באבוד רשעים רנה (משלי יא י), עיין עליו. והיוצא מדבריו דבישראל כיון דאיקטל, הוה ליה כפרה לכך הקב"ה חדי, ואם כן לפי זה כאן בכלל אשר צוה ה', שהוא השם המורה על הרחמים, הוא כל העושה בו מלאכה יומת מטעם האמור. ולפי זה יומתק מאד דמזהיר לבני ישראל שישמרו שבת, ואם אחד יעבוד יומת וכיון דאיקטל הוה ליה כפרה, ועל ידי כך לא תבערו כאמור, דאם לא יענש בבית דין הרי הוא נידן בשבת, והבן.

באופן אחר על הפסוקים הנ"ל. ונקדים מה שפירשתי על הפסוקים (במדבר כד ה-ו) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד ו) כנחלים נטוי וגו'. דהנה כבר כתבתי (בפרשת ויחי) כי מצד הנפש נקרא ישראל, ומצד הגוף נקרא יעקב. ואסביר לך דבר זה, כי ישראל מורה על גדולתם יותר ממלאכי השרת, כי שרית עם אלקים (בראשית לב כט) וישר אל מלאך (הושע יב ה). והנה מצד הגוף אין גדלות יותר ממלאכי השרת, כי במשה מבחר האנושי נאמר (במדבר כ טז) וישלח מלאך, זה משה (ויק"ר א' א'), והיינו הגוף, דהא צדיקים גדולים ממלאכי השרת (סנהדרין צ"ג ע"א), והבן. אלמא דגם גבי משה לא היה הגוף רק מלאך ולא יותר, ומזה יובן דבשאר הצדיקים הגוף הוא פחות ממלאך, אבל הנשמה יותר גבוה ממלאך בצדיק גמור. נמצא יתכן שם ישראל על הנשמה, אבל לא על הגוף, רק שם יעקב, והבן זה. וידוע אמרם (אבות פ"ד מט"ז) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. וידוע מה שפירש בעקדה על הפסוק (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. וידוע דאוהל הוא דירת ארעי, מה שאין כן משכן שהוא דירת קבע. וידוע אמרם (קידושין מ' ע"ב) למה הצדיקים דומים בעולם הזה, לאילן שהוא נטוע במקום טהרה נופה נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו נמצא כולו במקום טהרה. וידוע אמרם בברכות (דף ט"ז.) למה נסמכה אוהלים לנחלים, לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה וכו'. וידוע דאי אפשר להיות עיקר דירתו למעלה רק מי שהוא שתול בבית ה', כאמור (תהלים כז ד) שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה'. וזה המשך הכתוב מה טובו אם יהיה אהלך היינו הדירת עראי, יעקב היינו הגוף וכל עניניו, אבל משכנותיך ישראל שהוא דירת הקבע במחצב הנפש, כנחלים היינו מקום טהרה רק נטוי, כאמרם נוטה וכו' כארזים וגו', ועל ידי מה כאהלים נטע ה', ועל כן בקש תמות נפשי מות ישרים (במדבר כג י), שאז נטוע כולו במקום טהרה, והבן זה.

שמעתי בשם ר"י בעש"ט זצוק"ל בגמרא (סנהדרין דק"ה) מברכותיו של אותו רשע נראה מה שהיה בלבו לקלל, והקשה מה נראה שהיה בלבו לקלל, ותירץ כי מה שנאמר בברכותיו מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, ואיתא בגמרא (פסחים פ"ח לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית, והפירוש לא כאברהם שקראו הר שנאמר (הר תחרב) [הר ציון ששמם] (איכה ה׳:י״ח) ולא כיצחק שקראו שדה שנאמר (מיכה ג׳:י״ב) שדה תחרש, אבל לעתיד במהרה בימינו יבנה בזכות יעקב שקראו בית, והקשה מפני מה לא נבנה בתחלה בזכות יעקב ולא תחרב, ותירץ כי איתא במדרש (איכה רבתי פ"ד סי' י"ד) שפך חמתו על עצים ואבנים, ואם היה נבנה זכות יעקב ח"ו לא היה נשאר שריד ואיתא במדרש (רבתי פ' פקודי) מפני מה נקרא משכן שנתמשכן שני פעמים, פירוש שלקחו המשכן משכון בעבור ישראל, וזהו פירוש הגמרא מברכותיו וכו', כי כך אמר בלעם מה טובו אוהליך יעקב היינו המשכן שנקרא אוהליך יהיה בזכות יעקב, ועל ידי זה משכנותיך ישראל, פירוש, שאם כן היה המשכון ישראל בעצמם והבן:
(בסוף ס' אור האמת, ואמרי צדיקים).